ועדיין, המחוקק ביקש אומנם לפצות את בעל הפטנט בגין התקופה האבודה, שבגינה זכה להארכה מעבר לים, אך לא בכל מחיר.  "תכלית הפיצוי איננה חזות הכל.  מן העבר השני עומד האינטרס בדבר קידום התחרות בשוק בישראל, אשר מחייב את הגבלת תקופת ההגנה הניתנת לבעלי פטנטים" (רע"א 2070/19 UCB Pharma GmbH נ' רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, פס' 15 לפסק הדין של כב' השופט, כתוארו אז, סולברג (פורסם במאגרים; 2019) (להלן: עניין UCB)).

ועוד ציין כב' השופט סולברג, על רקע זה, בעניין UCB:

ככלל, ראוי להביט אל מעבר לים, ולקבוע לפטנט מסוים תקופת הגנה התואמת לזו שניתנה לו במדינות הייחוס.  אולם אין משמעות הדבר, כי לפטנטים בישראל תינתן ההגנה המקסימלית שניתנה במדינות הייחוס.  ההיגיון המנחה המרכזי בכל הנוגע להתאמה בין השווקים, הוא קידום התחרות בשוק בישראל, תוך התחשבות בתקופת הפטנט בשווקים אחרים כנקודת יחוס; לא כאמת מידה מחייבת" (שם, בפס' 18 לפסק הדין [ההדגשה הוספה]).

49. אל מול אלה בא המחוקק לקדם תכלית נוספת והיא הוודאות. על הצדדים בשוק התרופות לדעת היכן הם עומדים.  קיים, כמובן, מתח בין מפתחות האמצאה הפרמצבטית ובין חברות התרופות הגנריות.  במקום בו תמה ההגנה הניתנת לראשונות יכולות להיכנס לתמונה האחרונות.  ועדיין, כניסת תרופה לשוק אינה עניין של מה בכך.  יש להיערך לה מבעוד מועד ומכאן חשובה הידיעה ביחס לתוקף ההגנה, וזאת באופן מוקדם.

ניתן למצוא ביטוי לצורך ליתן הכרעה מוקדמת בדברי ההסבר להצעת החוק, שם נכתב כי "בקשה לצו הארכה תיבחן קרוב למועד הגשתה, ואם הוגשה בטרם ניתן הפטנט הבסיסי - עם נתינתו, וזאת כדי להקדים את ההחלטה על מתן הצו, באופן שיגביר את הוודאות לגבי משך ההגנה הכולל של התכשיר או הציוד המוגן בפטנט" (הצעת חוק הפטנטים (תיקון מס' 13)(הארכת תקופת הגנה), התשע"ב-2012, ה"ח 792,794).

ומכאן שיש חשיבות לפרשנות דווקנית של המועדים המצויים בהסדר החקוק.  כפי שציין כב' השופט שטיין "אוסיף ואדגיש כי בעולמם של פטנטים בכלל - ושל פטנטים רפואיים ופרמצבטיים בפרט - לדיוק מילולי נודעת חשיבות רבה בשל אינטרס ההסתמכות של צדדים שלישיים, כדוגמת חברות שמפתחות תרופות גנריות, על תוכן הפטנט ועל משך חייו" (רע"א 7556/22 MERCK SHARP & DOHM B.V נ' רשם הפטנטים, סימני המסחר והעיצובים (פורסם במאגרים; 2023; בפסקה 42 להחלטה)).

50. על רקע זה יש להבין את מדוע שולל סעיף 164 לחוק את הסמכות להאריך המועד הקבוע בסעיף 64טו(א) הקובע כי "בקשה למתן צו הארכה תוגש בדרך שנקבעה, לאחר תשלום אגרה, לא יאוחר מ-90 ימים מיום רישום התכשיר הרפואי לפי פקודת הרוקחים". הדבר ממחיש את החשיבות הרבה שרואה המחוקק בעמידה במועד קשיח, באופן המגביר את הוודאות בשוק הפרמצבטיקה.

בחירת המחוקק לאזן בין התכליות על ידי יצירת הסדר מסוג "כלל" ברור ופשוט ליישום

51. כדי לאזן בין התכליות השונות יכול היה המחוקק לאמץ הסדרים חקיקתיים שונים. עיון בהוראות החוק מעלה כי המחוקק בחר לאמץ בענייננו נורמה מסוג "כלל", להבדיל מ"סטנדרט".
52. כידוע, נורמות משפטיות אינן עשויות מעור אחד. נורמה מסוג "כלל" מתנה את התוצאה המשפטית בהתקיימותם של תנאים מוקדמים כלשהם שניתן להכריע בשאלת התקיימותם בקלות יחסית; וזאת להבדיל מנורמה מסוג "סטנדרט", המתנה את התוצאה המשפטית בהפעלתו של קריטריון או ערך מסוים (להרחבה ראו אצל מנחם מאוטנר "כללים וסטנדרטים בחקיקה האזרחית  החדשה - לשאלת תורת-המשפט של החקיקה" משפטים יז 321,325 (תשמ"ח)(להלן: מאוטנר)).  ההבדל בין הנורמות הללו מהווה כר פורה לוויכוחים תורת משפטיים נוקבים, אך לא כאן המקום להתעכב בעניינם (ראו סקירה אצל LLOD'S INTRODUCTION TO JURISPRUDENCE 346-353 (2001)).

הבחירה בין סוגי הנורמות איננה טכנית והיא משקפת בחירה מושכלת של המחוקק.  כך, כאשר רוצה המחוקק לקבוע נורמה קלה להפעלה, שאיננה מצריכה שימוש בשיקול דעת נרחב הוא יעדיף לקבוע "כלל", ויגדיר את הנורמה ברמת דיוק גבוהה.  בכך הוא יסדיר את הסוגיה מראש, תוך יצירת ודאות לגבי מצב הדברים המשפטי.  בחירה בסטנדרטים פירושה בחירה במתכונת גמישה, המאפשרת התמודדות עם קשת רחבה של מקרים, תוך הגעה לאיזונים שונים במקרים פרטניים.  במקרה שכזה רמת הוודאות המשפטית פוחתת משמעותית.

53.      אלא שהבחירה בכלל כרוכה במחיר.  "לא אחת ההכרעה המגולמת בכלל עשויה להימצא שרירותית מבחינת מידת ההתאמה שלה למטרת הכלל: תוך הפעלתו של כלל, ייתכנו מקרים שבהם תיווצר תוצאה מסוימת המנוגדת לתוצאה שהייתה מתבקשת על־פי הרציונל שביסוד קיומו של הכלל.  במקרים כאלו, בית-משפט המפעיל את הכלל כפשוטו לא יוכל לעדכן את תוכן הכלל באופן שהפעלתו תשרת את הרציונל שביסוד הכלל.  בכך יינתן משנה-תוקף להמשך תוקפו של הכלל לגבי מקרים עתידיים שיפלו בגדר חלותו, ואולם המקרה הקונקרטי שבפני בית-המשפט יוכרע באופן שאינו מגשים את מטרת הכלל" (מאוטנר, בעמ' 327-326).

על המחיר הזה עמדו עוד הקדמונים.  ד"ר יעקב וינרוט הפנה לאפלטון שכתב, לפני אלפי שנים, כי "לעולם לא יוכל החוק לכלול בתוכו במפורט לגבי כל איש וכל עניין את ההוראה הטובה והצודקת ביותר ולהביא ברכה בהוראותיו" וזאת נוכח ההבדלים בין הפרטים השונים.  הבדלים אלה "אינם מרשים לשום אומנות לקבוע בכל תחום מן התחומים כללים פשוטים שיהיו בתוקפם לגבי כל פרט וכל הזמנים" (מצוטט אצל יעקב וינרוט " 'וישב משה לשפוט את העם...מן הבוקר עד הערב': מגבלות החוק - האדם, הכלל ומקרה" ספר יעקב וינרוט 607,609 (גרשון גונטובניק, אבי וינרוט וחיים זיכרמן עורכים, 2021)).  מחיר זה מתעצם, כמובן, כאשר לפנינו הוראת חוק מסוג של כלל משפטי.