עד כאן תמצית פסק דינו של בית משפט קמא.
כז. המערער ממאן להשלים עם פסק דינו של בית משפט קמא וערעורו מונח בפנינו. לטענת המערער, מתבסס פסק הדין על קביעות שגויות ויש בו כדי לגרום עוול למערער באופן שבית משפט קמא החטיא, לטעמו, את מטרת ההליך כולו.
טוען המערער, כי מתוך פסק הדין עולה, שבית משפט קמא ניהל את ההליכים במהלך 9 שנים רצופות כשהוא נעדר כל סמכות עניינית לדון בסעדים העיקריים של כתב התביעה, דהיינו, ביטול והשבה. טענת חוסר הסמכות העניינית הועלתה על ידי בית המשפט לראשונה אך ורק בפסק דינו, הגם שבית משפט קמא דן בסעדים אלה לאורך כל המשפט מבלי שהצדדים כלל חלקו על סמכותו. בית משפט קמא אף הציע פשרה לצדדים שכללה את הסעדים שאינם בסמכותו כעולה מן ההחלטה מיום 30.5.13 (עמ' 26 לפרוט').
כח. נטען בערעור, כי המבחן הקובע הוא מבחן הסעד (ע"א 22/77 טובי נ' רפאלי פ"ד לא(3) 561) וכאשר הסעדים בתביעה נשוא הדיון הינם ביטול, השבה ופיצויים, דהיינו, מרבית הסעדים הם בסמכות בית המשפט המחוזי ולא בית משפט קמא, ומכאן, ששגה בית משפט קמא משדן בהפרת הסכם המכר בעודו נטול סמכות לפסוק בסעדים נשוא כתב התביעה.
מכאן טענת המערער, שפסק הדין מהווה למעשה חריגה מסמכות. כן טוען המערער, כי שאלת הפיצויים נגררת אחר שאלת הביטול וההשבה ולכן בעניין הפיצויים "הטפל הולך אחר העיקר". נטען, שאם סבר בית משפט קמא, כי הוא נעדר סמכות לדון בשאלת הביטול וההשבה, היה עליו להעביר את התיק לבית המשפט המחוזי.
כט. עוד מציין המערער, כי בסעיף 52 לכתב התביעה הוא ביקש, על פי סעיף 9 של חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, לבטל את חוזה המכר ולהשיב לו את התמורה ששולמה על ידו לרכישת הדירה ואת כל העלויות שהשקיע בדירה, ובסעיף 53 של כתב התביעה ביקש גם לחייב את המשיבה בתשלום פיצויים נלווים בגין נזקים ממוניים ולא ממוניים שנגרמו לו בגין העילות שפורטו בכתב התביעה, ובעטיין התבקש בית המשפט לבטל את חוזה המכר.
מכאן, שמדובר, כך לטענת המערער, בסעדים מצטברים המתבססים על ביטול חוזה המכר ולכן, שגה בית משפט קמא משהחליט לדון בשאלת הנזקים והפיצויים במנותק משאלת הסעדים העיקריים, שהינם ביטול והשבה.
ל. המערער מדגיש, ששגה בית משפט קמא משקבע, כי המערער לא דרש את ביטול חוזה המכר, שכן סעד זה מתבקש באופן ברור בסעיף 52 של כתב התביעה. קביעה זו של בית משפט קמא מהווה, כך נטען, טעות מהותית הגורמת עוול למערער, שהרי אם סעדים לא נדרשו בכתב התביעה, לא ניתן עוד לדרוש אותם נוכח חלוף תקופת ההתיישנות, והרי במקרה שבפנינו הסעד של ביטול הסכם המכר הופיע מפורשות בסעיף 52 של כתב התביעה.