טענות התובעת;
- לטענת התובעת, התביעה נסבה על הפרה בוטה ויסודית של התחייבויות הנתבעת לשדרג את דירתה לדירת גן הכוללת גינה בשטח של 128 מ"ר לפחות, אשר בעטיה שילמה התובעת סך נוסף של ₪950, 000. בפועל, סמוך למועד מסירת הדירה ביום 3.11.22, התחוור לתובעת כי רצועת הגינה נגרעה לטובת הרכוש המשותף ושטח גינתה צומצם לכדי 77 מ"ר בלבד. בנסיבות אלה, עותרת התובעת ראש וראשונה לאכיפת ההסכם כצו עשה לרישום והצמדת הגינה, ולחילופין לתשלום סך של ₪706, 000 בגין ירידת ערך הדירה והפגיעה הקשה בפרטיותה. לטענת התובעת, הגנת הנתבעת התבררה כהגנת בדים מוחלטת, לאחר שעלה מתוך הראיות כי הנתבעת מעולם לא הגישה בקשה לוועדה המקומית להצמדת הגינה כפרטית, וממילא לא קיבלה כל סירוב מהעירייה. כמו כן, נטען כי נסתרה לחלוטין טענת הנתבעת כאילו התמורה הנוספת שולמה עבור הפרשי שטחי הדירה ולא עבור הגשמת חלומה של התובעת לקבלת הגינה ההיקפית המובטחת. עוד נטען כי הימנעות הנתבעת מזימון עדים מהותיים מטעמה, לצד היעדר חוות דעת שמאית נגדית לחוות דעתו המקצועית של השמאי עמית זיו, מטעם התובעת, מחזקים את גרסת התובעת ומחייבים את קבלת התביעה במלוא.
- וביתר פירוט - פותחת התובעת וטוענת כי טענת הנתבעת ובהתאם לה התמורה אשר שולמה על ידי התובעת במסגרת התוספת הראשונה, אינה בגין הגינה אלא בגין תוספת שטחים לדירת התובעת - התחוורה כהגנת בדים. כך, מפרטת התובעת כי עיון בתוספת הראשונה, מלמד כי לא מוזכרת בה ולו במילה תוספת שטח לדירה. אלא שכל שמוזכר הוא שדרוג בגין תוספת גינה ופתיחת חלון. התובעת מוסיפה ומפנה לעדותה ממנה עולה כי הגדלת שטח הדירה הייתה משנית מבחינתה, וכי "המהות היתה דירת גן עם שטח גינה של כ - 128 מ"ר", עדות שלגישתה, נותרה מוצקה גם בחקירתה הנגדית. נטען כי אל מול נוסח התוספת הראשונה ועדותה של התובעת מ"כלי ראשון". טענות ההגנה התבססו רק על עדותו של מנכ"ל הנתבעת מר צביקה רובינשטיין, אשר הודה בחקירתו הנגדית, כי אין לו כל מידע במענה לשאלה מי ניסח את התוספת הראשונה ונוסף על כך, לא הצליח להצביע על מסמך התומך בגרסתו לפיה התמורה שולמה עבור הפרשי שטחי הדירות, אלא טען בעלמא כי ההסכמה בדבר תוספת השטח, עולה מהמסמכים ובהתאם להם היתה לתובעת דירה של 97 מ"ר והיא שידרגה לדירה של 130 מ"ר. עוד מפנה התובעת לכך, שבמסגרת החקירה, ניסה מנכ"ל הנתבעת להסביר כי המקור לנוסח התוספת הראשונה, נבע מהנחיות יועצי מס - שלא הובאו לעדות. נוסף על כך, נטען כי במסגרת עדותו הפנה מנכ"ל הנתבעת לטבלת שטחים אשר צורפה להסכם התמ"א. אלא שלטענת התובעת לא ניתן להסתמך על טבלת שטחים זו, שעה שהיא אינה נזכרת בתוספת הראשונה, אלא צורפה להסכם התמ"א שנחתם שנתיים לאחר מכן.
על כן, התובעת טוענת כי גרסת הנתבעת ובהתאם לה התשלום נשוא התוספת הראשונה הוא בגין שדרוג תוספת שטח לדירת התובעת, היא בגדר הגנת בדים שנועדה לאפשר לנתבעת לחמוק מהתחייבויותיה החד משמעיות כלפי התובעת.
- התובעת מוסיפה וטוענת כי המסמך המכונה הודעה (המוזכר לעיל בסעיף 6 לפסק הדין וצורף כנספח 2 לתצהיר הנתבעת), במסגרתו פורט כי ככל שמי מהדיירים רוצה לשדרג דירתו, התמורה בגין כל מ"ר תוספת דירה תעמוד על 21, 000 ₪ - לא נשלח מעולם לתובעת או למי מבעלי הזכויות האחרים בבניין. לטענת התובעת, מדובר במסמך כבוש, אשר נערך לצורך תובענה זו בלבד. עוד נטען באשר למשלוח המסמך, כי מתוך חקירתו הנגדית של מנכ"ל הנתבעת, רובינשטיין, עלה כי אין לו כל ידיעה אישית או ראיה ממשית לגבי משלוח הודעה זו ובכלל כך, הודה זה כי אינו יודע מתי נשלחה ההודעה, למי היא נשלחה, או מי ניסח אותה בפועל. עוד נטען כי הנתבעת לא הציגה כל אסמכתא לשליחת ההודעה בדואר רגיל, בדואר רשום או באמצעות אישור קבלה - חסר תמוה, בשים לב לכך שלטענת הנתבעת המסמך נשלח לכל הדיירים ומשכך, על פניו היה מצופה כי יוותר תיעוד המלמד על משלוחו באיזה מתיקי הדיירים. בנסיבות אלו, נטען כי יש לדחות טענותיה של הנתבעת ולפיהן המסמך נשלח - בהינתן שמשלוח מכתב זה בזמן אמת לא הוכח.
- עוד מוסיפה התובעת כי תימוכין נוסף לטענותיה ובהתאם להן התחייבה הנתבעת לשדרג דירתה לדירה לה מוצמדת גינה בשטח של 128 מ"ר, ניתן למצוא בתוספת השנייה להסכם התמ"א. נטען כי סעיף 4 לתוספת זו מלמד ברורות כי הנתבעת התחייבה להצמיד לדירתה של התובעת, גינה כמתואר בתוכניות המצורפות, והדיירים נתנו הסכמתם לכל הסדר רישומי שיבטיח את זכויותיה. לטענת התובעת, עיון במועדי החתימות הדיירים על התוספת השנייה, מלמד כי אלו חתמו על התוספת השנייה החל מדצמבר 2018 ובמהלך שנת 2019, זאת שעה שהיתר הבנייה ניתן כבר באפריל 2018. נטען כי בנסיבות אלו, המשיכה הנתבעת להציג לתובעת מצג ולפיו הצמדת התוספת אפשרית גם לאחר מתן היתר הבנייה. התובעת מפנה בהקשר לכך לחקירת מנכ"ל הנתבעת, במסגרתה נשאל - כיצד לאחר קבלת היתר בניה - ממנו עולה לטענת הנתבעת כי לא ניתן להצמיד את הגינה - החתימה הנתבעת את בעלי הדירות על ההתחייבות להצמדת הגינה, אשר לטענתה אינה אפשרית. לטענת התובעת, במענה לשאלה זו השיב מנכ"ל הנתבעת תשובה מגומגמת וטען כי אינו זוכר את הפרטים - עדות המוכיחה אף היא כי גרסת הנתבעת היא הגנת בדים מוחלטת שאין בה כל אמת. בנסיבות אלו טוענת התובעת כי, התוספת השנייה מהווה ראיה ישירה נוספת בכתב להתחייבותה הבלתי חוזרת של הנתבעת להקנות לה זכויות בגינה, גם במקרה של מניעה רישומית, וסותרת את הטענה לחוסר ודאות אשר היה ידוע כבר בשלב מוקדם.
- יתרה מכך, לטענת התובעת מתוך הראיות אשר הוצגו בפני בית המשפט, עולה ברורות כי הנתבעת כלל לא הוכיחה שהגישה בקשה להיתר ובו הצמדת הדירה לה התחייבה ונוסף על כך, התחוור כי - בניגוד לטענותיה - כלל לא הוכח שהצמדת הדירה אינה אפשרית לפי מדיניות העירייה במועדים הרלוונטיים. כך וראשית, נטען כי בעדות מנכ"ל הנתבעת, רובינשטיין, ניסה זה לתלות את אי הצמדת הגינה בהחלטת הוועדה המקומית משנת 2014. אלא שעיון בהחלטה זו (אשר צורפה כנספח ב' לתעודת עובד הציבור), מגלה כי לא נכתב בו דבר באשר לדחיית בקשה להצמדת דירה, אלא שכל שנזכרת בו היא הגבלה כללית על הקמת גדרות קדמיות בלבד. עוד מוסיפה התובעת ומפנה להמשך עדות מנכ"ל הנתבעת, במסגרתה הודה כי אין בידיו כל מסמך, בקשה מקורית או התכתבות עם העירייה, המעידים על סירוב להצמדת הגינה לדירה, וטען כי "זה דברים שאנחנו גם לא שומרים אותם ולא מחזיקים אותם". זאת ועוד, לטענת התובעת, המסקנה העולה מעדות מנכ"ל הנתבעת ובהתאם לה לא הוגשה כל בקשה להיתר ובה התבקשה הצמדת הגינה, נתמכה אף בעדותו של נציג העירייה, אשר הבהיר מפורשות כי לא מצא בתיק הבניין כל מסמך שבו העירייה סירבה לבקשה להצמיד את הגינה כגינה פרטית צמודה לדירת התובעת. יתרה מכך, לטענת התובעת, בעדותו אף הוסיף נציג העירייה ואישר כי היתר הבנייה שניתן בפועל כולל שטח של 135.8 מ"ר לדירת התובעת הכולל גינה, בניגוד מוחלט לטענות הכזב של הנתבעת (בתמיכה לטענתה זו, מפנה התובעת לעדות נציג העירייה בעמוד 25 שורות 1-9 לפרוטוקול).
זאת אף זאת, לטענת התובעת, בהיתר המקורי שניתן ביום 30.4.18 ובכל אחת מהבקשות להיתרי השינויים, קיים תשריט ואליו צמודה טבלת שטחים ובכל אחת מטבלאות השטחים מופיע שטח הגינה השנויה במחלוקת והנחזית להיות צמודה לדירת התובעת - בשטח של כ- 135 מ"ר. לטענת התובעת, במסגרת עדותו טען מנכ"ל הנתבעת כי בקשת ההיתר תיקנה את ההצמדה בתשריט - אשר הוא הקובע ואולם, בשל שגגה לא תוקנה גם טבלת השטחים. אלא, שלטענת התובעת, לא הוצג כל תשריט שבו סומנה גינת התובעת כגינה פרטית והסימון כאמור תוקן נוכח סירוב העירייה לסווג את הגינה כפרטית.
- זאת אף זאת, לטענת התובעת, בניסיון להסיט את תשומת הלב מכך שהנתבעת לא הגישה כלל בקשה להיתר ובו הצמדת הגינה, ניסתה הנתבעת לטעון כי מדיניות העירייה אינה מאפשרת הצמדת הגינה. אלא, שאף טענה זו כלל לא הוכחה. כך, התובעת מפנה, בהקשר זה לעדות נציג העירייה, אשר אישר כאמור בעדותו כי ההיתר שניתן בפועל כולל מרפסת מקורה עם גינה "בשטח של 135.8 מ"ר לתובעת", עוד העיד עד זה כי לא עניין אותו מה אושר בהיתר הספציפי עצמו ולבסוף העיד כי לא הביא עמו מסמך כלשהו המלמד על מדיניות העירייה בזמנים הרלוונטיים, אלא שעדותו הסתמכה רק על מסמך מדיניות משנת 2021 - קרי במועד שאינו רלוונטי לתובענה זו.
- לטענת התובעת המסקנות המתבקשות מכל אלו הן כי אין כל החלטה של הוועדה המקומית השוללת את הצמדת הגינה לדירת התובעת, לא במישרין ואף לא בעקיפין; הנתבעת לא הציגה כל הוכחה לקיומו של סירוב מצד העירייה לבקשה כלשהי; וטענתה של הנתבעת בדבר "מדיניות" מונעת קרסה לחלוטין.
- התובעת מוסיפה וטוענת כי קיימת לה זכות לאכיפת ההתחייבות להצמדת הדירה, כמו גם לקבלת צו עשה המממש זכותה זו אל מול הנתבעים 2-107. זאת בנסיבות בהן נתבעים אלו לא הגישו כתבי הגנה (למעט כתב הגנה בודד שנזנח), לא הגישו ראיות כלשהן ולא התייצבו לדיונים ומשכך, התובעת זכאית לפסק דין מלא נגדם בהעדר הגנה והתייצבות. עוד מוסיפה התובעת ומדגישה, בהקשר לנתבעים אלו כי ממילא בעלי דירות המקור אף חתמו על התוספת השנייה, המעניקה הסכמה מלאה לסעד האכיפה המבוקש ולכל הסדר שיבטיח את זכויותיה הבלעדיות בגינה. כריכוז טוענת התובעת כי - בהעדר התנגדות מוכחת מצד הנתבעים 2-107 ומשלא ניתנה החלטה של הוועדה המקומית השוללת הצמדה קניינית זו, מתקיימים התנאים למתן צו עשה המורה על האכיפה בפועל.
- מבלי לגרוע מכל טענותיה כפי שפורטו וכחיזוק להן, מוסיפה התובעת וטוענת כי טענותיה של הנתבעת בהליך זה מהוות "טענות הודאה והדחה" ביסודן, המעבירות אל הנתבעת את נטל הראיה והשכנוע, אשר הנתבעת כשלה לחלוטין מהרמתו. כך, נטען כי הנתבעת מודה בקיומה של התחייבות חוזית להקנות לתובעת קניין בגינה, אך טוענת כי הועדה המקומית סירבה לכך - טענה שהיא בגדר "הדחה" שלא הובא לה ולו בדל של ראיה. זאת ועוד, נטען כי טענת הנתבעת ולפיה עיקר התשלום ששילמה התובעת התייחס לשטח הדירה מהווה אף היא טענת הודאה והדחה, שנסתרה חזיתית בלשון התוספת הראשונה שאינה מזכירה כלל רכיב זה.
- זאת ועוד, התובעת מפנה - כמלמד על קיום חזקה ראייתית הפועלת כנגד גרסת הנתבע - למחדלה של הנתבעת מהעדת עדים רלוונטיים אשר יש באפשרותם להעיד באופן ישיר בתמיכה לטענותיה ולבחירתה להעיד עד יחיד מטעמה המנכ"ל רובינשטיין - אשר הודה כי מרבית העובדות אינן בידיעתו האישית והעלה טענות שהן עדות מפי השמועה בלבד. בהקשר זה, מפנה התובעת לכך שהנתבעת נמנעה במכוון מלזמן עדים חיוניים שיכלו לשפוך אור על המחלוקת: מר שגיא קליין שניהל את המשא ומתן הישיר אל מול התובעת וניסח לטענת הנתבעת את "ההודעה בדבר השדרוגים"; את יועצי המס של החברה, ולבסוף את האדריכל גידי בר אוריין שערך את הבקשות להיתר. עוד נטען כי הנתבעת נמנעה מלהציג מסמכים מקוריים של תיק הפרויקט. לטענת התובעת, הימנעות הנתבעת מהבאת העדים והמסמכים המקוריים של תיק הפרויקט מדברת בעד עצמה ומצביעה על ניסיונה להוליך שולל את בית המשפט.
- התובעת מסכמת כי הוכח על ידה שהנתבעת הפרה את התחייבותה להצמיד לדירתה גינה בשטח של כ-128 מ"ר. זאת משבפועל הוצמדו לדירה בהתאם למדידה גרפית 77 מ"ר בלבד, קרי נגרע שטח עצום של כ-51 מ"ר. לטענת התובעת מתוך הראיות עלה כי אין מניעה להורות על סעד האכיפה אשר התבקש על ידה ובמסגרתו תוצמד לדירתה גינה. לחלופין, טוענת התובעת כי הואיל וההסכם בינה לבין הנתבעת הופר, זכאית היא להשבת המצב לקדמותו ולפסיקת ירידת ערך חלופית לאכיפה. נטען כי מבלי לגרוע מכך, משגבתה הנתבעת מאת התובעת סך 950, 000 ₪ עבור שטח גינה של 128 מ"ר אך בפועל סיפקה גינה קטנה ביותר - עשתה הנתבעת עושר ולא במשפט על חשבון התובעת ואף מטעם זה זכאית התובעת להשבת הפער אשר שילמה בגין הגינה שלא הוצמדה.
התובעת מוסיפה וטוענת כי שיעור ירידת הערך נתמך בחוות דעת שמאית של השמאי עמית זיו מטעמה. לטענתה מתוך חוות הדעת עולה כי ירידת הערך שנגרמה לדירת התובעת נחלקת לשני מישורים שלובים: גריעת שטח הגינה והפיכתה משטח היקפי רציף לשתי חצרות זעומות ומנותקות ופגיעה קשה וקיצונית בפרטיותה. אשר לפגיעה האחרונה מפורט כי הפיכת הגינה הפרטית לרכוש משותף, חשפה את חלונות חדרי השינה וחדר הרחצה של התובעת למעבר עוברי אורח, ללא יכולת להתקין מחסום פיזי מפני הרחוב. עוד פורט בחוות הדעת כי ירידת הערך בגין אובדן שטח הגינה והפגיעה החמורה בפרטיות, עומדת על סך של 706, 000 ₪ נכון ליום 10.8.22. לטענת התובעת, השמאי עמית זיו הגן על חוות דעתו בחקירה נגדית מפורטת והסביר את קביעת ערכי השווי לפי 34, 800 ₪ למ"ר בנוי ומקדם של 25% לשטח גינה. לטענת התובעת, הנתבעת בחרה שלא להגיש חוות דעת שמאית נגדית מטעמה והסתפקה בטענות בעלמא, ועל כן קביעות שמאי התובעת לא נסתרו ויש לקבלן במלואן. על יסוד שמאות זו, עותרת התובעת - כסעד חלופי לסעד האכיפה - לקבלת פיצוי כספי מלא בסך 706, 000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.
- לאור כל האמור טוענת התובעת כי יש לקבל את תביעתה, להורות על סעד אכיפה קנייני כצו עשה נגד הנתבעת ונגד הנתבעים 2-107. לחילופין, ככל שייקבע כי האכיפה אינה אפשרית, התבקש בית המשפט לפסוק לטובת התובעת את הפיצוי הכספי בגין ירידת הערך בסך 706, 000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה.
טענות הנתבעת
- הנתבעת טוענת כי יש לדחות את התביעה במלואה, שכן התחייבותה ביחס לשטח הגינה הייתה בגדר חיוב השתדלות בלבד, הכפוף לאישור העירייה, ולא חיוב תוצאה מוחלט. לטענתה, התובעת הייתה מודעת היטב למגבלות התכנוניות ולחוסר הוודאות, ולמרות שהדברים הובהרו לה, סירבה להצעה מפורשת לבטל את השדרוג ולקבל את כספה חזרה בפגישה מיום 17.1.2018. נטען כי התנהלות זו של התובעת מקימה כנגדה השתק ומניעות, וניסיונה להתעלם מהעובדות שנמסרו לה בזמן אמת עולה כדי חוסר תום לב. יתרה מכך, נטען כי שדרוג הדירה העניק לתובעת דירה הגדולה באופן משמעותי בשטח 130 מ"ר במקום דירת תמורה רגילה בשטח 97 מ"ר. לטענת הנתבעת מרבית התמורה בגין השדרוג בסך ₪950, 000 שולמה עבור השטח הבנוי הנוסף ולא עבור הגינה. זאת ועוד, הנתבעת מפנה לכך שבכל מקרה שטח הגינה הרלוונטי על פי המסמכים המאוחרים עומד לכל היותר על 90 מ"ר ולא על 128 מ"ר. ולבסוף, טוענת הנתבעת כי חוות דעת השמאי מטעם התובעת לקויה מיסודה ואינה מיישמת את שיטת "פיצויי ההתאמה" שנקבעה בפסיקה.
- וביתר פירוט - פותחת הנתבעת וטוענת כי כבסיס לבחינת הטענות במקרה זה יש לנתח את מהות ותוכן ההתקשרות בין הצדדים. במסגרת זו וראשית, מפנה הנתבעת לעסקת השדרוג - נשוא התוספת הראשונה - וטוענת כי היא כללה בבירור שני רכיבים מרכזיים: הגדלת שטח הדירה הבנוי ב-33 מ"ר, וקבלת דירה לה צמודה גינה ששטחה יהיה גדול ככל שיתאפשר בכפוף לאישור העירייה. הנתבעת מדגישה כי כל ניסיון לייחס את מלוא התמורה בסך 950, 000 ₪ לרכיב הגינה בלבד, תוך התעלמות מהשדרוג הפיזי והכלכלי האדיר של שטח הדירה עצמה, הוא מלאכותי ונעדר בסיס ראייתי. באשר לעסקת השדרוג, מפרטת הנתבעת כי אין חולק שהתובעת זכתה לתוספת שטח של 33 מ"ר לדירתה, הואיל ובהתאם להסכם התמ"א שנחתם ביום 28.5.2015, בעלי הדירות הישנות היו זכאים לדירות תמורה רגילות בשטח של כ-97 מ"ר ואולם, בפועל התובעת קיבלה בפועל דירה משודרגת בשטח של 130 מ"ר. עוד נטען כי בניגוד לטענת התובעת - מרכז הכובד בשדרוג הוא על הוספת השטח לדירה ולא על הוספת שטח הגינה. לטענת הנתבעת תימוכין לכך ניתן למצוא מניתוח הוראות התוספת הראשונה. זאת ראשית מהוראת סעיף 7 בו נכתב מפורשות כי הגדלת הגינה כפופה לאישור העיריה - מכיוון שההתקשרות נעשתה בשלב מוקדם קודם לחתימת הסכם התמ"א ולהגשת בקשה להיתר ומטבע הדברים טרם קבלת התייחסות העירייה. נטען כי ההתניה בסעיף זה דומה במהותה לזו אשר הותנתה בסעיף 6, המתנה גם הוא פתיחת חלון נוסף בממ"ד באישור יועץ מיגון ופיקוד העורף. נטען כי מהאמור ניתן ללמוד כי שני הסעיפים אינם עוסקים בהתחייבות מוחלטת אלא בחיובים מותנים בקבלת אישורים. עוד מפנה הנתבעת להוראת סעיף 8, ובהתאם לה אי קבלת אישורים לא תהווה עילה לביטול או פיצוי. אשר לסעיף זה, נטען תחילה כי בסעיף נפלה טעות סופר משבמקום המילה "גינה" נכתבה המילה "דירה". נטען כי טעות זו עולה ברורות מכך שהסעיפים הקודמים דנים בפתיחת חלון והגדלת הגינה, מבלי שסוגיית גודל הדירה הוזכרה כלל. זאת ועוד, נטען כי ברי שסעיף 8 אינו חל על שינוי גודל הדירה - הואיל והפחתת שטח הדירה בעשרות מטרים מהווה שינוי דרמטי בתוכנית הבניין ומכך, לא יעלה על הדעת כי שינוי בזה לא יאפשר קבלת החזר או ביטול ההסכם. כתמיכה נוספת לטענתה זו, מפנה הנתבעת לעדות התובעת, במסגרתה אישרה כי בזמן אמת כלל לא שמה לב או ייחסה משמעות להבדל בין המילים "דירה" ו"גינה" בסעיף זה, עדות השומטת את טענתה כי הסתמכה על ניסוח זה בעת ההתקשרות.
עוד נטען כי אין לקבל את טענת התובעת ולפיה לא ייחסה ואין היא מייחסת כל משמעות לפער הכלכלי והפונקציונלי האדיר של כ - 33 מ"ר שבין דירת התמורה הרגילה לבין דירתה המשודרגת, משל ניתנה תוספת זו לתובעת בחינם. אשר לכך, נטען ראשית כי במסגרת עדותה הודתה התובעת עצמה כי היא הייתה צריכה לקבל דירה בשטח של 97 מ"ר וידוע לה כי קיבלה דירת תמורה גדולה ב - 33 מ"ר. בהקשר לכך, נטען כי לא היה מקום להביא לעדות את שגיא קליין שהחתים את התובעת על התוספת הראשונה משאין חולק כי התובעת מודה כי אמנם קיבלה דירה בשטח גדול יותר מדירת התמורה שהגיעה לה, אלא שהיא טוענת כי סובייקטיבית זו לא הסיבה בעטיה שילמה על השדרוג. אלא שלטענת הנתבעת טענת התובעת ובהתאם לה קיבלה בלא כל תשלום תוספת שטח לדירתה, אינה עולה בקנה אחד עם שורת ההיגיון ויתרה מכך, התעלמות התובעת משווי התוספת הבנויה, תוך התמקדות בגינה - מהווה חוסר תום לב וניסיון להתעשר על חשבון הנתבעת.