שעה שהמחוקק התייחס לסעיפים הפרטניים, וקבע מה ההשלכות של התפוגה לא ניתן להתעלם מכך. המחוקק לא קבע הוראה גורפת בדבר פקיעת הפרסומים והצווים בישראל, ולכן יש חשיבות לדיוק בעניין זה, ואין מקום לקבל את גישתה הגורפת של כב' סגנית הרשם.
19. גם הפסיקה עליה נשענת החלטת כב' סגנית הרשם לא תוכל לסייע, שכן היא עסקה בשאלה שונה לחלוטין, הנוגעת להשלכות איחור בדיווח על אודות מתן צו להארכת פטנט ייחוס. המקרה הנוכחי אינו עוסק בסוגיה זו כלל. עמדת המערערת היא שעולה בקנה אחד עם לשון החוק, וגישת כב' סגנית הרשם סותרת אותה.
גם במקרה זה יש לשמור בקנאות, בהתאם למצוותו של בית המשפט העליון, על המנגנון העדין שנוצק להוראות החוק. פסילת בקשה למתן צו הארכה, למרות שמתקיימים התנאים לעמידה בתנאי שתי המדינות, היא שרירותית ומרחיקת לכת. לא רק שהיא סותרת את לשון החוק אלא גם את תכליתו.
20. תכלית החוק משקפת איזון בין האינטרס של פיתוח תרופות חדשות ובין אינטרס הוודאות, שמשרת את חברות התרופות הגנריות, הממתינות לסיום תקופת ההגנה של הפטנט. האיזון נקבע בהתבסס על תקופת חיי הפטנט הבסיסי. עד אז ניתן לפעול לקבל צו הארכה, ולא כך לאחר פקיעת הפטנט.
גישת המערערת גם נתמכת בהיסטוריה החקיקתית, שכן מהדיונים שהתקיימו בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, היה ברור גם לנציגי החברות הגנריות, שאפשר יהיה לבסס את הזכות להתקיימות תנאי שתי המדינות עד למועד תום תוקף הפטנט הבסיסי.
21. כידוע, תיקוני החקיקה בנושא התקבלו לאחר חתימת מסמך ההבנות בין ישראל לנציבות הסחר האמריקאי. מטרת התיקון הייתה להתאים את תקופת ההגנה הניתנת בישראל לתכשירים רפואיים לזו הניתנת להם מעבר לים. לכן, אין היגיון לייצר מצבים מנוגדים לתכלית זו, שבהם נחסמת האפשרות למתן צו להארכת תוקף פטנט בישראל, אך צווים אלה יכולים עוד להינתן במדינות אירופה וארצות הברית. מתבקש אפוא שהמועד הרלוונטי לבחינת התקיימות תנאי שתי המדינות הוא במועד תום תקופת הפטנט הבסיסי בארץ. עד אז אין להכריע באופן בלתי הפיך בגורל הבקשה לצו ההארכה, שכן הנסיבות עלולות להשתנות.
עם כל החשיבות לתכלית הוודאות זו צריכה להתייחס למועד הנכון והצודק, והמועד האמור הוא זה הנטען על ידי המערערת.
- למעשה כב' סגנית הרשם הודתה בחולשת האפיק הפרשני בו צעדה. גם לשיטתה, כאשר פורסמה הודעה ועדיין לא התקיים תנאי שתי המדינות, סעיף 64י(3) לא יכול לבטל הודעה שכזו. והנה מצב הדברים משתנה רק בגלל שהתקיים תנאי שתי המדינות. הבחנה זו אינה מבוססת על לשון החוק. היא יוצרת שרירותיות לפיה גורל ההגנה שתינתן לבעל הפטנט ישתנה בהתאם להתפתחויות בחוץ לארץ שיכולות להיות מקריות. לעומת זאת היצמדות לתקופת הפטנט הבסיס בארץ כקו הגבול, יוצרת ודאות מחד גיסא, ומונעת תוצאות שרירותיות מאידך גיסא.
המערערת הציגה מקרים שונים המראים כי הותרת פרשנות כב' סגנית הרשם על כנה תוביל לתוצאות שרירותיות ואבסורדיות.
- אין בסיס לקביעת כב' סגנית הרשם כי המנגנון לבחינת בקשות לצווי הארכה הוא מנגנון מפורט שנע על ציר הזמן בכיוון אחד, ולא ניתן להחזיר את הגלגל לאחור לאחר שכבר ניתנו צווי הארכה. כאמור, קביעה זו מתעלמת מכך שצווים אלה יכנסו לתוקף רק בסיום תקופת ההגנה הרגילה. בהתאם לדין הכללי הוראות שכאלה הן הפיכות, וככל שהיה ממש בעמדה הפרשנית שהוצגה, היה על המחוקק לעגנה מפורשות בחוק.
- על רקע כל אלה טוענת המערערת שיש לבטל את ההחלטה שקבעה כי צו ההארכה לפטנט בארץ יבוטל, כך שהפטנט יפקע ביום 8.12.29.
בקשה להוספת ראיות חדשות
- לצד הערעור הגישה המערערת בקשה להגשת ראיה נוספת, כדי להראות שלאחר שניתנה החלטת כב' סגנית הרשם, ניתן באירופה פטנט ייחוס עבור בקשת פטנט EP4209510 (להלן: פטנט 510)); ועד ליום 30.6.24 בכוונת המערערת להגיש בקשות למתן צו להארכת תוקף בהתבסס עליו.
בקשתה זו, להגשת ראיות נוספות, אושרה.