הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שהסתבר, כי הקוֹנָה, לא עמדה בתשלומים ולפיכך קמה לחברה, להחזיר את השליטה הפיסית לידה ויותר מכך, נציג החֶבְרָה אישר שבעל המוסך שהתכוון למכור את הרכב פנה אליו בבקשה לקבל את רשיון הרכב ואולם זה סרב להעביר את הבעלות כל עוד לא ישולם החוב – הווה אומר החֶבְרָה ידעה שהקונה, הוציאה את הרכב מחזקתה ובכוונתה למכרו ועל אף זכותה החוזית המלאה והשליטה שהייתה לה ברכב בהתאם להסכם בין השניים, לא עשתה דבר וחצי דבר כדי להחזיר את הרכב לחזקתה, אלא התירה לרכב להתגלגל מנהג לנהג ללא ביטוח כדין ובלא להביע כל עניין לגבי קורות רכב הנמצא בבעלותה.
- העולה מן המקובץ, כי באשר לחֶבְרָה מתקיים יסוד הבעלות, הנדרש בחוק, החֶבְרָה, היא בבחינת "בעל הרכב" לצורך זכות החזרה של התובעת. כאמור, בענייננו אמנם החזקה ברכב וזכות השימוש נמסרו לקוֹנָה הבעלות נותרה בידי החברה. בהקשר זה, לא בוצעה מסירה של הרכב במובן הוראות סעיף 33 לחוק המכר הקובע, כי הבעלות בממכר עוברת לקונה במסירתו אלא אם הסכימו הצדדים על מועד אחר או דרך אחרת להעברת הבעלות. בענייננו הסכימו הצדדים על מועד אחר ודרך אחרת: הצדדים הסכימו שרק עם תשלום החוב יעבור הרכב לבעלות הקוֹנָה ובמקביל התחייבה החֶבְרָה להעביר בעלות רק לאחר סילוק סופי של החוב.
יתירה מזו, נדמה שבנסיבות שהוכחו די בבעלות הרשומה במשרד הרישוי בנסיבות הקונקרטיות על מנת לענות להגדרת "בעל הרכב" שבסעיף 7(6) לחוק הפיצויים.
כפי שנפסק בעניין יעקובי, יש לפרש את המונח "בעל הרכב", בהקשר זה, כבעליו הרשום של הרכב במשרד הרישוי, שכן פרשנות אחרת לפיה יש לבחון בעלות בפועל, מרוקנת למעשה מונח זה מתוכן, שכן מה בין "בעל רכב בפועל" לבין "מחזיק"?
בעניין יעקובי, עמד בית המשפט על כך שאמנם רישום בעלות של כלי רכב במשרד הרישוי הוא דקלרטיבי בלבד (רע"א 7161/08 המוסד לביטוח לאומי נ' הראל חברה לביטוח (2.6.11), ע"א 1680/03 לוי נ' ברקול, פ"ד נח(6) 941, 948 (2004), רע"א 537/95 סהר חברה לביטוח נ' בנק דיסקונט לישראל, פ"ד נא(4) 464, 472 (1997)) אך הוסיף וקבע שקביעה זו רלוונטית במישור הקנייני ואין להחילה במקרים כגון זה שלפנינו, שכן כאמור, מתן פרשנות לפיה יש לבחון בעלות בפועל ואין די ברישום הבעלות בלבד במשרד הרישוי אינה מתיישבת עם לשון הסעיף ותרוקן למעשה את התיבה "בעל הרכב" מתוכן.
- באשר למהות זכותה של הקוֹנָה, כזכור הקוֹנָה קיבלה לידיה את החזקה ברכב וזכות השימוש בו ואולם טענה שהוציאה את הרכב משליטתה וחזקתה כחודש לאחר מכן שעה שמכרה את הרכב לאחרים, לדבריה מכרה את הרכב למישהו שקוראים לו אחמד והוא העביר את זה למישהו בשם מחמוד, כאשר לטענתה אחמד לקח את הרכב על מנת למכור אותו ולהביא לה כסף. הקוֹנָה טענה כי לא עשתה עם אחמד הסכם בכתב, וכי קיבלה כסף אינה זוכרת בדיוק כמה, אולי 5,000 או 6,000 ₪.
הנהג כזכור, טען שרכש את הרכב מן המוסך ולאחר התאונה החזיר את הרכב למוסך וקיבל חלק מהכסף.