אשוב ואדגיש כי בשלב זה אינני קובעת מסמרות גם בנקודה זו. אולם בהתאם לחומר העומד לפני לצורך מתן ההחלטה דנן, די באמור שלא נסתר כדי לקבוע כי מחזיקי האג"ח לא היו סבורים כי העסקאות הנרקמות בין CNAC לבין דסק"ש והצעת הרכש המוצעת למניות סינג'נטה, יש בהן כדי לפגוע בהם.
הבקשה הוגשה בשם מחזיקי האג"ח ולא בשמה של אדמה
- כפי שהובהר לעיל, הבקשה דנן היא בקשה לסעד ביניים במסגרת בקשה לאישור תביעה ייצוגית. הקבוצה אותה מעוניינת המבקשת לייצג היא קבוצה הכוללת את מחזיקי האג"ח של אדמה. בהחלטה זו לעיל התייחסתי למספר נושאים הקשורים באינטרסים האפשריים של מחזיקי האג"ח הללו. מעבר לאמור לעיל, יש להדגיש כי הבקשה הנוכחית איננה בקשה לאישור תביעה נגזרת בשמה של אדמה. לכן, לא האינטרסים של אדמה הם אלה שצריכים להיבחן על-ידי בית-המשפט. לא זו בלבד שהמבקשת אינה מבקשת לייצג את אדמה במסגרת הבקשה – אלא שהיא אף כלל לא צירפה אותה לבקשה דנן, אף לא כמשיבה. המשיבים טענו כי העדר הצירוף של אדמה הוא אחד הטעמים לכך שדין הבקשה לסעד ביניים – להידחות, משום שאדמה היא בעל דין דרוש שהיה מקום לצרפו.
- גם בלא לדון בטענה זו לגופה, יש מקום להבהיר כי נקודת המבט של בית-המשפט לבחינת טענות המבקשת, איננה נקודת המבט של אדמה. פגיעה אפשרית באדמה – גם אם קיימת, אין די בה כדי להביא לקבלת הבקשה. ודוק – ב"כ המבקשת התייחס בטענותיו בעל-פה ובכתב לאינטרס הציבורי בבחינת השאלה של ניגוד עניינים אפשרי של דירקטורים בחברה ציבורית המחזיקה בחברות המתחרות זו בזו.
ואולם, בית-המשפט איננו בוחן שאלות הנוגעות לאינטרס הציבורי באופן תיאורטי, המנותק מבעל-הדין המביא אותן לבחינה. במקרה דנן "בעל-הדין" הרלוונטי הוא כאמור קבוצת מחזיקי האג"ח, ולכן הבחינה בנוגע לבקשה לסעד הביניים צריכה להיעשות מנקודת המבט של קבוצה זו. אם אין חשש כי חברי הקבוצה הזו ייפגעו גם אם העסקאות ייצאו לפועל, וגם אם הדירקטורים מטעם CNAC ומטעם דסק"ש יוסיפו לכהן כדירקטורים באדמה עד להשלמת העסקאות – הבקשה לסעד ביניים לא תתקבל.
- ואכן, אני סבורה כי המבקשת לא הוכיחה קיומו של חשש לפגיעה אפשרית במחזיקי האג"ח בשלב זה, ודאי לא פגיעה בעוצמה כזו של סיכוי שדי בה כדי להצדיק את הסעד הדרסטי המבוקש על-ידי המבקשת. מספר טעמים לקביעה זו.
- ראשית, האינטרס של מחזיקי האג"ח בחברה הוא כי החברה תפרע את מלוא החוב שלה כלפיהם במועדי הפירעון המוסכמים. הא ותו לא. מחזיקי האג"ח אינם "שותפים" בחברה, הם אינם לוקחים חלק בניהולה, ואין להם לכן אינטרסים נוספים ביחס לאופן פעולתה למעט כאמור האינטרס שלהם כנושים שלה – בכך שאגרות-החוב ייפרעו ובכך שכרית הביטחון לא תיפגע (ר' למשל מ' ימין וי' וסרמן, תאגידים וניירות ערך, (2006), עמ' 232).