אשר לשלב קבלת ההחלטה על-ידי הממשלה, העותרים טוענים כי גם הדיון בממשלה היה דיון למראית עין בלבד, עניין הנלמד מכך שהממשלה לא דנה בחלופות כלשהן פרט לסגירת התחנה, וזאת אף שבדו"ח הוועדה המייעצת נכללה חלופה לסגירת התחנה. עוד טוענים העותרים בהקשר זה כי לא הוצגו בפני הממשלה המלצות ועדת זמיר וסטטוס יישומן; ואף שחוות הדעת של המשנים ליועצת המשפטית לממשלה בדבר קיומה של מניעה משפטית מאישור הצעת ההחלטה הוצגה לממשלה, בחרה הממשלה להתעלם ממנה.
- שלישית, העותרים טוענים כי קיים חשש ממשי לקיומם של שיקולים זרים בקבלת ההחלטה. לטענת העותרים, בניגוד לתכליתה המוצהרת, ההחלטה על סגירת גל"צ לא נועדה לשמור על ממלכתיות הצבא, אלא להשתקת ביקורת על הממשלה ולסגירת תחנה שלעמדת הממשלה שידוריה מזוהים בעיקר עם צד אחר של המפה הפוליטית. אי לכך, טוענים העותרים כי ההחלטה התקבלה משיקולים זרים ומשכך דינה להיפסל. העותרים טוענים כי ניתן למצוא אינדיקציות ברורות לכך שמדובר בהחלטה שהתקבלה משיקולים זרים באופן בו התנהל ההליך שבו התקבלה ההחלטה. כך, נטען כי שלושת גורמי הממשלה הבכירים שעמדו מאחורי היוזמה לבחון את סגירת התחנה הביעו עמדה גלויה ונחרצת בעד סגירת התחנה עוד לפני שהוקמה הוועדה המייעצת. לטענת העותרים, בכך העבירו השלושה "מסרים מפורשים" הן לחברי הממשלה והן לחברי הוועדה המייעצת, עוד קודם להקמתה, בדבר התוצאה הרצויה, וכבלו מראש את שיקול דעתם.
עוד טוענים העותרים כי פגם השיקולים הזרים בא לידי ביטוי מובהק גם בהרכב הוועדה המייעצת. כך, נטען כי לא זו בלבד ששניים מחברי הוועדה הם בעלי זיקה פוליטית מובהקת למפלגת הליכוד; אלא שהשניים הביעו, עוד לפני מינויים לוועדה, עמדה נחרצת בעד סגירת התחנה, ואף קראו ל-"חיסולה" - מה שמעיד כי לא ניגשו למלאכה "בנפש חפצה" אלא כיוונו מלכתחילה לתוצאה ידועה.
לבסוף, נטען כי השיקולים הפוליטיים הזרים שעמדו ביסוד ההחלטה עולים במפורש מהצהרותיהם הפומביות של השר קרעי והשר כ"ץ בנושא, המוכיחות באופן חד-משמעי כי ההחלטה התקבלה לא מתוך שיקולים ענייניים של ביטחון או ממלכתיות, אלא מתוך רצון להשתיק ביקורת ולשרת אג'נדה פוליטית.
- רביעית, העותרים טוענים כי גם אם הייתה לממשלה סמכות לקבל את ההחלטה וההליך שקדם לה היה תקין, ההחלטה אינה יכולה לעמוד מחמת אי-סבירותה הקיצונית ואי-מידתיותה. לטענתם של העותרים, סגירת תחנת גלי צה"ל פוגעת פגיעה קשה בחופש הביטוי ובעיתונות החופשית, שכן משמעותה "קיצוץ" כמחצית מהשידור הציבורי ברדיו בישראל. העותרים טוענים כי פגיעה זו חריפה שבעתיים בנסיבות העניין, משני טעמים: האחד, לוח הזמנים הקצר שנקבע לביצוע הסגירה - חודשיים בלבד ממועד ההחלטה; השני, עיתוי ההחלטה - חודשים ספורים לפני תחילת מערכת הבחירות לכנסת ה-26 - תקופה המתאפיינת בחשיבות מוגברת לקיומו של שיח תקשורתי מגוון וביקורתי, המאפשר לציבור לגבש עמדתו על בסיס מידע מלא ומאוזן. משכך, כך נטען, הפגיעה בחופש הביטוי הפוליטי ובזכות הציבור למידע, בעיתוי זה, קשה במיוחד.
לטענת העותרים, חרף הפגיעה הקשה, ניכר כי הממשלה לא נתנה משקל מספק לחלופות אפשריות ובחרה בחלופה הקיצונית ביותר - סגירת התחנה כליל. העותרים מדגישים כי שנתיים בלבד קודם לכן ניתנו המלצות ועדת זמיר, שמונתה על-ידי שר הביטחון, אשר כיהן בתפקידו תחת אותה הממשלה, ולפיהן יש להותיר את התחנה תחת ניהול צה"ל תוך עריכת שינויים בלוח השידורים. נטען כי אף שיישום המלצות אלה עודנו בעיצומו, הממשלה לא המתינה לבחון האם השלמתו תייתר את הצורך הנטען שביסוד ההחלטה לסגור את התחנה. עוד נטען כי גם הוועדה המייעצת, שהמלצותיה עמדו ביסוד ההחלטה, לא המליצה רק על סגירת התחנה, אלא הציעה חלופה נוספת - סגירת מחלקת האקטואליה והחדשות בלבד. חרף זאת, בחרה הממשלה בחלופה הקיצונית ביותר. לשיטת העותרים, בחירה זו, ללא הנמקה מספקת ומבלי שנבחנו אמצעים פוגעניים פחות, מעידה כשלעצמה על כך שההחלטה אינה עומדת במבחן המידתיות.
- נוסף לטענות המפורטות לעיל, המשותפות לכלל העתירות, בעתירת ועד עובדי גל"צ הועלו טענות הייחודיות לקבוצה שעתירה זו נועדה להשמיע את קולה - 84 האזרחים עובדי צה"ל המועסקים בתחנה. בעתירה זו נטען כי ההחלטה על סגירת התחנה משמעה פיטורי עובדים בתוך פרק זמן קצר ביותר - חודשיים בלבד - מבלי שקדם לה כל שיח מסודר עם ארגון עובדי צה"ל, הגוף המקצועי היציג של עובדי התחנה, מעבר לשמיעתם הכללית בפני הוועדה. נטען כי פגם זה מצדיק, כשלעצמו, את ביטול ההחלטה. נוסף לאמור, נטען כי לוח הזמנים שנקבע לביצוע סגירת התחנה אינו מאפשר כל היערכות ראויה לעובדים. כמו כן, נטען כי ההחלטה מתעלמת לחלוטין מכך שמדובר בעובדים בעלי מעמד של אזרחים עובדי צה"ל - מעמד ייחודי המחייב הסדרים ספציפיים לסיום העסקה; וכי עבודת המטה שקדמה להחלטה לא נדרשה כלל להיבטי היישום הנוגעים לנושא זה.
עמדת היועצת המשפטית לממשלה
- בדומה לעותרים, אף היועצת המשפטית לממשלה סבורה כי דין ההחלטה להתבטל, ובעיקרו של דבר, חלק ניכר מטענותיה חופף לטענותיהם של העותרים. משקל מיוחד ניתן במסגרת עמדת היועצת המשפטית לממשלה לטענה שלפיה ההחלטה התקבלה בחוסר סמכות. כך, גם היועצת המשפטית לממשלה סבורה כי סגירת התחנה מחויבת להיעשות בדרך של חקיקה ראשית. בהקשר זה, מציינת היועצת המשפטית לממשלה כי בשנת 2022, עם הקמת ועדת אשל, ערך המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (משפט כלכלי), עו"ד מאיר לוין, חוות דעת בה נבחנו הדרכים המשפטיות האפשריות למימוש החלטה לסגירת התחנה, שאומצה על-ידי היועץ המשפטי לממשלה דאז (להלן: חוות דעת לוין). היועצת המשפטית לממשלה מציינת כי בחוות דעת לוין צוין כי להחלטה על סגירת התחנה מאפיינים מסוימים של הסדר ראשוני, וכי "דרך המלך" לביצועה היא בחקיקה ראשית. יחד עם זאת, נקבע כי בנסיבות שהתקיימו באותה עת, אין המדובר בהסדר ראשוני מובהק שקיימת חובה לעשותו בהכרח במסגרת חקיקה ראשית. זאת, בעיקרו של דבר, משום שהפגיעה בחופש הביטוי הנובעת מסגירת התחנה הינה "פריפריאלית" בלבד, נוכח קיומו של תאגיד השידור הציבורי המהווה חלופה ראויה לשידור ציבורי עצמאי.
לעמדת היועצת המשפטית לממשלה, מאז עריכתה של חוות דעת לוין בשנת 2022 חלו תמורות רבות בשוק התקשורת, שעיקרן בצעדים שנטען כי ביצעה ועודנה מבצעת הממשלה מתוך מגמה לפגוע בתקשורת החופשית ולהחלישה. בנסיבות אלה, טוענת היועצת המשפטית לממשלה כי חקיקה ראשית אינה עוד "דרך המלך" בלבד - אלא הדרך המתחייבת והבלעדית שרק באמצעותה ניתן לבצע את סגירת התחנה.
- נוסף לאמור, אף היועצת המשפטית לממשלה סבורה כי ההחלטה על סגירת התחנה לוקה בפגמים מהותיים בהליך קבלתה ובשיקול הדעת שהופעל. בהקשר זה נטען כי הרכב הוועדה המייעצת כלל חברים בעלי זיקה פוליטית משמעותית למפלגת הליכוד, שחלקם הביעו מראש עמדה נחרצת בעד סגירת התחנה; וכי התשתית המקצועית והעובדתית שעליה התבססה הוועדה פגומה. זאת ועוד, ההחלטה התקבלה תוך התעלמות מחוות דעת המשנים ליועצת המשפטית לממשלה, שעמדה על קיומה של מניעה משפטית לאישור ההחלטה. נטען כי חוות הדעת של המשנים ליועצת המשפטית לממשלה לא הוצגה לממשלה באופן מלא ומסודר, ועיקריה הובאו לידיעת חברי הממשלה בעל-פה בלבד, בסמוך לפתיחת הדיון שנערך ביום 22.12.2025. חרף זאת, ומבלי שנערך דיון ממשי בממצאיה, בחרה הממשלה לאשר את ההחלטה. לטענת היועצת המשפטית לממשלה, התעלמות זו מעמדת הגורם המשפטי המוסמך של הרשות המבצעת מהווה פגם עצמאי וחמור בהליך קבלת ההחלטה.
כמו כן, גם היועצת המשפטית לממשלה טוענת כי קיים חשש כבד שמא ביסוד ההחלטה על סגירת התחנה עמדו שיקולים זרים, שעניינם תוכן שידורי התחנה והיותה לעומתיים כלפי הממשלה.