חסר זה במסמכים, בלט עוד יותר, מקום בו בהתייחס לרכישת החלק הקטן של המקרקעין, שנעשתה מספר שנים קודם לכן, כן צורפו מסמכים.
- 00במסגרת הראיות והממצאים החדשים אשר הוצגו על ידם, ביקשו התובעים לטעון כי הסכם המכר מיום 2.4.1983, אשר כלל לכאורה 2 עמודים בלבד והתייחס לחלק הקטן של המקרקעין (נספח 15 לתצהירם), הורכב בפועל משני הסכמים שונים, כאשר העמוד הראשון שלו התייחס לחלק הקטן ואילו העמוד השני התייחס לחלק הגדול.
- 0מסקנה זו נלמדה על ידם, בשל העובדה כי העמוד הראשון של ההסכם שצורף הסתיים בס' 6 ואילו העמוד השני התחיל בסעיף 8, ומקום בו בעמוד השני, קיימת גם הפניה ספציפית לס' 7 החסר (בס' 10 ו- 15 לעמוד השני של ההסכם).
- בנוסף נטען על ידם כי במסגרת העמוד השני של ההסכם קיימת התייחסות לשטח נוסף - "שטח א'", ולזכות נוספת מלבד זכות בעלות - זכות חכירה לדורות, ומכאן ברור כי מדובר בערבוב של שני הסכמים כאשר העמוד השני שייך להסכם הנוגע לחלק הגדול.
- לשיטתם, שני ההסכמים המרכיבים את ההסכם נספח 15, נחתמו מצד המוכרים - ע"י שלושת בעלי המקרקעין, ומצד הקונים - ע"י התובעת 1 והמנוח (ר' ס' 48 לתצהיר התובעת 2).
- על אף התמיהות העולות מן ההסכם נספח 15 לתצהיר התובעים, והגם כי לכאורה המדובר במסמך חסר, לא מצאתי כי יש בו, כדי להוכיח את טענת התובעים בדבר רכישת החלק הגדול על ידם, או כי יש במסמך זה כדי להוות את המסמך הכתוב, העומד בדרישת הוראות סעיף 8 לחוק המקרקעין, לצורך כינונה של התחייבות לעריכת עסקה במקרקעין בהתייחס לחלק הגדול.
- מהותית, למעט ספקולציות ותיאוריות באשר למשמעות סימני השאלה העולים מתוך המסמך, לא הוצגו על ידי התובעים ראיות כלשהן!
כפועל יוצא, ייתכנו מספר לא מבוטל של השערות ואפשרויות אחרות באשר לסיבה בגינה אותר המסמך בנוסחו הנוכחי.
- לכך יוסף כי אין בעמוד השני של ההסכם נספח 15, זה אשר לכאורה מתייחס, שיטת התובעים, לחלק הגדול של המקרקעין, התייחסות כלשהי לשטח הנמכר, אשר יש בה כדי ללמד כי מדובר בחלק הגדול, קרי: 1, 478/1, 938 מ"ר מתוך המקרקעין.
- על אף ההתייחסות בעמוד השני של ההסכם ל"שטח א", אשר לא קיבל התייחסות בעמוד הראשון של ההסכם, ואשר לכאורה אמור היה לקבל התייחסות במסגרת סעיף 7 להסכם (החסר), מן העמוד השני להסכם עולה לכאורה כי אותו שטח א' אליו מתייחס ההסכם, הוא השטח אשר עליו בנוי בית האריזה, אותו שכר המנוח ממשפחת שכטר, לצורך עיסוקו, ולפיכך סביר יותר כי ההתייחסות בעמוד זה היא דווקא לחלק הקטן.
- מועדי תשלום התמורה על פי ההסכם נספח 15, עד ליום 6.4.1984, תואמים את מועד הרכישה הראשונה, ולא מתיישבים עם הטענה לפיה התאריך המקורי של ייפוי הכוח, אשר מכוחו נמכר לכאורה החלק הגדול של המקרקעין לנתבע, הוא 17.11.1985, וכי ייפוי כוח זה נועד להסמיך את עו"ד צבי מנדל למכור לתובעת 1 ולבעלה המנוח את מלוא הזכויות בחלקה.
- עוד יופנו הצדדים להצהרה אשר הוגשה למס שבח בקשר עם העסקה הראשונה (נספח 16 לתצהיר התובעת 2), המלמדת אף היא כי העסקה אשר דווחה לרשויות המס היא עסקה למכירת 460/1938 מ"ר מהמקרקעין, כאשר התמורה ששולמה על פיה היא סך של 9, 000 $ - אותו הסכום הנקוב בעמוד השני של ההסכם, אותו לכאורה מבקשים התובעים לייחס לחלק הגדול של המקרקעין, וכי העסקה הנ"ל כוללת גם חכירה של בית האריזה הבנוי על המקרקעין (ר' ס' 11 לנספח 15 ונספח 16 לתצהיר התובעת 2).
סכום זה וחלוקת התשלומים על פיו, תואמים גם את התרשומת אשר נערכה על ידי עו"ד מנדל קודם לעריכת הסכם המכר של החלק הקטן וכבסיס לו (נ/1), אשר גם על פיה נמכרו להירש 460/1938 מ"ר מתוך המקרקעין בלבד (ר' עדות עו"ד מנדל בע' 3 ש' 28 - ע' 4 ש' 11 ובע' 10 ש' 18-22 לפרוט' הדיון).
- מסמך נוסף עליו ביקשו התובעים להסתמך הוא ייפוי הכוח לעו"ד מנדל, מיום 17.11.1985, אשר נחתם ע"י גב' אושריה לוין, ואשר על פיו לכאורה הוסמך עו"ד מנדל להעביר את מלוא הזכויות בחלקה: "מגרש הידוע בתור גוש 6712 חלקה 183" לתובעים (נספח 23 לתצהיר התובעת 2).
- לשיטת התובעים, עת מדובר בייפוי כוח אותנטי, אשר לא כלל שינויים או מחיקות (למעט סעיף 11 שהוסף אליו מאוחר יותר), ומקום בו ההתייחסות במסמך היא למגרש בכללותו, יש ללמוד ממנו על הכוונה להעביר לתובעים את מלוא הזכויות במגרש - הן החלק הקטן והן החלק הגדול (ר' ס' 71-74 לסיכומי התובעים).
- מר יצחק שכטר לא ידע להסביר מדוע צוינו בייפוי הכוח גוש וחלקה ללא חלקים, אולם הוא עמד על גרסתו לפיה החלק הקטן נמכר להירש והחלק הגדול נמכר לנתבע (ר' עדותו בע' 33 ש' 22 - ע' 34 ש' 15 לפרוט' הדיון).
- עו"ד מנדל מצדו העיד כי העובדה כי ייפוי הכוח מתייחס למגרש בכללותו מקורה בטעות, ובפרט נוכח העובדה כי מייפת הכוח - גב' אושריה לוין, כיורשת, הייתה בעלים של 1/6 מהזכויות במגרש בלבד, וממילא לא יכולה הייתה למכור את מלוא הזכויות במגרש (ר' עדות עו"ד מנדל בע' 16 ש' 9-16 לפרוט' הדיון).
- באופן דומה צורפה ע"י התובעים גם בקשה לרישום הערת אזהרה מיום 2.5.1990, לטובת התובעת 1- גב' עמליה הירש, אשר גם בה לא מצוינים החלקים מהמגרש. מעיון בבקשה עולה כי המדובר בבקשה חסרה, כאשר בין היתר לא מצוינים על גביה שמותיהם של יתר המוכרים, לא מצוין שמו של המנוח אשר נפטר כשנה קודם לכן ולא שמות יורשיו.
עו"ד מנדל העיד כי ייתכן שמדובר במסמך היסטורי וחלקי שהוא ערך בזמנו, אולי עוד בטרם ניתן צו ירושה של המנוח (ר' ע' 17 ש' 22-30 לפרוט' הדיון). מכל מקום, דומה כי מדובר במסמך אשר בסופו של דבר לא נעשה בו כל שימוש. - לא מצאתי כי יש בעובדה כי ייפוי הכוח מיום 17.11.1985 או הבקשה לרישום הערת אזהרה, לא צוינו החלקים המועברים, כדי ללמד בהכרח על כוונה להעברת מלוא הזכויות בחלקה ע"ש התובעים. עובדתית לא נעשה שימוש במסמכים אלה. יתרה מכך, גם בעובדה כי ייפוי הכוח במתכונתו זו נחתם על ידי הגב' אושריה לוין, אשר הייתה בעלים של 1/6 מהזכויות במקרקעין בלבד, יש כדי לחזק את מסקנתי זו. לכל אלו תיווסף גם העובדה כי ממילא הרכישות הנטענות אף לפי שיטת התובעים בוצעו בחלקים.
בנסיבות אלה אני סבורה כי לא די במסמכים אליהם הפנו התובעים, כמפורט לעיל, כדי לעמוד בדרישת הכתב על פי ס' 8 לחוק המקרקעין וללמד על קיומה של התחייבות לעשות עסקה במקרקעין.
- זאת ועוד; אל מול החסר הראייתי הברור מצד התובעים, הוגשו בהליך דנא שלל מסמכים, אשר יש בהם כדי לתמוך בגרסת הנתבע בדבר מכירת החלק הגדול של המקרקעין (אשר גם נרשם על שם הנתבע בלשכת רישום המקרקעין( לידיו, לרבות הסכם מכר, שטר מכר, אישורי מיסים ואישורים על תשלום התמורה (ר' נספחים 6, 9, 10 ו- 12 לתצהיר הנתבע).
- יודגש כי אני ערה לטענות התובעים בדבר הפגמים המהותיים אשר נפלו במסמכים אלה, לרבות טענות המרמה והזיוף אשר הועלו בהתייחס אליהם, ואלו יידונו במשך פסק הדין.
עם זאת, ועל אף תהיות אשר אכן עולות בקשר לחלק מאותם מסמכים, יש בהם כדי תמיכה ברורה בגרסת הנתבעת לעניין רכישת הזכויות בחלק הגדול, על ידו.
- מסמך נוסף ממנו לא ניתן היה להתעלם, הוא המסמך הנושא כותרת של "חוזה/שטר חכירה" (נספח 7 לתצהיר הנתבע), אשר נערך ביום 14.12.1987, בין המוכרים - בני משפחת שכטר, הנתבע והירש.
- מעיון במסמך זה עולה, כי על אף הכותרת - חוזה/ שטר חכירה, בפועל דובר בהסכם שמטרתו הסדרת החלוקה והשימוש בחלקה.
כך צוין כבר ב"הואיל" הראשון להסכם כי החוכרים רכשו מן המחכיר את הבעלות בחלקה, תוך שב- "והואיל" השני מפורטים החלקים שנרכשו.