"יסוד החזקה הנ"ל הוא, כי בנוהג שבעולם אדם נוסע או ברכבו הוא או ברכבו של מישהו אחר שהירשה אותו לכך. אם טענתו של הנתבע היא, כי הנהג השתמש בכלי רכב שלא ברשות בעליו, הרי הוא טוען למשהו בלתי רגיל, יוצא מן הכלל, ועליו להוכיח את הדבר. חזקה זו היא, מבחינה מסוימת, צורה אחרת של הכלל 'כל דפריש – מרובא פריש' ".
כב' השופט עמית, עמד על כך, שהמדובר בחזקה עובדתית, הנחשבת כראיה נסיבתית שאינה מעבירה את נטל השכנוע אלא את הנטל המשני של הבאת הראיות ובהקשר זה ציין, כי על בעל הדין הנטל להביא ראיות שהנגישות שלו אליהן גדולה מזו של הצד שכנגד. ברגיל, התובעת אינה יכולה לדעת את העובדות הקשורות ליחסים בין הבעלים לבין המשתמש ועובדות אלה אמורות להימצא בידיעת הבעלים או המחזיק ברשות, מתיר השימוש, אף שהמדובר בהוכחת עובדה בעלת יסוד שלילי ומכאן שניתן להסתפק בכמות פחותה של ראיות. בבואו לסכם את עניין נטלי ההוכחה בעניין זה קבע כב' השופט עמית -
"הנה כי כן, כללים ראייתיים שונים "מושכים" לכיוונים שונים. אמנם נטל ההוכחה הראשוני מוטל על קרנית כתובעת, אך במקרים רבים הנטל לא יהא כבד במיוחד לאור החזקות העובדתיות של חזקת הרשות וחזקת הרשות הראשונית; הכלל לפיו על בעל דין להוכיח עובדה המקדמת את עניינו; וכלל הנגישות לראיות. לצד כללים ראייתים אלה, אוסיף כי גם כעניין של מדיניות, יש להקל עם מידת ההוכחה המוטלת על קרנית, על מנת להרתיע מפני הפקרות במסירת רכבים למשתמשים חסרי כיסוי ביטוחי.
בנסיבות שהוכחו, ניתן לקבוע באופן ברור וחד משמעי כי הנתבעות, כל אחת כשלעצמה, החֶבְרָה כבעלת הרכב והקוֹנָה כבעלת זכות השימוש בו מסרו את זכות השימוש ברכב לאחרים במודע ובמכוון ואין המדובר במצב בו קיימת להן אפשרות לטעון שאין להטיל עליהן אחריות. במקרה דנן, לא נסתרה החזקה לפיה הנהג נהג ברשות ראשונים של הבעלים, וברשות הקוֹנָה שהייתה בעלת זכות השימוש ברכב.
בנסיבות שהוכחו, די באותה רשות ראשונית או רשות מכללא שניתנו על ידי החֶבְרָה והקוֹנָה כל אחת כשלעצמה הנלמדת ממסירת המפתחות לקוֹנָה ולאחר מכן לאחרים ומידיעתה של ההחברה אודות קורות הרכב מאז, כדי לקיים את חבותן כלפי התובעת.
- כפי שנקבע בפסיקה זכות החזרה של קרנית מותנית בכך שהתנהגותו של מתיר השימוש הייתה נגועה באשם, בע"א 7580/03 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' צורדקר,(18.1.07) נפסק על ידי כב' השופט ריבלין בהקשר זה, כדלקמן:
"...סבורני כי לקרנית אמנם עומדת זכות חזרה כלפי מתיר השימוש ברכב, אולם אין זו זכות מוחלטת. הזכות מותנית בכך שהתנהגותו של מתיר השימוש – כאן המשכירה – היתה נגועה באשם. מסקנה זו מתחייבת מן ההלכה שפסק בית משפט זה ברע"א 2853/96 קרנית נ' דחבור ג'מאל פרח, פ"ד נג (1) 680 ...