שנית, כפי שפורט בהרחבה לעיל, ההחלטה שהובאה לאישור הממשלה לא הייתה תוצר של דיון פתוח שבו הוצגו לחברי הממשלה מגוון החלופות שעמדו על הפרק, אלא הצעת החלטה סגורה וחד-משמעית, שגובשה מראש ואשר לפיה הוצגה לממשלה חלופה אחת בלבד - סגירת התחנה כליל (חרף העובדה שהוועדה המייעצת עצמה הציגה חלופה נוספת ומתונה יותר). בנסיבות אלה, סבורני כי קיים לכל הפחות ספק ממשי האם חברי הממשלה שהצביעו בעד ההחלטה הפעילו שיקול דעת עצמאי מלא, או הושפעו במידה זו או אחרת מעמדתם המגובשת מראש של השרים קרעי וכ"ץ.
על יסוד נתונים אלה, סברתי גם אני כי יש מקום למתן צו על-תנאי, אשר יעביר את הנטל אל כתפי משיבי הממשלה להוכיח כי אף אם נשקלו שיקולים זרים על-ידי חלק מחברי הממשלה בקבלת ההחלטה על סגירת התחנה, לא היו אלו השיקולים הדומיננטיים שביסוד ההחלטה של הממשלה על כלל שריה (למשמעותו של מתן צו על-תנאי לעניין העברת נטל ההוכחה, ראו, למשל: עניין האגודה לזכויות האזרח, פסקה 85 לפסק דינו של המשנה לנשיאה ח' מלצר (13.5.2020); יצחק זמיר "ראיות בבית המשפט הגבוה לצדק" משפט וממשל א 295,300-299 (1993)).
צו על-תנאי כאמור אכן הוצא על-ידנו - ובו אף הובהר כי על משיבי הממשלה להתמקד "בטענות שעניינן תקינותו של הליך קבלת ההחלטה ואופן הפעלת שיקול הדעת במסגרתה".
- לדעתי, לא עלה בידי משיבי הממשלה להרים נטל זה.
ודוק: לא נעלם מעיניי כי משיבי הממשלה טענו, כמפורט לעיל, כי ביסוד ההחלטה עמדו ארבעה נימוקים עיקריים שהם, לשיטתם, שיקולים ענייניים גרידא, שאחזור ואזכירם: האנומליה המבנית הכרוכה בהפעלת תחנת רדיו אזרחית על-ידי גוף צבאי; הפגיעה באופיו הממלכתי של צה"ל; הקושי הנובע מכך שחיילי חובה עוסקים בסיקור אקטואליה שנויה במחלוקת; והעיוות התחרותי בשוק הרדיו. אחזור ואדגיש כי מדובר בנימוקים שיש בהם, על פניהם, כדי להוות תשתית עניינית וכשרה לקבלת החלטה כגון דא. ואולם, בכך שמשיבי הממשלה הציגו נימוקים כשרים בדיעבד, בכתבי הטענות ובדיונים שהתקיימו בפנינו, אין די. השאלה שבה עלינו להכריע אינה האם ניתן להצביע על נימוקים כשרים היפותטיים שהיו יכולים להצדיק את ההחלטה, אלא האם משיבי הממשלה הוכיחו כי נימוקים אלה, ולא השיקול הפסול שעליו עמדתי בהרחבה לעיל, הם שעמדו בפועל, בזמן אמת, ביסוד ההצבעה של רוב חברי הממשלה.
לצורך כך, היה על משיבי הממשלה להניח בפנינו תשתית ראייתית ממשית המלמדת על אופן קבלת ההחלטה בפועל בישיבת הממשלה מיום 22.12.2025 - מה נאמר בדיון; אילו שאלות הועלו על-ידי חברי הממשלה; כיצד הוצגו (אם הוצגו) החלופות שדחתה הוועדה המייעצת; וכן כיצד התייחסו חברי הממשלה, בזמן אמת, לחוות דעתם של המשנים ליועצת המשפטית לממשלה, שהוצגה להם בעל פה בסמוך לפתיחת הדיון (על חשיבותה של תשתית ראייתית המלמדת על השיקולים שנשקלו על-ידי הרשות בזמן אמת, ראו: יואב דותן "חובת ההנמקה של רשויות מינהל וגופים נבחרים" מחקרי משפט יט 5,50-46 (2002); Michael Asimow & Yoav Dotan, Open and Closed Judicial Review of Agency Action: The Conflicting U.S. and Israeli Approaches, 64 Am. J. Comp. L. 521 (2016)).
- למרות שהעתירות הדגישו את הטענה שההחלטה על סגירת גלי צה"ל מעוגנת בשיקולים זרים, ולמרות שניתן צו על-תנאי שהדגיש כי על משיבי הממשלה להתמקד בטענות שעניינן במישור שיקול הדעת, תשתית ראייתית כאמור לעיל לא הונחה בפנינו. כך, משיבי הממשלה נמנעו מלהציג את פרוטוקול ישיבת הממשלה מיום 22.12.2025 במלואו, והסתפקו בהגשת חלקי הפרוטוקול הגלויים בלבד - אשר כוללים אך ורק את הצגת הצעת ההחלטה על-ידי השר כ"ץ, ללא כל תיעוד של דברי חברי הממשלה בדיון עצמו. יתר על כן, אף שבמהלך הדיון בהתנגדות להפיכת הצו על-תנאי לצו מוחלט הוצגו בפני בא-כוח משיבי הממשלה הקשיים הנובעים מהיעדרו של הפרוטוקול המלא (ראו פרוטוקול הדיון מיום 26.5.2026, עמ' 19 שורות 3 ו-17, עמ' 48 שורה 27 ועמ' 49 שורה 35), נמנע בא-כוח משיבי הממשלה מהמצאת הפרוטוקול המלא גם לאחר דיון זה. בנסיבות אלו, משמדובר במסמך המצוי בשליטתם הבלעדית של משיבי הממשלה, ומשקיים פוטנציאל שעיון בפרוטוקול היה בו כדי לשפוך אור של ממש על טיב השיקולים שהוצגו לחברי הממשלה ועל האופן שבו הם התייחסו אליהם, יש להניח כי אילו הגישו משיבי הממשלה את הפרוטוקול המלא, היה בנאמר בו כדי לפעול לחובתם (ראו: עניין אילן, בעמ' 842; כן ראו והשוו: עע"מ 1012/12 קופי טיים בע"מ נ' אחוה המכללה האקדמית לחינוך, פסקה 12 לפסק דינו של השופט ע' פוגלמן [נבו] (22.8.2012)).
הנחה זו מתחזקת, בשים לב לכך שבתקשורת דווח כי חלק משרי הממשלה שהשתתפו בישיבה התבטאו באופן שיש בו כדי ללמד שאף ביסוד עמדתם עמד השיקול הפסול כשיקול דומיננטי. כך, דווח כי השר יריב לוין ציין בישיבה זו כי: "אין שם גיוון בכתבים ובגל"צ, זו כבר גישה של שנים"; השר דוד אמסלם ציין: "זו תחנה שמכפישה את ישראל"; השר עמיחי שיקלי הוסיף: "אנומליה מוחלטת שצבא מחזיק רדיו שמשדר פוליטיקה, ועם קו שמאלי ברור"; השרה עידית סילמן ציינה: "התחנה לא מייצגת את החיילים, זו תחנה שמהדהדת את מי שפגע בחיילים - הפצ"רית והיועמ"שית (ראו בסעיף 55 לעתירת ועד עובדי גל"צ). דווקא לנוכח דיווחים אלו, ניתן היה לצפות כי משיבי הממשלה יבקשו להגיש את הפרוטוקול המלא של הישיבה, ככלי להעמדת הדברים על דיוקם ולהפרכת הרושם העולה מהם ככל שאין בו ממש. הימנעותם של משיבי הממשלה מלעשות כן, בולטת במיוחד על רקע זה, ומחזקת את המסקנה כי תוכנו של הפרוטוקול, לו היה מוצג, היה פועל לחובתם של משיבי הממשלה.
- אי-עמידתם של משיבי הממשלה בנטל המוטל עליהם מתבטאת גם בכך שלתצהיר התשובה שהוגש מטעמם לא צורף תצהיר מטעם מי משרי הממשלה. כאשר נשאל בא-כוח משיבי הממשלה, בדיון בהתנגדות, לפשר הדבר, הוא הסביר כי מאחר שתצהיר התשובה הוגש במהלך מבצע "שאגת הארי", לא עלה בידו להחתים את מזכיר הממשלה, אשר היה עסוק באותה עת. בהתייחס לכך, ציינו בפניו כי בשים לב לטיב הטענות בדבר שקילת שיקולים זרים, עלול להיות קושי בהגשת תצהיר מטעם מזכיר הממשלה, שכן אין ביכולתו להצהיר מידיעה אישית מה היו השיקולים ששקל כל אחד מהמשתתפים בישיבת הממשלה בה התקבלה ההחלטה. בתשובה לכך ציין בא-כוח משיבי הממשלה כי הדבר יושלם בהמשך, וכי אין בכך כל עניין מהותי (ראו פרוטוקול הדיון מיום 26.5.2026, עמ' 14 בשורות 32-7). עם זאת, ביום 29.5.2026 הגיש בא-כוח משיבי הממשלה שני תצהירים - אחד מטעם מזכיר הממשלה ואחד מטעם רמ"ט שר הביטחון. משום שאלה אינם יכולים להעיד, מידיעה אישית, על השיקולים שנשקלו, ברי כי אין בהם כדי לתמוך בטענות משיבי הממשלה לעניין השיקולים שנשקלו על-ידיהם בישיבת הממשלה.
- אשר על כן, על יסוד הנימוקים המפורטים לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי לא עלה בידי משיבי הממשלה להרים את הנטל ולהוכיח כי אף אם השיקול הפסול נשקל, כשיקול דומיננטי, על-ידי חלק מחברי הממשלה, השיקול הפסול לא היה השיקול הדומיננטי בקבלת ההחלטה על-ידי הממשלה בכללותה.
משכך, סבורני כי דין ההחלטה על סגירת התחנה - להתבטל.
- פגמים בהליך
- משעה שקבעתי כי לעמדתי דין ההחלטה על סגירת תחנת גלי צה"ל להתבטל מחמת השיקול הפסול שנשקל, כשיקול דומיננטי, בקבלתה, מתייתר מאליו הצורך להידרש ליתר טענות העותרים, ובכלל זה לטענות הנוגעות לפגמים שנפלו בהליך קבלת ההחלטה. עם זאת, למעלה מן הצורך, מצאתי להוסיף כי בשים לב לצבר הפגמים בהליך שאליהם הפנו העותרים והיועצת המשפטית לממשלה, לא מן הנמנע כי די היה בהם, אף לבדם, כדי להצדיק את ביטול ההחלטה על סגירת התחנה.
- כמתואר לעיל, בעתירות ובעמדת היועצת המשפטית לממשלה נטען כי הוועדה פעלה בחיפזון ובלוח זמנים בלתי סביר, ובפרט כי לא ניתן לציבור פרק זמן ראוי להעיר את הערותיו, שעה שהוקצו לשם כך עשרה ימים בלבד. עוד נטען כי הוועדה לא נתנה משקל ראוי, ולעיתים אף התעלמה כליל, מנתונים שהיא עצמה טרחה לאסוף. כך, לפי הנטען, הוועדה הזמינה סקר שממצאיו הצביעו על שיעור גבוה של חיילים המדווחים על תרומתה החיובית של גלי צה"ל למורל - ואולם ממצאים אלה לא מצאו ביטוי בהצעת ההחלטה שהובאה לאישור הממשלה. באופן דומה נטען כי עמדת הצבא, כפי שהוצגה בפני הוועדה על-ידי רמ"ט אכ"א, ולפיה חרף הקשיים הכרוכים בהפעלת תחנת רדיו אזרחית בידי גורם צבאי יש בתחנה גם תרומה משמעותית למדינת ישראל, וכי גלי צה"ל פועלת ליישום מלא ומדוקדק של המלצות ועדת זמיר - הוצגה בפני שרי הממשלה באופן חלקי ומוטה, שאינו משקף את עמדתו במלואה.
נוסף על האמור, בעתירת ועד עובדי גל"צ הועלו טענות פרטניות הנוגעות לעובדי התחנה. נטען כי החלטת הממשלה משמעה פיטורים ואובדן פרנסתם של 84 אזרחים עובדי צה"ל וכ-50 עובדים נוספים במעמד יועצים, חלקם בעלי ותק של עשרות שנים בתחנה - וזאת מבלי שקדמה להחלטה היוועצות מסודרת עם ארגון העובדים. כמו כן, נטען להיעדרם של הסדרי מעבר ראויים: הממשלה קבעה כי התחנה תיסגר בתוך כחודשיים בלבד, ללא כל מענה לשאלת עתידם של העובדים, בניגוד לתקדימים דומים שבהם ניתנה תקופת מעבר של שנה וחמישה חודשים ואף למעלה מכך.
- מבלי להידרש לגופה של כל אחת מהטענות הנ"ל, סבורני כי ניתן לקבוע, ללא קושי של ממש, כי משקלם המצטבר של הפגמים הנ"ל - ובראשם הפגמים שנפלו במינוי חלק מחברי הוועדה, כמפורט לעיל - יש בו כדי לפגוע באופן ממשי במהימנותה ובאיכותה של התשתית העובדתית שעליה נסמכות המלצות הוועדה המייעצת, עד כי קשה לראות בה תשתית נאותה שעליה יכלה הממשלה לבסס את החלטתה (ראו: בג"ץ 23426-04-26 אלמקייס נ' ראש הממשלה, פסקאות 59-58 לפסק דינו של השופט ע' גרוסקופף [נבו] (1.6.2026); בג"ץ 4380/11 פלונית נ' שר הפנים, פסקאות 33-31 לפסק דינה של חברתי השופטת ד' ברק-ארז [נבו] (26.3.2017)). כמו כן, בשים לב לפגמים שנפלו בהליך גיבושן, דומני כי קשה לומר כי בהסתמכה על המלצות הוועדה מילאה הממשלה אחר חובת ההיוועצות כדבעי (ראו: בג"ץ 5538/09 פלג נ' נציבות שירות המדינה, פסקה 14 לפסק דינה של הנשיאה ד' ביניש [נבו] (6.7.2010); בג"ץ 6163/92 אייזנברג נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מז(2) 229,244-243 (1993); ברק-ארז, כרך א', בעמ' 313).
אשר על כן, סבורני כי גם הפגמים שנפלו בהליך קבלת ההחלטה, כמפורט לעיל, עשויים היו להצדיק, כשלעצמם, את ביטולה של ההחלטה על סגירת התחנה.
- סבירות ההחלטה על סגירת התחנה
- אשר לסבירותה של ההחלטה, כפי שציינתי לעיל, משעה שקבעתי כי לא עלה בידי משיבי הממשלה להוכיח כי השיקול הפסול לא היה השיקול הדומיננטי בהחלטה על סגירת התחנה (לאחר שעלה בידי העותרים להוכיח שבבסיס עמדתם של השרים כ"ץ וקרעי עמד השיקול הפסול כשיקול דומיננטי, והוצא צו על תנאי), הרי שההחלטה שהתקבלה, משיקולים אלו, הינה, כעניין שבהגדרה, החלטה בלתי סבירה.