עו"ד מנדל נשאל על היעדר ציון שם הקונה על ההסכם שהוגש ללשכת רישום המקרקעין ולא נתן לכך הסבר מניח את הדעת: "אני ייצגתי את השכטרים, מה שראיתי שיש אצלי כזה הסכם בלי שם שנרשמה הערת אזהרה בטאבו ובלי שיש שם, אבל לפי הבקשה מופיע קאופמן שלום, אבל בחוזה עצמו בעמוד הראשון אין את ציון שמו של הקונה, השם ריק" (ע' 6 ש' 9-11 לפרוט' הדיון).
עם זאת, מעדותו של עו"ד מנדל בהתייחס להסכם החכירה, אשר נחתם באותו היום, עלה כי הייתה התלבטות מי יהיה הקונה - הנתבע או אביו וההחלטה התקבלה רק במעמד החתימה: "... הכתב יד עם שמו של מר קופמן, אינו כתב ידי, זה מסביר את מה שאמרתי מקודם שזה הוכן בטרם הוא אמר לי בדיוק מי הקונה הוא או אבא שלו ובחתימת החוזה נפל הפור, זה הוא בעצמו" (ע' 7 ש' 28-30 לפרוט' הדיון).
לא מן הנמנע כי זהו גם ההסבר לקיומו של עותק חוזה שאינו נושא את שם הנתבע, על אף שאין בכך כדי להסביר כיצד אפשרה לשכת רישום המקרקעין את רישום הזכויות על שם הנתבע בהסתמך על עותק כזה.
- יצוין כי אני ערה לחוסר הבהירות ביחס לעריכת המסמכים, כפי שנערכו, אשר בא לידי ביטוי, בין היתר, בתשובות חסרות של עוה"ד מנדל (ר' לדוג' בע' 6 ש' 29-36, ע' 9 ש' 28-35, ע' 11 ש' 25-30, 36, ע' 13 ש' 16-30, ע' 14 ש' 8-10, ע' 15 ש' 26-32 וע' 17 ש' 22-30 לפרוט' הדיון).
עם זאת, לחלוף הזמן ולעובדה כי המדובר במסמכים אשר נערכו לפני כ- 40 שנה, במסגרת עסקת מכר סטנדרטית, אחת מיני רבות, יכול ותהיינה השפעות על יכולתו של כל עד לזכור את הפרטים הנוגעים לנסיבות החתימה.
- למעלה מכך, וחשוב מכך, אף ככל ויימצא כי אופן עריכת המסמכים הייתה כושלת או רשלנית (ואין בפסק דיני זה משום קביעה ביחס לכך), לא היה בכך כדי לסייע לתובעים, וזאת מקום בו לא ניתן לראות בחוסר תקינות אותם מסמכים או בפגמים אשר נפלו בהם, כאלו המלמדים על חוסר תום לב של הנתבע עצמו, לרבות על דרך של מעורבות או אחריות שלו ביחס לעריכת אותם מסמכים, ואף לא על קיומה של מודעות מצדו, בזמן אמת, להיעדר התקינות של המסמכים.
- בנסיבות אלה, מקום בו זכויותיו של הנתבע נרשמו בפועל בלשכת רישום המקרקעין, עת לא הוצגו מסמכים אחרים כלשהם מטעם התובעים, המבססים את זכויותיהם הנטענות בחלק הגדול של המקרקעין, ומקום בו עלה כי הנתבע רכש את זכויותיו בתמורה ומבלי שיוכח חוסר תום לב - אני מוצאת כי אין בהיעדר התקינות של המסמכים, כפי שפורט לעיל, ואשר לא הוכח כי נבע מתרמית או זיוף מצד הנתבע, כדי להביא לביטול הרישום הקיים בפנקסי המקרקעין.
סוף דבר
- אני ערה לתחושותיהם הקשות של התובעים עקב חלוף השנים בהן לא נרשמו הזכויות בחלק הגדול על שמם.
התרשמותי הבלתי אמצעית מעדותה ודבריה של התובעת 2, הגב' מירב הירש, הייתה כי היא מאמינה באמונה שלמה, עמוקה ויוקדת בגרסה לפיה רכשו הוריה את הזכויות, וכי אלו , בדרך לא דרך, נרשמו אלו על שם הנתבע.