"טעמים פרגמטיים מצדיקים להימנע ככל האפשר מלאפשר לבעלי הדין 'לטלטל' את ההליכים המתנהלים ביניהם מבית משפט אחד למשנהו ולאחר מכן שוב לבית משפט אחר; גם לדיונים בעניין הסמכות צריך להיות פעם סוף על מנת שבעלי הדין ייכנסו מוקדם ככל האפשר לעובי הקורה של טענותיהם לגופו של העניין ... " (שם 6[], דברי המשנה לנשיא ש' לוין, בעמ' 820).
גישה זו מבטאת נטייה לצמצם ולהגביל את ההיזקקות לטענת היעדר סמכות עניינית, והיא ישימה לענייננו".
עט. לפיכך, אין הצדקה לבקשה לביטול פסק דינו של בית משפט קמא מטעמי היעדר סמכות עניינית.
בית משפט קמא דחה את בקשת המערער לביטול והשבה, וסבורים אנו שמסקנתו של בית משפט קמא בעניין זה בדין יסודה.
בסעיף 9 של חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, נאמר:
"(א) משבוטל החוזה, חייב המפר להשיב לנפגע מה שקיבל על פי החוזה, או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה הייתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך. הנפגע חייב להשיב למפר מה שקיבל על פי החוזה או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה הייתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך".
פ. במקרה שבפנינו אילו היה נקבע שמוצדק לבטל את הסכם המכר, כי אז פשיטא, שההשבה אפשרית, שכן על המשיבה להשיב למערער את השווי המשוערך של המחיר אותו שילם למשיבה בשעתו, ואילו על המערער להחזיר את הנכס למשיבה, לרבות שינוי רישום המקרקעין. דהיינו, ההשבה אפשרית וסבירה. ואולם, בית משפט קמא קבע בפסק דינו, פסקה 32:
"ואומנם נראה כי למרות טענותיו החמורות של התובע כלפי הנתבעת במהלך השנים, הוא לא פנה כלל לנתבעת ולא טען דבר ביחס למצב הנכס. גם בעת ההליך שלפניי, לא נראה כי התובע רצה להחזיר את הגלגל לאחור, דהיינו, לבטל את העיסקה וזאת למרות שסעד מן הסעדים שביקש הוא "השבה" של כספו מבלי להחזיר את הנכס לנתבעת..." (ההדגשה שלנו).
פא. אין להתערב בהתרשמותו זו של בית משפט קמא, שכאמור כבר לעיל שמע את כל העדויות הרלוונטיות והייתה לו ההזדמנות להתרשם התרשמות בלתי אמצעית מעדותו והתנהלותו של המערער בפניו. כידוע, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעת עובדות וממצאים שבמהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, זולת מקרים יוצאים מן הכלל, ולא זה המקרה שבפנינו, מקום בו צלל בית משפט קמא לעומק הראיות, בחן וניתח את התשתית הראייתית שהונחה בפניו (עיינו: ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון בראשי ז"ל [פורסם בנבו] (מיום 11.6.98), וכן ע"א 6018/03 אוליאר נ' מסא א.א. ייזום וניהול נכסים בע"מ [פורסם בנבו] (מיום 27.1.07).