המשיבה גם הראתה לבית משפט קמא, והמערער לא סתר עובדה זו, כי מחיר המינימום במכרז נקבע לפי מחצית שווי השומה של הדירה. השמאי העריך את הדירה נוכח מצבה הפיזי והתכנוני. המחיר שהציע המערער (82,449 ₪) היה מחיר נמוך יחסית עבור דירת 4 חדרים במושבה הגרמנית בחיפה כשמחיר הדירה נובע ממצבה הפיזי הגרוע.
מוסיף בית משפט קמא, כי במהלך השנים יכול והתברר שהעסקה אינה כדאית, ואולם טעות בכדאיות העסקה אינה עילה לביטול הסכם המכר ואינה עילה להשבה שהיא פועל יוצא מביטול זה. נוכח האמור לעיל, החליט בית משפט קמא להורות על דחיית תביעתו של המערער.
כ. יחד עם זאת הוסיף בית משפט קמא ודן (למקרה וטעה במסקנתו הנ"ל) בשאלת היקף הנזק הנטען.
בית משפט קמא ציין, כי למעשה לשני הצדדים נגרמו נזקים. מחד גיסא, השקיע המערער סכומים רבים בשיפוץ הדירה וכן בדיור החלופי שנאלץ לממן, וכן נוכח העובדה שבשלב זה אין הדירה ראויה למגורים. מאידך גיסא, גרם ביטול ההסכם לנזקים או הפסדים למשיבה שכעת תקבל נכס בו התגורר המערער ללא תשלום, וספק אם היא תוכל למכור את הנכס כדירה בעתיד, מבלי לתקן את הנכס, דבר שיצריך תיקון ביסודות המבנה כולו.
כא. באשר לשאלה האם הוכיח המערער את נזקיו השיב בית משפט קמא בשלילה וציין, כי לא שוכנע מחוות דעתו של המהנדס רון גדליה (מטעם המערער), וכדברי בית משפט קמא, הוא לא שוכנע ממהימנותה ומן הסכומים הנקובים בה. המהנדס מר גדליה ציין סכום של 25,000 דולר ארה"ב כעלות העבודות שבוצעו על ידי המערער, אך מדובר באומדן ללא קבלות או אסמכתאות על תשלומים ולמעשה, אישר העד כי הוא נקב בסכום זה בהסתמך על דבריו של המערער.
מוסיף בית משפט קמא, כי המהנדס מטעם המערער מר חזאן, שחוות דעתו צורפה להליך בפני המפקחת וכן לסיכומיו של המערער, אינו קובע שהמקור למצב הדירה הוא מי התהום מן הבאר אלא חלחול מים מהחצר אל הקירות דרך קרקע המילוי.
גם המומחה מטעם נציגות הבית המשותף, מר ג'ריס אליאס, שעמדתו התקבלה בדיון בפני המפקחת, לא ציין בעיות מהבאר, אלא כי הפתרון לבעיית הרטיבות הוא יציקת רצפת בטון מזוין סביב לבניין עם שיפוע כלפי חוץ כדי שהמים לא יגיעו לקירות הדירה ויתנקזו החוצה.
כב. בית משפט קמא ציין, כי הפתרונות שהוצעו על ידי מר חזאן ומר ג'ריס עדיפים על פני הסכומים בהם נקב המהנדס גדליה בחוות דעתו. מכל מקום, אין בפני בית משפט קמא הערכה שניתן לסמוך עליה באשר לגובה הסכומים שיש בהם כדי לפתור את הבעיה.