העברת המידע עולה כדי הפרת סעיף 3 להסכם תיווך יונימה.
- קיים קשר סיבתי בין התנהלות שחר ופירון לבין ההפרה, שכן פעולותיהם, הן שגרמו ליונימה להפר את התחייבותה שלא להעביר מידע, כאמור.
- כפי שקבעתי לעיל, שחר ופירון היו מודעים להסכם תיווך יונימה, לתנאים הכלולים בו במועד ההפרה, ובכלל זה לתנאי האוסר את העברת המידע לצד שלישי. הדברים חלים ביתר שאת ביחס לפירון, שניסח בעצמו את הסכם התיווך (ראו עדות מתן בעמ' 73 ש' 25-26, עדות כץ בעמ' 194 ש' 17-18 ועדות פירון עצמו בעמ' 454 ש' 2, 4, 6, 21).
- אשר לקיומו של צידוק מספיק, בהתאם לפסיקה, צידוק מספיק יכול להיות מושתת על אינטרס עצמי כמו צורך, הגנה על זכות קניינית, זכות חוזית או אינטרס ציבורי אחר. על האינטרס להיתפס על ידי בית המשפט כעדיף, או לכל הפחות מקביל בחשיבותו, לאינטרס שבהגנת הקשר החוזי. רצון לקדם אינטרס כלכלי עצמי לא הוכר כצידוק מספיק לגרימת הפרה של חוזה (ראו ע"א 8191/16 דיאליט בע"מ נ' אברהם הרר (נבו, 17.6.2019)). שחר טען כי פעל מאחורי גבה של יונימה מאחר שהיה חשוף לתביעות מצד פיתקית, אולם טענה זו נטענה ללא כל ראיה. העברת המידע לליברטי נעוצה באינטרס כלכלי של שחר ופירון לשים ידם על פיתקית, בה ראו הזדמנות עיסקית מצויינת. אין באינטרס זה צידוק לגרימת הפרת הסכם התיווך על יונימה.
- לפיכך, מתקיימים יסודות עוולת גרם הפרת חוזה ביחס לשחר ופירון. בהקשר זה יצויין, כי שחר ופירון אינם זוכים להגנה שניתנה בפסיקה לנושאי משרה שפעלו בשם החברה, שכן הוכח, כאמור, ששחר ופירון פעלו בניגוד לאינטרס יונימה, וכי החלטתם להפר את הסכם תיווך יונימה נבעה ממניעים זרים ואישיים (ראו ת"א (מחוזי ת"א) 41953-01-17 אליהו קנפלר נ' אבי נחמיה (נבו 8.2.2026)).
- ליברטי, שנהנתה מהמידע שהועבר אליה (מפירות העוולה), חבה בגין עוולה זו בהתאם להוראת סעיף 12 לפקודת הנזיקין, כמי שהשתתפה ואישרה את פעולות בעלי העניין בה.
- בנסיבות אלה, ומשנגרם לתובעת נזק ממוני עקב כך, יש לראות בנתבעים כאחראים כלפי התובעת גם מכוח עוולת גרם הפרת חוזה.
סיכום ביניים
- לאור האמור לעיל, מצאתי כי הנתבעים חבים לתובעת מכוח עילת עשיית עושר ולא במשפט ומכוח עוולת גרם חוזה.
- התובעת ביססה את תביעתה גם על עוולת גזל של סוד מסחרי בהתאם להוראות חוק עוולות מסחריות, בטענה כי המידע אודות ההזדמנות העסקית לרכישת פיתקית הוא מידע שבגדר "סוד מסחרי". לאור התוצאה אליה הגעתי לעיל, לא מצאתי להרחיב ביחס לעילה זו. עם זאת יצויין, כי ספק בעיני אם מידע זה הינו בגדר "סוד מסחרי", כהגדרתו בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, ולו בשל העובדה כי לא ניתנה לתובעת בלעדיות בהסכם התיווך בינה לבין פיתקית.
- להלן אדון, בהיקף החבות.
שיעור דמי התיווך בו יש לחייב את הנתבעים
- התובעת עתרה לחיוב הנתבעים בסכום בשיעור של 4% מסכום התמורה ששילמה ליברטי על פי הסכם הרכישה, בתוספת מע"מ, קרי בסך של 1, 800, 000 ₪ בתוספת מע"מ. לחילופין, עתרה התובעת לפסיקת שכר ראוי.
- כפי שפורט לעיל, בהסכם תיווך יונימה נקבע שעל התובעת להציג את יונימה בפני פיתקית ולסייע לה בניהול המשא ומתן.
- ככל שמדובר בעסקת יונימה-פיתקית, התובעת מילאה את תפקידיה אלה. אולם, בכל הקשור לעסקת ליברטי-פיתקית, אין מחלוקת שהתובעת ו/או מי מטעמה לא היו מעורבים במשא ומתן, ולמעשה זכאות התובעת לדמי תיווך קמה מכוח הקשר שיצרה בעסקה הראשונה. לפיכך, פעולותיה של התובעת בעסקת ליברטי-פיתקית היו מצומצמות באופן משמעותי מאלו שבוצעו על ידה בעסקת יונימה-פיתקית.
- בנסיבות אלה, מצאתי כי יש להיעתר לעתירה החלופית של התובעת, ולפסוק לה שכר ראוי.
- בית המשפט העליון בע"א 2144/91 הנרי מוסקוביץ נ' אסתר ביר, כמנהלת עיזבון המנוח טוביה ביר ז"ל וערעור שכנגד, פ''ד מח(3) 116 קבע לעניין שכר ראוי של מתווכים בעסקאות מקרקעין, כי ניתן לקובעו בשתי דרכים:
"הראשונה - דרך סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי). הדיון במסגרת סעיף 46 מחייב את קביעת השכר הראוי.... שיטת חישוב השכר הראוי לגבי מתווכים הינה חישוב אחוז מסוים מן העיסקה. הקריטריון הראשי לחישוב השכר הראוי הינו מחיר השוק... דרך חישוב מחיר השוק נעשית בדיני התיווך, כאמור, "תוך זיקה למחיר ששולם עבור הממכר"... השאלה הבאה היא - מהו שיעור אותו אחוז? בנסיבות העניין אחוז אחד הוא שיעור ראוי. מסקנה זו נובעת מהשקפתנו כי מקובל - על סמך הפסיקה - לפסוק שיעור דמי תיווך של אחוז אחד. מסקנתנו מושתתת גם על הראיות, אשר עמדו לפני בית המשפט קמא. ראיות אלו הן תצהירי המערער ודבריו של מר גלזר בחקירתו הנגדית. המתווכים, אשר מסרו את עדותם מטעם המערער, הודו כי אחוז אחד הוא שיעור סביר ומקובל כדמי תיווך ...