גם הסעד השני הנוגע לכהונת הדירקטורים מטעמה של CNAC, הוא סעד שיש בו כדי לפגוע בה, אם בית-המשפט יקבל את בקשת המבקשת לגביו. יודגש בהקשר זה כי המבקשת אינה מעלה טענות ספציפיות ביחס לדירקטור כזה או אחר וביחס לכשירותו לכהן כדירקטור (אף לו זה היה המצב, היה מקום לאפשר למי שמינה את הדירקטור הזה כדירקטור מטעמו, להתייחס לטענות). המבקשת מעלה טענות גורפות ביחס לכל הדירקטורים מטעמה של CNAC בדירקטוריון אדמה, ולניגוד העניינים המובנה בו הם מצויים. לגישתה של המבקשת, גם לו היתה CNAC מחליפה את כל 4 הדירקטורים שמונו מטעמה, לא היה בכך כדי להועיל. משמעות קבלת בקשתה של המבקשת היא אם כן כי ל-CNAC לא יהיה ייצוג בדירקטוריון אדמה מכוח הבקשה לסעדי ביניים, עד להכרעה בבקשה לאישור התביעה הייצוגית.
- לא יכול להיות כל ספק כי תוצאה כזו תביא לפגיעה משמעותית וברורה ב-CNAC, שהיא היום בעלים של 60% ממניות אדמה, ושולטת בחברה באמצעות הדירקטורים מטעמה. מובן כי אין כל אפשרות לקבל טענה שזו התוצאה שלה, בלא לתת ל-CNAC אפשרות מלאה להגיב לטענה ולהעלות את מכלול טענותיה.
לכן, אני דוחה את הטענה לפיה נוכחותה של CNAC בדיון איננה נדרשת. משכך – אם יסתבר כי CNAC לא הוזמנה לדיון, לא ניתן יהיה לקיימו.
האם הומצאה ל-CNAC הבקשה לסעד ביניים בבקשה לאישור תביעה נגזרת?
- כפי שציינתי לעיל, טענת המבקשת בהקשר זה היא כי ההמצאה ל-CNAC נעשתה על-ידי מסירת הבקשה וההזמנה לדיון למשרד מיתר. לגישתה, יש לראות את משרד מיתר כמי שמייצג את CNAC וזאת לאור הייצוג של המשרד את CNAC בבקשה לאישור תביעה נגזרת; לאור העובדה שהמשרד מייצג את הדירקטורים מטעמה של CNAC (שממילא מעלים גם את טענותיה של CNAC); ולאור העובדה שניתן להניח כי משרד מיתר יידע את CNAC אודות הבקשה והדיון, ולכן מטרת המסירה – יידוע הנתבע – התקיימה.
- אינני מקבלת את טענות המבקשת בהקשר זה.
הדיון בשאלה האם די בכך שנתבע יודע אודות הליך המתקיים בעניינו, צריך להתייחס במקרה דנן לנתבע שאינו נמצא בישראל. גם בהנחה שביחס לנתבע ישראלי ייתכנו מקרים בהם די בידיעת הנתבע אודות ההליך, גם כאשר לא בוצעה לו מסירה כדין – הדין בהתייחס לנתבע זר שמצוי מחוץ לישראל – הוא שונה.
ביחס לנתבע כזה, בית-המשפט בישראל צריך לרכוש סמכות כדי לאפשר קיום דיון בעניינו. אחת הדרכים לרכישת סמכות כזו היא מכוח היתר המצאה בהתאם להוראות תקנה 500 לתקנות סד"א. התקנה קובעת את התנאים בהם רשאי בית-המשפט להתיר המצאת כתבי בי-דין אל מחוץ לתחום המדינה. ודוק – מדובר בסמכות שהיא בשיקול-דעת בית-המשפט. לצורך קבלת הבקשה נדרש המבקש להגיש בקשה, ולתמוך אותה בתצהיר המתייחס לעילת התביעה נגד הנתבע. בית-המשפט רשאי שלא להיענות לבקשה בין היתר כאשר בית-המשפט נוכח כי הבקשה הוגשה באיחור בלתי סביר (ר' תקנה 501 לתקנות סד"א).