במאמר מוסגר הנני מוצאת להתייחס, כבר בשלב זה לטענת התובעת ובהתאם לה, יש להסיק קיומה של חזקה ראייתית שלילית כנגד גרסתה של הנתבעת בכל הנוגע לחתימה על התוספת הראשונה, ממחדלה מהעדת שגיא קליין, אשר אין חולק כי היה זה אשר ניהל עם התובעת את המשא ומתן קודם לחתימה על התוספת וכן, היה זה אשר מולו טענה התובעת כי חתמה על התוספת. טענתה זו של התובעת אינני מוצאת לקבל ממספר טעמים. ראשית, בשים לב לכך שקיומה של חזקה כאמור מותנה בכך שהנתבעת יכלה להביא את אותו העד אשר נטען כי היה מקום להעיד. במקרה דנן, העיד רובינשטיין מטעם הנתבעת, כי מדובר בעובד אשר יחסי העבודה עמו הסתיימו בטונים צורמים אשר אף הגיעו לכדי הליכים משפטיים (ראו עדותו בעמוד 66 שורות 1-3). לכך יש להוסיף כי ממילא פרשנות תוספת זו עולה מתוך הכתוב ונתמכת בעדותה של התובעת כפי שפורט. ולבסוף - כפי שיפורט להלן, ממילא לאחר החתימה על תוספת זו משנת 2013, התקיימו בין הנתבעת באמצעות רובינשטיין לבין התובעת, מגעים בשנת 2018, אשר הובילו לכדי חתימה על התוספת השנייה להסכם התמ"א - תוספת אשר אין חולק כי התובעת הסכימה לה ולגישתי לאור זאת - ממילא היא ההתקשרות האחרונה והרלוונטית לענייננו. על מגעים אלו העיד רובינשטיין מתוך ידיעתו האישית (ראו עדותו בעמוד 70 שורות 33-34 בה הדגיש כי היה מעורב אישית בפגישה עם התובעת משנת 2018 ובכל הליך הרישוי והתכנון מול העירייה). בהתאמה - הרי שהגם שהחתימה על התוספת הראשונה להסכם התמ"א, מהווה רקע רלוונטי ואולם, כחולייה בהשתלשלות האירועים, אינני סבורה מלכתחילה כי יש לה משקל משמעותי המשפיע על תוצאת והכרעת ההליך. בהלימה אינני מוצאת לייחס חשיבות או משקל למחדלה של הנתבעת מהעדת מר שגיא באשר לחתימה על תוספת זו.
- לאחר החתימה על התוספת הראשונה, התקבלה ביום 5.4.14 החלטת הוועדה המקומית בבקשה להיתר, למשמעות הנובעת ממנה, כפי שהיא עולה מעדותו של מר ארד, התייחסתי כבר לעיל. נוסף על כך, כפי שפורט לעיל מתוך עדות מר ארד, משנת 2016, הוחלו הנחיות המונעות הצמדת הגינה הקדמית לדירה. עדות זו, בדבר המועד בו הוחלו ההנחיות מהווה, רקע רלוונטי התומך כרונולוגית, בטענת הנתבעת ולפיה בשנת 2013, עוד היה ספק באשר למניעות ולא הייתה וודאות באשר לה ואולם, במהלך התקופה התגבשה ההבנה כי יהיה קושי בהצמדת שטח גינה העומד על 128 מ"ר לדירת התובעת - תחילה לאור ההחלטה בבקשה להיתר ולאחר מכן, לאור פרסום ההנחיות בשנת 2016. כרונולוגיה זו, עולה בקנה אחד עם עדות רובינשטיין בעמוד 71 שורות 13-23 כדלקמן:
"בעולם ההתחדשות העירונית, בטח באותן שנים הדברים נבנו תוך כדי תנועה וקיבלנו הנחיות מהעירייה שבשלב מאוחר יותר גובשו למדיניות. גם כשהגשנו את בקשת ההיתר, כבר אז ניתנה הנחיה מהעירייה לא להצמיד גינות לכיוון הרחובות. ואלה הנחיות שניתנו מהעירייה במסגרת הליך שמנהלים של הגשת בקשת היתר ודיאלוג מול הרפרנטים הרלוונטיים וכל מה שהיה, וניתנו הנחיות לא להצמיד את זה. יחד עם זאת, קיווינו שההנחיה הזאתי, שבזמנו אגב סברנו שהיא לא חוקית כי מדובר בקניין של הבניין והיה אפשר להצמיד, אז המשכנו והתקדמנו עם התהליך וקיווינו שתוך כדי תנועה הדברים ישתנו. אבל הם לא השתנו והם אפילו הפכו להיות יותר מסודרים מצד העירייה ע"י מסמכי מדיניות והנחיות הולכות וחוזרות שלא יהיו הגינות לכיוון החזית".
- לאחר ולאור התפתחויות אלו - אין חולק כי רובינשטיין מטעם הנתבעת והתובעת - נפגשו בינואר 2018. קיומה של פגישה בין רובינשטיין לתובעת בינואר 2018 אינו שנוי במחלוקת ונתמך בעדויות ובראיות. המחלוקת היחידה היא בשאלה האם הפגישה הייתה ביום 17.1.18 והייתה פגישה אישית ולאחריה התקיימה פגישה ביום לאחר מכן עם כלל בעלי הדירות - כנטען על ידי הנתבעת. או שמא התקיימה רק פגישה עם התובעת במעמד הפגישה עם כלל בעלי הדירות - כפי העולה מעדותה של התובעת בחקירתה הנגדית. גם במחלוקת זו, מוצאת אני לאמץ את גרסת הנתבעת. זאת ראשית הואיל והגם שהתובעת הודתה בקיומה של פגישה עם רובינשטיין (ולו כזו שהתקיימה בנוכחות כלל בעלי הדירות), היא לא מצאה להזכיר את דבר קיומה בתצהיר. התובעת עומתה עם מחדלה זה והעידה בעמוד 47:
" הייתה פגישה עם כלל הדיירים, הוסבר לי שייתכן והגינה תהיה, אני לא יודעת איך קוראים לזה מבחינה משפטית, בבעלות העירייה, אבל היא תוצמד לי וכל השכנים חתמו על זה."