בכל הנוגע לשווי התוספת במ"ר לדירת התובעת, מפנה הנתבעת להודעת השדרוג, ממנה עולה כי הנתבעת תמחרה כל מ"ר תוספת בסך 21, 000 ₪. נטען כי לאור זאת, שווי התוספת במ"ר לדירת התובעת עמדה על סך של כ - 817, 000 ₪ ובהלימה לכך, רק סך של 132, 260 ₪ שולם על ידי התובעת בגין התוספת לגינה. אשר לסכום זה, נטען ראשית כי בחינת סכום התשלום עבור הגינה, תוך הכפלת המ"ר אשר נקבעו, בשווי ובמקדם כפי שנקבע על ידי שמאי התובעת (25%) , מלמדת כי התובעת שילמה בפועל רק כ-28% משוויה הריאלי של הגינה שקיבלה. נטען כי תמחור נמוך זה של הגינה, נבע מחוסר הוודאות בנוגע לאפשרות להצמדת שטחי גינה והיקפם של השטחים. בהקשר זה, טוענת הנתבעת כי יש לדחות את טענת התובעת ובהתאם לה "הודעת השדרוג" לא נשלחה. אשר לכך, טוענת הנתבעת, כי אף אם יש מחלוקת עובדתית בשאלה האם לפני למעלה מעשור שנים נשלחה הודעה זו אם לאו, אין מקום להטיל דופי באותנטיות של המסמך ככזה שנערך בזמן אמת ואין בכך כדי לשלול את הטענה ולפיה על פיו נערכו השדרוגים. יתרה מכך נטען כי בכל מקרה שווי השדרוג המופיע בהודעה זו תואם את המקדם כפי שנקבע על ידי השמאי מטעם התובעת עצמה בחוות דעתו.
- לטענת הנתבעת גם המשך האירועים מלמד הן על חוסר הוודאות באשר להצמדת שטח הגינה, הן על הסכמה לצמצום השטח שבכל מקרה יוצמד והן על השתדלותה של הנתבעת בכל הנוגע להצמדת הגינה. כך, מפרטת הנתבעת כי להסכם התמ"א מיום 28.5.2015 צורפה טבלת שטחים המפרטת את השדרוגים ובה צוין כי דירת התמורה המשודרגת של התובעת תהיה בקומת הקרקע, בשטח של 130 מ"ר בנוי ו - 90 מ"ר גינה. לטענת הנתבעת עובדה זו מלמדת על כך שכבר טרם הגשת הבקשה להיתר, הניחו הצדדים כי קיימת אפשרות שלא תאושר גינה בשטח של 128 מ"ר, שהוא שטח שהוזכר אך ורק בתוספת הראשונה ובכפוף לאישור העירייה ומשכך, בכל מקרה הופחת שטח הגינה ל - 90 מ"ר.
לטענת הנתבעת, לאחר החתימה על הסכם התמ"א נוהלו על ידה מגעים ושיח מקדים על פה בפגישות מול העירייה בקשר לתוכנית הבניין, במסגרתם נמסר לה כי לא יתאפשר להצמיד חצרות בחזית הפונה לרחוב שדרות העם הצרפתי. לטענת הנתבעת לשיח זה אין תיעוד בכתב כפי שהעיד העד מטעמה. בעקבות זאת, ביום 17.1.2018 התקיימה פגישה אישית במשרדי הנתבעת בין התובעת לבין מר צביקה רובינשטיין, שבה עודכנה התובעת אודות עמדת העירייה ומניעת האפשרות להצמדה. בפגישה זו הציע רובינשטיין לתובעת לבטל את התוספת ולחזור לדירת תמורה סטנדרטית, או להחליף את הדירה בדירה גבוהה או בדירת גן אחרת, אך התובעת בחרה להישאר עם הדירה הנוכחית על אף הסיכונים. לטענת הנתבעת, התובעת בחרה בחוסר תום לב להשמיט פגישה זו מתצהירה כדי להציג מצג שווא לפיו "נדהמה" לגלות על הנושא בדיעבד, אך בחקירתה הנגדית אישרה לבסוף כי הוצגה לה בעיית המניעה והוצע לה לקבל את כספי השדרוג בחזרה. עוד נטען כי בחקירתה אף "נזכרה" התובעת לפתע בשלל טענות חדשות ובלתי אמינות שלא נזכרו בתצהירה, כגון ניסיונות של הנתבעת לסלק אותה מהפרויקט או למנוע ממנה כניסה לנכס.