בנוסף, טוענת היועצת המשפטית לממשלה כי ההחלטה על סגירת התחנה לוקה בחוסר סבירות ובחוסר מידתיות. נטען כי במסגרת ההחלטה לא ניתן משקל מספק לחופש הביטוי והעיתונות, וכן כי לא נבחנו במסגרתה חלופות מידתיות יותר, לרבות זו עליה המליצה הוועדה המייעצת עצמה. בנוסף, אף היועצת המשפטית לממשלה טוענת כי יש ליתן משקל לעיתוי קבלת ההחלטה על-ידי הממשלה, חודשים ספורים לפני הבחירות לכנסת. זאת, שכן בכך יש כדי להעצים את הפגיעה בחופש הביטוי הפוליטי, עניין המצריך זהירות מוגברת שלא באה לידי ביטוי בהחלטה.
- טענות משיבי הממשלה
משיבי הממשלה, אשר יוצגו בעתירות בייצוג נפרד, טוענים כי דין העתירות להידחות מכל וכל. לעמדתם, ההחלטה על סגירת התחנה התקבלה בסמכות; לא נפל כל פגם בהליכים העומדים ברקע קבלתה; מדובר בהחלטה סבירה ומידתית; והשיקולים העומדים ביסוד קבלתה הינם שיקולים ענייניים גרידא. - אשר לעניין הסמכות להורות על סגירת התחנה, משיבי הממשלה טוענים כי הבסיס הנורמטיבי לסמכות הממשלה לסגור את התחנה מצוי בשני מקורות משלימים. המקור הראשון הוא חוק-יסוד: הצבא, הקובע בסעיף 2(א) כי הצבא נתון למרות הממשלה, ובסעיף 2(ב) כי השר הממונה מטעם הממשלה על הצבא הוא שר הביטחון. המקור השני הוא בסעיף 2א(א) לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955 (להלן: חוק השיפוט הצבאי), בו נקבע כי הוראות הפיקוד העליון, אשר ניתנות על-ידי הרמטכ"ל באישור שר הביטחון, נוגעות "לארגון הצבא, למינהל, למשטר ולמשמעת בו ולהבטחת פעולתו התקינה". שני מקורות אלה, כך נטען, מלמדים כי מאחר שגל"צ הינה יחידה צבאית, הסמכות לסגור אותה נתונה לרמטכ"ל, באישור שר הביטחון. נטען כי, למצער, מאחר שהממשלה היא זו שהחליטה על הקמת התחנה, היא זו המוסמכת לסגור אותה, וזאת בהתאם לסעיף 15 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981 (להלן: חוק הפרשנות), הקובע כי הסמכה ליתן הוראות מינהל משמעה גם הסמכה לשנותן או לבטלן.
בתוך כך, משיבי הממשלה דוחים את טענת העותרים לפיה ריבוי ההסדרים החקיקתיים שנחקקו לאורך השנים בכל הנוגע לתחנה מלמדים כי זו רכשה מעמד המחייב את סגירתה בחקיקה ראשית בלבד. לשיטת משיבי הממשלה, הסדרים אלה נחקקו על רקע קיומה של התחנה ולא כדי להכשיר את עצם קיומה. כמו כן, דוחים משיבי הממשלה את הטענה שלפיה עצם קיום הפולמוס הציבורי הממושך סביב שאלת עתיד התחנה מלמד על כך שמדובר בהסדר הטעון חקיקה ראשית, ומציינים כי שאלה זו נדונה ונדחתה כבר בחוות דעת לוין, אשר קבעה כי אין מדובר בהסדר ראשוני מובהק המחייב, בהכרח, חקיקה ראשית לשם שינויו.
- משיבי הממשלה מוסיפים וטוענים כי ההליך המנהלי שקדם להחלטה היה תקין למהדרין, וכי טענות העותרים בנושא זה נסמכות על טעויות עובדתיות, אי-היכרות עם הנעשה בפועל, ואי-הסכמה עם תוצאת ההליך המוצגת כפגם בהליך. לטענת משיבי הממשלה, השר כ"ץ ביקש לנהל הליך סדור ומעמיק, ומעבר לנדרש מינה ועדה מייעצת - חרף היעדר חובה שבדין להקימה. הוועדה קיימה 19 ישיבות; שמעה עשרות בעלי עניין; פנתה לציבור בקול קורא וקיבלה אלפי תגובות; וכן ביצעה סיור בתחנות גל"צ וגלגל"צ. בסיום עבודתה הגישה הוועדה המלצות מפורטות הכוללות ניתוח חלופות שונות, כשלכל אורך הדרך היא לוותה בייעוץ המשפטי של מערכת הביטחון, אשר בחן את הרכבה ואת תקינות הליכיה ולא מצא כל פגם - גיבוי משפטי שליווה גם את הגשת ההמלצות לשר כ"ץ ואת הצגת ההחלטה לממשלה.
באופן פרטני, משיבי הממשלה דוחים את הטענות כנגד הרכב הוועדה. משיבי הממשלה מפנים לכך שבתגובה לפניית המשנים ליועצת המשפטית לממשלה, בחן הייעוץ המשפטי למערכת הביטחון את זיקתם הפוליטית של חברי הוועדה וקבע כי אין מניעה משפטית לכהונתם, בשים לב לכך שזיקותיהם אינן משמעותיות ואילו ניסיונם בתחום התקשורת עשיר ורלוונטי. עוד נטען כי ניסיון לפסול חבר ועדה בשל התבטאויות מקצועיות בתחום עיסוקו פוגע בחופש הביטוי ובאינטרס הציבורי לאיוש ועדות בידי בעלי ידע ומומחיות. באשר לפרישת יו"ר הוועדה המקורי, האלוף (במיל') רון-טל, טוענים משיבי הממשלה כי זו נבעה מרצונו להסיר ספק מפני לזות שפתיים ולא מניגוד עניינים ממשי, שכן הייעוץ המשפטי סבר כי הזיקה הנטענת - הופעותיו כפרשן בערוץ שבבעלות מי שמחזיק גם בתחנת רדיו אזורית - רחוקה מלהיות ניגוד עניינים פסול.
- גם את הטענה כי ההחלטה התקבלה משיקולים זרים דוחים משיבי הממשלה מכל וכל. נטען כי ביסוד ההחלטה לסגור את התחנה עמדו ארבעה נימוקים עיקריים: הראשון, האנומליה הגלומה בהפעלת תחנת רדיו ציבורית המשדרת תכני אקטואליה ופוליטיקה במסגרת צבאית. השני, הפגיעה הממשית באופיו הממלכתי של צה"ל הנובעת מכך שיחידה צבאית עוסקת בסיקור ובפרשנות של אירועים שנויים במחלוקת, ומעורבת בכך שלא מרצונה בזירת ההתכתשות הציבורית הסוערת. השלישי, הקושי המבני הכרוך בכך שחיילי צה"ל, המשרתים מכוח חובה חוקית ונדרשים להותיר את דעותיהם הפוליטיות מחוץ למסגרת הצבאית, עוסקים בפועל בסיקור ובדיווח על נושאים פוליטיים שנויים במחלוקת. הרביעי, העיוות התחרותי שיוצרת התחנה בשוק הרדיו, כאשר היא נהנית מתמיכה תקציבית ציבורית ומשתמשת בתדרים המוקצים לה ממשאב ציבורי מוגבל, תוך שהיא מתחרה על הכנסות פרסום עם תחנות פרטיות הנדרשות לממן את פעילותן באופן עצמאי.
לטענת משיבי הממשלה, התבטאויותיהם של שרי הממשלה בדבר הצורך בסגירת התחנה עובר להקמת הוועדה אינן מלמדות על שיקולים פסולים: מדובר בנבחרי ציבור המופקדים על המערכת המנהלית אשר רשאים לגבש עמדות מדיניות ולהביען בפומבי, ועצם קיומה של עמדה בעניין מדיניות כאמור אינו מזהם את ההליך המנהלי שמטרתו לגבש החלטה הנוגעת ליישום המדיניות.
- לבסוף, אשר לסבירות ומידתיות ההחלטה, טוענים משיבי הממשלה כי הוועדה המייעצת והממשלה בחנו חלופות שונות - הפרטת התחנה, העברתה לתאגיד השידור הציבורי, הכפפתה למשרד הביטחון, וצמצום שידורי האקטואליה בלבד - וכי כל אחת מהן נמצאה לוקה בקשיים מהותיים. על רקע האמור, הגיעה הממשלה למסקנה כי סגירת התחנה היא החלופה היחידה הנותנת מענה לקשיים עליהם עמדה הוועדה, הנגרמים מעיסוק באקטואליה על-ידי גוף תקשורת צבאי. עוד נטען כי סגירת התחנה נשקלה בעבר על-ידי כל שר ביטחון ורמטכ"ל שכיהנו בתפקידם, וכי ועדות ציבוריות רבות המליצו על כך. לכן, לטענת משיבי הממשלה אין לומר שמדובר בהחלטה בלתי סבירה או בלתי מידתית כעניין שבהגדרה, שהרי אין חולק כי המצב הקיים הוא אנומלי ואין לו אח ורע באף מדינה דמוקרטית.
דיון והכרעה
- סוגיית הסמכות
- כאמור לעיל, הצדדים לעתירה דנן חלוקים בנוגע לשאלה האם הייתה הממשלה מוסמכת להורות על סגירת התחנה או שמא סגירתה מחייבת חקיקה ראשית. בטרם שאדרש לבחינת טענות הצדדים בעניין זה, אציין כי הן בתצהיר התשובה מטעם משיבי הממשלה, הן בדיון בהתנגדות שנערך בפנינו, טען בא-כוח משיבי הממשלה כי משעה שבצו על-תנאי שניתן מלפנינו נכתבו הדברים הבאים - "מבלי למצות, תצהיר התשובה יתמקד בטענות שעניינן תקינותו של הליך קבלת ההחלטה ואופן הפעלת שיקול הדעת במסגרתה" - הרי שיש לראות בראשי העתירות הנוגעים לשאלת הסמכות ככאלו שנדחו.
אכן, הלכה היא כי הוצאת צו על-תנאי תוחמת את גבולות הדיון בעתירה, כך שהימנעות ממתן צו על-תנאי לגבי ראשים מסוימים בעתירה - משמעה דחייתם (ראו, מני רבים: בג"ץ 3227/20 קליגר נ' שר הביטחון, פסקה 74 לחוות דעתו של המשנה לנשיא נ' סולברג [נבו] (13.4.2026); בג"ץ 5048/21 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' הממשלה, פסקה 11 לפסק דינו של ממלא מקום הנשיא ע' פוגלמן [נבו] (18.7.2024); בג"ץ 2335/19 עמותת הקנאביס הרפואי נ' משרד הבריאות, פסקה 18 לפסק דינה של השופטת ע' ברון [נבו] (16.11.2021)). ואולם, בניגוד לסברת בא-כוח משיבי הממשלה, בהחלטתנו מיום 2.2.2026, שבמסגרתה הורינו על מתן צו על-תנאי בעתירות דנן, לא הוסרו מסדר היום ראשי העתירות הנוגעים לסוגיית הסמכות. כל שנאמר בהחלטתנו (ואף זאת "מבלי למצות") הוא שמשיבי הממשלה יתמקדו בטענות שעניינן תקינותו של הליך קבלת ההחלטה ואופן הפעלת שיקול הדעת בקבלתה. לפיכך, שאלת הסמכות עודנה מצויה על השולחן, ואדרש לה כעת.
- כפי שציינתי לעיל, את עמדתם כי את סגירת תחנת גלי צה"ל ניתן לבצע בדרך של חקיקה ראשית, ובדרך זו בלבד, מבססים העותרים והיועצת המשפטית לממשלה על שתי טענות מרכזיות: הראשונה, כי ההחלטה על סגירת התחנה מהווה, מבחינת טיבה ומהותה, "הסדר ראשוני", כך שניתן לקבלה במסגרת חקיקה ראשית בלבד. השנייה, כי אף שהתחנה הוקמה בהחלטת ממשלה, בכך שהכנסת עיגנה היבטים שונים הנוגעים לגל"צ בחקיקה ראשית, "שודרג" מעמדה של התחנה למעמד של גוף שהוקם מלכתחילה בחוק.
להלן אדון בטענות אלו כסדרן, ואולם קודם לכן אבקש לעמוד על נקודת המוצא לבחינתן: כאמור, ההחלטה על הקמתה של תחנת גלי צה"ל התקבלה בהחלטת ממשלה. לכן, נקודת המוצא לדיון בעניין הסמכות להורות על סגירתה של התחנה מצויה, לדעתי, בסעיף 15 לחוק הפרשנות, הקובע כי: "הסמכה להתקין תקנות או ליתן הוראת מינהל - משמעה גם הסמכה לתקנן, לשנותן, להתלותן או לבטלן בדרך שהותקנו התקנות או ניתנה ההוראה". ההסדר הקבוע בסעיף זה, מבוסס על העיקרון שלפיו "הפה שאסר הוא הפה שהתיר" (בבלי, כתובות כב, א), עיקרון אשר קנה שביתה בשיטתנו בקשת רחבה של היבטים (ראו, למשל: בג"ץ 3267/97 רובינשטיין נ' שר הביטחון, פ"ד נב(5) 481,540 (1998) (להלן: עניין רובינשטיין); ע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי, פ"ד מט(4) 221,408 (1995); דנג"ץ 5967/10 המוסד לביטוח לאומי נ' כהן, פ"ד סו(2) 240,282 (2013)). בהתאם לסעיף 15 לחוק הפרשנות ולעיקרון העומד בבסיסו, משעה שהממשלה היא שהורתה על הקמת התחנה - היא המוסמכת להורות על סגירתה.