"הלכה רווחת היא על יסוד שורה ארוכה של פסקי-דין מתקופת המנדט ומאז קום המדינה, כי בדרך כלל בכוחו של בית-משפט זה לבדוק ולבחון את פעולות השלטונות לא רק כפי שהם נראים לעין מבחינת הסמכות החוקית הפורמלית, אלא גם לעיצומו של ענין, אם השימוש שנעשה בסמכות בדין יסודו, היינו אם הוא נעשה - בין השאר - בתום לבב על יסוד שיקולים כשרים ולמטרה שלמענה הוענקה הסמכות. לשון אחרת, בית-משפט זה בודק, כרגיל, הן את הצורה החיצונית והן את המהות הפנימית של מעשי השלטונות. את הקליפה והתוך גם יחד, ולא ישאיר על מכונים מעשים העטופים אמנם בלבוש חיצוני כשר אלא שתוכם אינם כברם" (בג"ץ 98/54 לזרוביץ נ' המפקח על המזונות, פ"ד י 40,47 (1956)).
אכן, עילה זו, המכונה "עילת השיקולים הזרים" (יש המכנים עילה זו "עילת הענייניות", ראו: יואב דותן ביקורת שיפוטית על שיקול דעת מינהלי כרך ב 608-607 (2023) (להלן: דותן)), היוותה חלק מהמשפט המקובל כבר מימים ימימה (ראו, למשל:Westminster Corporation v London and North Western Railway [1905] AC 426; Roberts v Hopwood [1925] AC 578; Short v Poole Corporation [1926] Ch 66), ומשם נקלטה היא בשיטתנו כבר בימיה הראשונים של המדינה (ראו, למשל: בג"ץ 70/49 "תבלין" בע"מ נ' שר האספקה והקיצוב, פ"ד ה 1613,1618 (1951); בג"ץ 210/52 מרכז רהיטי "לכל' נ' שר-המסחר והתעשיה ומנהל אגף התעשיה הקלה, פ"ד ו 795,798 (1952); בג"ץ 92/52 דיב נ' המפקח על המזונות, ירושלים, פ"ד ו 1079,1084 (1952)).
- בתחילה, נתפסה עילת השיקולים הזרים כנגזרת מדרישת הסמכות. כך, נקבע כי מקום שבו החלטתה של רשות התקבלה על יסוד שיקולים שהרשות לא הוסמכה לשקול, או לשם הגשמת מטרה שלא לשמה הוענקה לרשות הסמכות מלכתחילה, הרי שמדובר בחריגה מסמכות. עם זאת, לאורך השנים הרחיבה הפסיקה את היריעה, וקבעה כי הבחינה אם החלטה התקבלה על יסוד שיקולים זרים אינה מסתכמת בחוק המסמיך בלבד, אלא כוללת גם בחינה האם נשקלו שיקולים כלליים יותר שלגביהם ניתן להניח, כמעין חזקה פרשנית, כי המחוקק לא התכוון להסמיך את הרשות המנהלית לשוקלם, וכי לא לשם הגשמתם הוקנתה לה סמכותה (ראו: בג"ץ 953/87 פורז נ' ראש עירית תל-אביב-יפו, פ"ד מב(2) 309,330-329 (1988) (להלן: עניין פורז); בג"ץ 4566/90 דקל נ' שר האוצר, פ"ד מה(1) 28,36 (1990) (להלן: עניין דקל); בג"ץ 154/98 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(5) 111,121 (1998) (להלן: עניין הסתדרות העובדים); להרחבה ראו: ברק-ארז, כרך ב', בעמ' 641-636; זמיר, כרך ה', בעמ' 3504-3497; דותן, בעמ' 614-613).
אם כן, כאשר עומד ביסוד ההחלטה שיקול שהרשות לא הוסכמה לשקול, בין אם במפורש בהתאם לנוסח החוק המסמיך ובין אם במשתמע לאורם של עקרונות היסוד של שיטתנו המשפטית - דינה של החלטה זו להיפסל.