מ"ט. לעצם העניין חוזרת וטוענת המשיבה, שהמערער קיבל לידיו את מסמכי תיק הנכס, אך לא עיין בהם ולא ביצע בדיקה כלשהיא. עוד טוענת המשיבה, שהדירה לא הייתה פגומה למגורים ונאטמה עקב חוסר כדאיות לשפצה. מוסיפה המשיבה כי לפי מסמכי תיק הנכס המקום אינו ראוי למגורים מפאת מצבו (19.7.72), ומים נכנסים מן החצר (1978). מכאן מסיקה המשיבה שהגם שמדובר בדירת מרתף אין חדירת מי תהום אל הדירה מהקירות.
המשיבה מצביעה על שורה של קביעות בתיק הנכס מן השנים 1985-1986 על כך שהדירה פגומה למגורים, ואין זכר להצפות המסיביות המתוארות על ידי המערער. לטענת המשיבה החלו ההצפות רק לאחר שהמערער החל לבצע עבודות בדירה.
מבחינת המשיבה לא היתה לה כדאיות לשפץ את הדירה מול דיירת מוגנת שהתגוררה בדירה (ופונתה), ואולם למכור את הדירה במכרז לצד ג' שישקיע וישפץ לביתו שלו – זה עניין אחר. הדירה נמכרה למערער לפי תנאי המכרז AS IS, והמערער, לאחר שחומר מתיק הנכס נמסר לעיונו, ראה את הדירה והוזהר ע"י השכנים לגבי מצב הדירה – נטל את הסיכון במכרז מסוג זה והצהיר, שביצע את הבדיקות ולא יבוא בכל טענות למשיבה.
מציינת המשיבה, שהיא אטמה את הדירה במהלך שנות ה-80 בהיות הדירה מזוהמת ומלוכלכת אך לא מוצפת או רטובה. מוסיפה המשיבה שהמערער גילה את היקף הנזק וחומרתו רק לאחר הרכישה, ולכל המאוחר כעבור ארבע שנים (1997), לאחר שהביא מומחים וערך חוות דעת וביצע עבודות. אם כך, כיצד יכולה היתה המשיבה לדעת אפילו בדל ממה שידע המערער שהרי המשיבה אטמה את הדירה בגלל זוהמה ולכלוך (אך לא בגלל הצפה או רטיבות) במהלך שנות ה-80, ולכן לא ידעה מה המצב לאשורו, ואילו מי שבדק את הדירה בדיקת מומחה היו המערער ואביו.
המשיבה טוענת, שדווקא המערער חסר תום לב שהרי בפני כב' המפקחת ציין, שהוא פתח את האטימות, וכי במהלך הביקור בנכס נציג המשיבה מסר לו, שהדירה מוזנחת שכן זמן רב לא התגוררו בה. לטענת המשיבה ידע המערער את כל הנדרש בזמן אמת ואין עוד פרטים או מידע שלא נמסרו למערער. טוענת המשיבה שנקבע כממצא עובדתי שכל הפרטים היו גלויים, ואפילו מסמכי תיק הנכס נמסרו לידי המערער ולא היה עוד מה לגלות. כל שנדרש היה שהמערער יעמוד בהתחייבויותיו, יבדוק, יקרא, ויחליט האם לגשת למכרז, ולכל היותר מדובר בטעות בכדאיות העסקה, אך זו אינה עילת ביטול. לא נטען ולא הוכח, שהמשיבה התרשלה, ומכל מקום לא עולה בדל רשלנות או הטעיה מצד המשיבה.