בצדק נקבע אפוא שיש למנות את מרוץ ההתיישנות ממועד פסק דינה של כב' המפקחת פסק דין שלמעשה מנע מן המערער לבצע עבודות שחייבו חפירות עמוקות יותר ושאותן התכוון לבצע מתוך תקוה להתמודד עם בעיית ההצפות.
לחלופין, ניתן לקבוע שכבר במהלך הדיון בפני כב' המפקחת בשנת 2004 ידע המערער שמדובר בדירה שנאטמה משום שלא היתה ראויה למגורים, ולמנות מאותו מועד את תקופת ההתיישנות, ובכל מקרה, ברי, שהתביעה לא התיישנה ויש לאשר בעניין זה את קביעתו של בית משפט קמא.
עג. הסוגיה הבאה שעליה הורחב הדיבור בטיעוניו של המערער, בכתב ובעל פה, היא סוגיית הסמכות העניינית.
בפיסקה 33 לפסק דינו כותב בית משפט קמא, כי ייתכן ושיקולי הצדק נוטים לכיוון המערער במובן זה שיש לבטל את הסכם המכר אשר נחתם בין הצדדים "דא עקא, שסעד זה לא מבוקש בכתב התביעה. ולא בכדי, שכן קרוב לוודאי ידוע לתובע כי אין לביהמ"ש זה סמכות להורות על ביטול הסכם מכר במקרקעין וההשבה של התמורה ששולמה" (ההדגשה שלנו).
עד. בעניין זה נפלה שגגה בפסק דינו של בית משפט קמא. מעיון בסעיף 56 (א) של כתב התביעה עולה, כי המערער עתר לחייב את המשיבה להשיב את כל הסכומים שנתקבלו בגין מכירת הדירה ולהשית עליה את כל העלויות שהושקעו בדירה, ובסעיף 56 (ב) של כתב התביעה עותר המערער לחייב את המשיבה לפצותו בגין כל הנזקים שנגרמו לו ולבני משפחתו.
כלומר, בסעיף 56 של כתב התביעה אין עתירה לביטול חוזה המכר, ואולם בסעיף 52 של כתב התביעה נכתב: "התובע מבקש ע"פ סעיף 9 לחוק החוזים תרופות, לבטל את חוזה המכר ולהשיב לו את כל המפורט ..." (ההדגשה שלנו).
מכאן, שהסעד של ביטול הסכם המכר מופיע בכתב התביעה. דא עקא, ביטול הסכם מכר מקרקעין איננו מצוי בסמכותו של בית משפט השלום, עיינו ע"א 476/88 אשתר נ' נפתלי פ"ד מ"ה (2) 749, בעמ' 755:
"אולם, בענייננו מסורה הסמכות הייחודית לדון בתביעות הנוגעות למכר הדירה לבית המשפט המחוזי, תוך שלילה מפורשת של סמכותו של בית משפט השלום לדון בעניינים אלה. בית המשפט המחוזי הוא זה המוסמך לפסוק בשאלת ביטולו, תקפותו, ואכיפתו של חוזה המכר".
עה. ב"כ המערער מלינה על כך, שבית משפט קמא דן ארוכות בעילות לביטול חוזה המכר בהיותו נעדר סמכות לפסוק בסעדים של ביטול והשבה ולטעמה יש להכריז על בטלות פסק דינו של בית משפט קמא. ב"כ המערער מפנה לשורה של בקשות לפיצול סעדים (נספח י"ב של הודעת הערעור) שהיא הניחה לפתחו של בית משפט קמא אלא שהבקשות לפיצול סעדים התייחסו לנזקים הכלליים של המערער שייווצרו לאחר הגשת התביעה, משמע, למעשה, לא הייתה בפני בית משפט קמא בקשה לפצל את הסעד המבוקש לביטול חוזה המכר והשבת הסכום ששילם המערער בגין רכישת הדירה.