הנתבעת מוסיפה ומפרטת כי, ביום 18.1.2018, למחרת הפגישה האישית, נשלח נוסח התוספת השנייה להסכם ובאותו יום חתמו עליו רבים מבעלי הדירות הישנות, ובהם התובעת, במסגרת התכנסות באתר הבניין. הנתבעת מדגישה כי בניגוד לטענת התובעת כאילו החתימה בוצעה רק בסוף 2018 או תחילת 2019 לאחר מתן ההיתר, מועדי החתימה המקוריים מראים בבירור את התאריך 18.1.2018 (במסמך החתימות אשר צורף בעמוד 130 לתצהיר התובעת עצמה). במסגרת תוספת זו, התחייבו בעלי הדירות לאפשר כל הסדר רישומי או אחר שיאפשר לתובעת שימוש בגינה המלאה, במקרה שההיתר לא יאפשר הצמדה רשמית.
עוד מוסיפה הנתבעת וטוענת כי ביום 30.4.2018 ניתן היתר הבנייה. אשר להיתר זה נטען כי בטבלת השטחים שעל גבי התשריט נפלה טעות סופר של האדריכל שאישרה גם העירייה, לפיה שטח הגינה הוא 135 מ"ר. אלא, שהנתבעת טוענת כי אין מקום לייחס כל חשיבות לטעות זו ויש להעדיף בהקשר לסוגיה את חלקו המהותי והחזותי של התשריט ובפרט תכניות הפיתוח - מהם עולה כי הגינה בחזית הפונה לרחוב העם הצרפתי סומנה בבירור כרכוש משותף ("גינון" או "מדשאה") ולא כ"חצר פרטית", בהתאם למדיניות העירייה עליה עודכנה התובעת. בהקשר לסימון זה, מוסיפה הנתבעת וטוענת כי אין כל היגיון לסמן גינה פרטית כ"מדשאה" וכי סימון זה מעיד באופן חד משמעי כי מדובר בשטח המיועד לעבודות פיתוח ומהווה חלק מהשטחים המשותפים ולא שטח פרטי שבעליו עושה בו כרצונו. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי פרשנות זו נתמכת גם בתעודת עובד הציבור של מר ארד, ממנה עולה כי לא מסומנות חצרות פרטיות בחזית במרווחים הקדמיים אלא רק בעורף, וכן בחקירת המומחה מטעם התובעת שהתחמק מלתת משמעות להבדלים בסימונים והודה כי "אפשר לפרש את זה ככה". עוד בהקשר זה מפנה הנתבעת לכך שלתצהיר התובעת צורפו כנספחים 9-10 מקטעים באיכות ירודה ועליהם סימונים מטעים שהוספו בדיעבד כדי לטשטש את העובדות ולהציג מצג לפיו הגינה מסומנת כפרטית, בעוד שבתשריט המקורי בצבע מלא - אשר הוצג בפני בית המשפט - לא ניתן לטעות בדברים. בהקשר לתשריט זה מוסיפה הנתבעת וטוענת כי - טענת התובעת ולפיה היא הסתמכה בין היתר על מצג שהוצג לה בטבלת השטחים בבקשה להיתר - התחוורה כטענת סרק, עת בעדותה הודתה כי כלל לא עיינה בתכנית היתר הבנייה. בנסיבות אלו, נטען כי התובעת ממילא אינה יכולה לטעון כי הסתמכה על רישום השטחים בטבלת התכנית להיתר.