היסוד השני - "שלא כדין" - השאלה האם ההתעשרות נעשתה שלא כדין מוכרעת, בין היתר, על יסוד השאלה האם המדובר בהתעשרות שהיא בלתי צודקת או שהיא נוגדת את תחושת המצפון והיושר. מבחני הצדק והיושר הם מבחנים אובייקטיביים (ראו ע"א 5768/94 א.ש.י.ר יבוא יצור והפצה ואח' נ' פורום אביזרים מוצרי צריכה בע"מ, פ"ד נב(4) 289).
היסוד השלישי - "שבאה לו מאדם אחר" - קרי, קיומו של קשר סיבתי המעיד כי ההתעשרות באה לו על חשבון אותו אדם אחר.
- בענייננו, מתקיימים התנאים הנ"ל, ביחס לכל אחד מהנתבעים:
- כל אחד מהנתבעים התעשר בעסקת ליברטי- פיתקית:
ליברטי רכשה את מניות פיתקית, שאין מחלוקת כי היא חברה יציבה ורווחית מאוד;
שחר ופירון קיבלו מניות בחברת ליברטי, כאשר שירה דולר העידה כי הם לא העמידו הון עצמי למימון הרכישה מאחר שהביאו את העסקה (עמ' 281 לפרוטוקול ש' 3-5). אמנם, המניות שקיבלו הן מניות מיעוט, אולם שחר משמש גם כדירקטור ומנכ"ל ליברטי, ואילו פירון שימש כיועץ משפטי של ליברטי, ומטבע הדברים, יש להניח כי קיבלו תמורה עבור שירותיהם. כמו כן, רו"ח אלפסי העיד שכאשר העביר פירון את מניותיו בליברטי ליתר בעלי המניות, הוא קיבל תמורה בשיעור של כמה מאות אלפי שקלים (עמ' 299 לפרוטוקול ש' 25-27).
- המדובר בהתעשרות שאינה מוצדקת ונוגדת את תחושת המצפון והיושר, והראיה לכך היא עדויות שחר, פירון ורו"ח אלפסי, שהעידו כולם כי מגיעים לתובעת דמי תיווך כלשהם:
כך לדברי שחר: "אבל אני בן אדם, הוא הביא את הידיעה, ואנחנו אגב אנחנו לא מתכחשים לזה"... לא מתכחשים לזה. לא באנו ואמרנו לא יודעים מי זה, לא רוצים לשלם כלום..." (עמ' 373 לפרוטוקול ש' 29, עמ' 374 ש' 1 ו-3).
ולדברי רו"ח אלפסי: "... עסקת פיתקית הגיעה לליברטי אחרי שהתפוצצה עסקת יונימה. עכשיו, עסקת יונימה הגיעה דרך יורם וקובי, הגיעה באיזה שהיא צורה. עכשיו, לא נראה, כאילו בתור בן אדם ש-, אתה יודע, אותי לא מעניין שאני חותם על נייר. אותי מעניין המילה שאני נותן למישהו. בסדר? אם אני נתתי מילה למישהו שצריך לשלם לו או לעשות משהו ההתחייבות בכתב או בעל פה מבחינתי אותו דבר. בסדר? עכשיו, אותו בן אדם מספר לנו יורם שהוא פעל, הביא וזה, ומגיע לו משהו, אז אני אומר אין שום בעיה, נשלם..." (עמ' 294 לפרוטוקול ש' 2-9).
ראו גם דברי פירון בעמ' 470-471 לפרוטוקול.
- קיים קשר סיבתי המעיד כי ההתעשרות באה לנתבעים על חשבון התובעת -עסקת פתקית-ליברטי נולדה כתוצאה מעסקת יונימה-פיתקית, שלא יצאה אל הפועל, בסופו של יום. כאמור, התובעת הייתה "הגורם היעיל" בעסקת יונימה- פיתקית, והנתבעים עשו שימוש במידע שהתקבל במסגרת העסקה המקורית, בתיווך התובעת, לשם רכישת פיתקית, שהניבה להם רווחים. כל זאת, כאשר הם ידעו שאת הקשר הראשוני עם בעלי העניין בפיתקית עשתה התובעת, ידעו על קיומו של הסכם התיווך של התובעת עם מתן ויונימה, ועל שיעור דמי התיווך הכלול בו. בכך שהנתבעים התעלמו מקיומה של התובעת ולא שילמו דמי תיווך בעיסקה, הם התעשרו למעשה על חשבונה.
- לאור האמור לעיל, משמתקיימים יסודות העילה לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, ביחס לכל אחד מהנתבעים, יש לחייבם בתשלום דמי תיווך לתובעת, אשר לשיעורה אתייחס בהמשך.
עילת גרם הפרת חוזה
- התובעת ביססה את תביעתה גם על עילת גרם הפרת חוזה לפי סעיף 62 לפקודת הנזיקין, הקובע כי:
"מי שביודעין ובלי צידוק מספיק גורם לאדם שיפר חוזה מחייב כדין שבינו לבין אדם שלישי, הריהו עושה עוולה כלפי אותו אדם שלישי, אולם האדם השלישי לא יוכל להיפרע פיצויים בעד עוולה זו אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון."
- על התובע בעילה זו להוכיח חמישה יסודות מצטברים על מנת לבסס את אחריותו של צד שלישי בעוולת גרם הפרת חוזה:
- קיומו של חוזה תקף ומחייב כדין.
- הפרה של החוזה (במעשה או במחדל בניגוד לו).
- גרימת ההפרה - קיומו של קשר סיבתי בין התנהלות הנתבע (הצד השלישי) לבין ההפרה.
- ביודעין - מודעות של הצד השלישי לקיומו של החוזה ולכך שפעולתו עלולה להוביל להפרתו.
- היעדר צידוק מספיק לפעולת הגורם המתערב.
(ראו: ע"א 1137/23 אליהו דרעי נ' קרן קיימת לישראל (נבו 5.5.2025)).
- יסודות אלו מתקיימים בענייננו:
- כפי שקבעתי לעיל, נכרת הסכם מחייב בין יונימה לבין התובעת.
- בסעיף 3 להסכם תיווך יונימה נקבע, כי כל צד מתחייב לשמור בסודיות כל מידע שהועבר, יועבר, הגיע או יגיע אליו, בקשר להסכם, וכי לא יורשה להעביר את המידע או חלק ממנו לידיעת הצד השלישי, ללא הרשאה בכתב של הצד השני.
כמפורט לעיל, הוכח כי שחר ופירון, בהיותם בעלי מניות ודירקטורים ביונימה, נחשפו למידע רב בעניינה של פיתקית (שאין מחלוקת שאינו בגדר נחלת הכלל) והעבירו אותו לליברטי ולבעלי מניותיה, במסגרת המשא ומתן לרכישת פיתקית על ידי ליברטי.