נט. באשר לחוות דעתו של המומחה מר רון גדליה מציינת המשיבה, שבית משפט קמא אימץ את טענותיה בכל הנוגע לחוות הדעת. המומחה לא ביצע בדיקה של הבניין ושל תיק הבניין בעירייה ולא ניתן לחוות דעה על מצב הבניין והדירה ללא בדיקת תיק הנכס.
המומחה סבר, שהבניין נבנה בשנת 1955 בעוד שבפועל הוא נבנה בשנת 1936. מר גדליה ציין ששטח הדירה הינו 100 מ"ר בעוד ששטחה רק 76 מ"ר. כמו כן המהנדס מטעם המערער מר חזאן, קבע שהמקור לרטיבות אינו מי תהום אלא חלחול מים מהחצר אל הקירות דרך המילוי. בפני כב' המפקחת העיד המומחה מטעם נציגות הבית המשותף, מר ג'ריס שהפתרון לכך הוא יציקת בטון מזוין מסביב לבניין עם שיפוע כלפי חוץ שאז המים לא יגיעו לקירות הדירה ויתנקזו החוצה. לכן בצדק אימץ בית משפט קמא את עמדת שני המומחים והעדיפן על עמדתו של מר גדליה.
ס. באשר לעוגמת נפש בסך 200,000 ₪ טוענת המשיבה, כי זו נזנחה בסיכומיו של המערער וממילא מדובר בטענה חסרת כל פירוט ומדובר בנזק שאיננו ממוני שבתי המשפט אינם נוהגים לפצות בגינו. גם לגבי הטענה של נזקי גוף בשווי של 30,000 ₪ אין פירוט מה הם נזקי הגוף ולא נעשה ניסיון להוכיחם. הוא הדין באשר לטענה של נזק עקיף בסך 30,000 ₪ שלא פורש ולא פורט.
סא. לעניין נזקים ממוניים – דמי שכירות בסכום של 90,650 ₪ - טוענת המשיבה, כי לא הוצגה כל קבלה. בכתב התביעה טען המערער, שעזב את הדירה ביום 1.6.03 אבל בעדותו מסר (עמ' 13 לפרוט') שהוא עזב את הדירה בשנים 2005-2006.
חוזה השכירות שעליו מסתמך המערער באשר לדירה החלופית הינו לשנה אחת בלבד כשהבעלים הוא אביו. המערער אישר כי פעמים רבות לא שילם לאביו דמי שכירות (עמ' 25 לפרוט'). לטענת המשיבה אין כל הוכחה לקיומו של הנזק הנטען בגין דמי שכירות ואילו היה הסכום הזה מוכח, היה מקום לתהות כיצד לקזז את הרווח של המערער שהחזיק בדירה כמעט עשור.
סב. מוסיפה המשיבה, שהמערער לא עשה מאומה להקטנת נזקו, לא ניסה למכור את הדירה, לא פנה בזמן אמת או בסמוך למועד הרכישה אל המשיבה, אלא המתין 15 שנה ואז הגיש את תביעתו.
חוסר פעולתו של המערער מנע מן המשיבה כל אפשרות, כל עוד היו לה דירות בבעלותה בבניין, לפעול לתיקון הבניין ודירת המערער בהתאמה.
סג. לעניין פיצול סעדים טוענת המשיבה, שהיא הסכימה לפיצול סעדים כמבוקש בבקשה לפיצול סעדים, דהיינו, רק ביחס לנזקים הכלליים שנוצרו לאחר הגשת התביעה, ולא מעבר לכך.