עוד מוסיפה המשיבה, שאת עניין הסמכות העניינית יכול המערער לזקוף רק לחובתו בכך שלא ניסח את התביעה כראוי ו/או הגיש את התביעה לערכאה לה אין סמכות עניינית לדון בתביעה.
עד כאן תמצית טענותיו של ב"כ המשיבה.
סד. באי כוחם של שני הצדדים הגישו לעיוננו את עיקרי הטיעון ותיקי המוצגים ובישיבה שהתקיימה בפנינו ביום 19.4.16 שמענו את תמצית טענותיהם של באי כוח הצדדים.
לאחר שעיינו בפסק דינו של בית משפט קמא, בהודעת הערעור על נימוקיה, בפרוטוקול הדיון, בעיקרי הטיעון, ובתיקי המוצגים, ונתנו דעתנו לטיעוניהם בעל פה של באי כוח שני הצדדים בפנינו, מסקנתנו היא שדין הערעור להתקבל חלקית.
סה. תחילה נתייחס לטענת ההתיישנות. מסקנתנו היא שבצדק דחה בית משפט קמא את טענת ההתיישנות שהעלתה בפניו המשיבה, טענה שעליה חזרה גם בעיקרי הטיעון שמטעמה בבית משפט זה. נימוקיו של בית משפט קמא שהביאוהו לדחיית טענת ההתיישנות – מקובלים עלינו.
בית משפט קמא ציין בפסק דינו, כי המערער קיבל לידיו את תשריט הנכס עוד בתקופה בה פורסם המכרז למכירת הדירה.
המערער ואביו שהם במקצועם קבלני זיפות, איטום, ושיפוצים ראו במו עיניהם את מצב הדירה, באור יום, והוזהרו על ידי השכנים לגבי הרטיבות, וזו הסיבה שהם ביצעו בדירה עבודות איטום יסודיות. עוד קבע בית משפט קמא, שהמערער היה מודע לבעיית הרטיבות בדירה שאחרת אין הסבר מדוע מיד עם קבלת הדירה בנה המערער עוד קיר פנימי, רצפת בטון, אטם את רצפת הבטון, ויצק יציקת בטון בעובי 15 ס"מ על מצע גרנוליט של 20 ס"מ מתחת לבטון, כולל 2 שכבות ביטומן ורשת זכוכית, וכן זיפת ואטם את הרצפה. מכאן שברור כי המערער היה מודע לבעיית הרטיבות והאיטום בדירה וזו הסיבה שביצע עבודות כה נרחבות.
כבר בשנת 1997 הוצפה הדירה בהצפות כבדות שהגיעו עד לגובה של עשרות ס"מ זאת כאמור 3 – 4 שנים לאחר שהמערער קיבל את החזקה בדירה. בית משפט קמא מציג את השאלה האם ידיעתו של המערער על בעיית רטיבות בדירה זהה לידיעה על היקף הבעיות הנרחבות בדירה, והאם ידיעתו על בעיית הרטיבות זהה לידיעתו, כי הדרך היחידה לטיפול בבעיית ההצפות היא דרך הנדסית יקרה שכנגד המשך ביצועה ניתן צו מניעה על ידי כב' המפקחת?
סו. במסגרת הקביעות העובדתיות מוסיף ומציין בית משפט קמא, כי בדיון שהתנהל בפני כב' המפקחת בשנת 2004 הוצג תיק הנכס לראשונה לעיני המערער (תיק זה לא חזר לידי המשיבה לאחר ההליך בפני המפקחת והוכרז כתיק אבוד).