- זאת ועוד, לטענת המבקשת אין מחלוקת שמשרד מיתר משמש כתובת למסירת כתבי בי-דין בתביעה הנגזרת עבור CNAC, ועל כן אין גם מחלוקת על כך שמשרד מיתר משמש כתובת למסירת כתבי בי-דין בתובענה דנן. חזקה על משרד מיתר, שהוא ב"כ CNAC, כי יעביר ללקוחתו – חברת CNAC - את הידיעה בגין ההליך דנן, וזו אף חובתו. על כן דין הודעת משרד מיתר להידחות.
- ב"כ המבקשת הפנה גם להחלטתו של בית-המשפט המחוזי (כב' השופט צבן) בה"פ (י-ם) 4190/05 MOTOROLA CREDIT CORPORATION נ' CEM CEMGIZ UZAN (26.1.2006). בהחלטה זו נקבע כי ראוי שהכלל בדבר אפשרות הגבלת ייפוי-כוח יפורש בצמצום, משום שהוא פותח פתח לניצול לרעה והתחמקות מהדין, וזאת בהקשר של תקנה 477. לגישת המבקשת, ניסיונה של CNAC שהיא בעלת השליטה באחת החברות הגדולות בישראל להתחמק מהדין הישראלי, אינו ראוי. כשם שהדירקטורים שמונו על ידי CNAC כדירקטורים באדמה כפופים לסמכות בית-המשפט הישראלי, יש לנהוג כך גם בבעל השליטה שמינה אותם, CNAC. על כן עותר ב"כ המבקשת כי בית-המשפט יורה שהמצאת כתבי בי-דין למשרד מיתר הינה המצאה כדין גם עבור CNAC בהליך זה.
טענות CNAC
- לאחר שניתנה הודעתו של משרד מיתר על רישום ייצוג שגוי על-ידי המבקשת ועל אי-המצאת כתבי הטענות כדין, קיבל המשרד ייפוי-כוח מוגבל לייצג את CNAC גם בהליך זה - לצורך כפירה בחוקיות ההמצאה ובסמכות השיפוט הבינלאומית של בית-המשפט בלבד. בייפוי-כוח זה, בדומה לייפוי-הכוח המוגבל שניתן למשרד מיתר במסגרת התביעה הנגזרת, נאמר במפורש שמשרד מיתר אינו מוסמך לקבל כתבי בי-דין בשמה של CNAC ומטעמה.
- לטענת CNAC תקנה 503א לתקנות סד"א קובעת כי ייצוג לצורך כפירה בסמכותו הבינלאומית של בית-המשפט, אינו מאפשר ביצוע המצאה לעורך-הדין המייצג, וכי אין לראות בכל פעולה של הלקוח או עורך-הדין – משום ויתור על הכפירה בסמכותו הבינלאומית של בית-המשפט עד להכרעת בית-המשפט בטענותיו. לאור התקנה ולאור ייפוי-הכוח המוגבל והמפורש (אותו צירפה CNAC לטענותיה), לא ניתן להמציא כתבי בי-דין למשרד מיתר עבור CNAC. כמו כן יש לדחות את טענת המבקשת לפיה ניתן להסיק שמשרד מיתר מייצג את CNAC "בפועל" מכתבי הטענות אותם הגיש המשרד מטעם המשיבים 5-2 והטענות שנטענו בהם. לא ניתן להסיק ייפוי-כוח מכתבי טענות, ולא ניתן לכפות ייצוג על CNAC לפי האמור בכתבי טענות, זאת בעיקר כאשר קיים ייפוי-כוח שהוגבל באופן מפורש.
- עוד טוענת CNAC כי יש לדחות את טענת המבקשת כי על-פי תקנה 477 לתקנות סד"א, כל שנדרש הוא שבית-המשפט ישתכנע כי פרקליטו של בעל-הדין יביא את דבר קיומם של ההליכים לידיעתו. ראשית, אין פסק-דין בו נקבע כי זהו המצב בנסיבות של ייצוג לפי ייפוי-כוח מוגבל. שנית, טענה זו סותרת את תקנה 503א לתקנות סד"א. זאת משום שברור שבעל-הדין מודע להליך כאשר הוא תוקף את סמכותו הבינלאומית של בית-המשפט. למרות זאת, מכוח תקנה 503א, לא ניתן להמציא את כתבי בי-הדין לעורך-הדין המייצג את הנתבע לצורך הכפירה בסמכות. שלישית, פסק-הדין בעניין יוחימק אליו הפנתה המבקשת ניתן לפני כשלושים שנה, בהתייחס לנוסח תקנות סדר הדין האזרחי הקודמות, ובנסיבות שונות מענייננו. באותו מקרה נקבע שלא הוצגה ראיה לכך שבעלת-הדין שללה מעורכי-הדין את הסמכות לקבל כתבי בי-דין עבורה, ובית-המשפט אף הסיק שם ויתור על טענה להעדר סמכות בינלאומית - בשונה מענייננו.