תמצית טיעוני המדינה, בשם כב' רשם הפטנטים
- אין מקום להתערב בהחלטת כב' סגנית הרשם. כאשר פקע צו ההארכה האירופי, בהכרח חדל להתקיים תנאי שתי המדינות. מכאן שפוקע הבסיס לצו שניתן, שגם הוא פוקע. גם אם צו ההארכה הוא בעל תוקף עתידי עדיין מדובר בצו סופי שנחתם ופורסם. המערערת מנסה להפוך את הצו שפורסם לכזה שאינו בעל תוקף של ממש. היא מבקשת לראות בו כשקול לבקשה שהתקיים לגביה תנאי שתי המדינות, וכזאת אין לעשות.
המערערת טוענת כי הפרשנות שלה היא המתבקשת מבחינה לשונית, אך אין לכך יסוד. לשון החקיקה תומכת בצורה ברורה בעמדת הרשות. אין מקום לקבוע את קו פרשת המים בתום תקופת הפטנט בישראל, שעה שהמחוקק סטה מהסדר שכזה במפורש.
- בקשה להארכת פטנט כוללת כמה שלבים: פרסום ההודעות, התנגדויות ומתן הצו. שלב ההודעות יכול להתנהל בדרכים שונות. ההליך יכול להתקיים באופן שבו אפשר לפרסם מייד הודעה בהתאם לסעיף 64ה(ה)(3), ככל שמתקיימים התנאים לכך. וישנה אפשרות למסלול מפוצל כך שתחילה מפורסמת הודעה לפי סעיף 64ה(ה)(1). אך משעה שניתן צו ההארכה, הרי שהוא עומד על רגליו, ולכן בהתאם לסעיף 64י(3) צו זה יפוג בנסיבות ענייננו.
שעה שעומדים על הוראות החוק יש לדחות את עמדת המערערת, שהרי ישנם מקרים שבהם לא ניתנת הודעה בהתאם לסעיף 64ה(ה)(1). נתון זה שומט את הקרקע תחת עמדתה הפרשנית. אין הסבר מדוע צו הארכה שניתן על בסיס סעיף 64ה(ה)(3), ללא שקדם לו פרסום לפי סעיף 64ה(ה)(1) יבוטל, ואילו אותו צו שקדם לו פרסום שכזה לא יבוטל. זהו מצב דברים חסר פשר. סעיף 64י(3), המתייחס לתוצאות ביטול צו ההארכה בחוץ לארץ, אומנם לא מתייחס לסעיף 64ה(ה)(1) אך אין זה מפתיע, שכן לא ניתן צו הארכה בארץ על בסיס סעיף זה, אלא על בסיס סעיף 64ה(ה)(3).
המערערת מנסה לחתור תחת תוצאה מתבקשת זו, תוך הצגת תרחישים היפותטיים שונים, שמבקשים להראות כי דחיית עמדתה הפרשנית תוביל לאבסורדים. אין מקום להידרש אליהם במסגרת זו ולקבל מעין "פרה-רולינג" בעניינם. וככל שתרחישים אלה יתרחשו בעתיד, יהיה מקום להידרש אליהם אז. בכל מקרה, אין בהם כדי לאפשר להתגבר על הוראותיו הברורות של החוק.
- בנוסף, יש להזכיר שסעיף 64ד(4) לחוק קובע מגבלה על היכולת לקבל צו הארכה חדש. נקבע בו כי זה לא יינתן שעה שניתן צו הארכה קודם. המערערת לא הסבירה כיצד צו ההארכה שהיא מקווה שיינתן בעתיד, יוכל להתגבר על התנאי בסעיף האמור.
- ההסדר שאימץ המחוקק ביקש לקדם ודאות, ולכן החוק בנוי כך שהרשם אמור לקבל החלטה בלוחות זמנים מהירים במידת האפשר. עמדת המערערת חותרת תחת תכלית זו, והיא נדחתה בצדק על ידי כב' סגנית הרשם.
תמצית טענות התאחדות התעשיינים
- בקשה של התאחדות התעשיינים לאפשר לה להציג את עמדתה בהליך זה אושרה. לשיטתה, ההסדר הקבוע בחוק הוא חד, ולפיו משעה שבוטל פטנט הייחוס או הצו להארכתו, יפוג תוקפו של צו ההארכה בישראל. הוראת פקיעה מקבילה מצויה בסעיף 64יב(1) הקובע כי צו ההארכה יפקע בתום התקופה הרלוונטית. התוצאה ברורה: כיוון שפטנט הייחוס וצו ההארכה בחו"ל בוטלו, פג תוקפו של צו ההארכה שניתן בישראל. לעמדת המערערת, לפיה יש להמתין בעניין זה לתום ההגנה על הפטנט הבסיסי, אין יסוד בהסדר החקוק. מבחינה לשונית די בתיבה "יפוג תוקפו של צו ההארכה" כדי לקבוע שדין הערעור להידחות.
- 00 בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון יש לנקוט בפרשנות דווקנית להוראות ההסדר שנקבע בחוק הפטנטים, גם אם התוצאה עשויה להיראות בלתי צודקת. בניגוד לנטען על ידי המערערת, השאיפה להגן על האינטרס של ממציאי התרופות היא רק אחת מהתכליות שהחוק בא לקדם. המחוקק נוטה לבכר את התעשייה הגנרית, ומכל מקום, ההסדר החקוק נועד להקנות ודאות לחברות המייצרות תרופות המוגנות בפטנט ולתעשיית התרופות הגנריות. לכן חשובה ההכרעה בעניינים אלה בשלב מוקדם. פרשנותה של המערערת חותרת תחת האמור.
- 0 למעשה, טענת המערערת היא שצו ההארכה, גם אם ניתן, חוזר לסטטוס של בקשה בבחינה, עד להתקיימות תנאי שתי המדינות. אלא שטענה זו סותרת את האמור בחוק. פועלו המפקיע על סעיף 64י(3) חל גם במהלך תקופת הפטנט הבסיסי וגם אחריו. לעמדת המערערת אין עיגון לא בלשון החוק, לא בתכליתו, לא בהיסטוריה החקיקתית וגם לא בשים לב לשאר חלקי ההסדר שנחקק בסופו של יום.
כך, בהתאם לדברי ההסבר להצעת החוק נכתב כי גם בטרם מתן הצו בארץ, הרי שאם פקע צו הארכה במדינה מוכרת, או שבוטל פטנט הייחוס, לא יינתן צו הארכה בארץ. זו הייתה ההתייחסות למצב דברים בו לא ניתן צו בארץ, וודאי שזו תמונת הדברים כשניתן כזה ופקע.
- גם התאחדות התעשיינים מפנה את תשומת הלב לכך שייתכנו מקרים שבהם כלל לא תפורסם הודעה מכוח סעיף 64ה(ה)(1) לחוק, ומכאן שאין כל היגיון להפוך סעיף זה לברירת המחדל שתמשיך לחול כל עוד הפטנט הרשום בארץ ממשיך ליהנות מההגנה, למרות ביטול צווי ההארכה בחוץ לארץ.
- התרחישים שציינה המערערת, כדי לנסות ולבסס את מופרכותה הלכאורית של גישת כב' סגנית הרשם, אינם רלוונטיים. עניינם במקרים שבהם הבקשה לצו ההארכה עדיין נבחנת. קבלת עמדת המערערת גם תוביל לתקלות דיוניות, שברור כי המחוקק לא התייחס אליהן ולא ניסה להסדירן.
- תנאי שתי המדינות שנוקב בו המחוקק הוא תנאי כשרות בסיסי, הכרחי ומקדמי למתן צו ההארכה בישראל. בשונה ממנו, סעיף 64י(3) לחוק מהווה חלק ממנגנון חישוב תקופת התוקף של הצו שצריך להינתן בארץ, והוא כולל מנגנון לפקיעתו. פקיעה זו עומדת על רגליה שלה, ללא קשר לשאלת קיומו של התנאי המקדמי למתן צו ההארכה - תנאי שתי המדינות.
- המערערת הגיבה לטיעוני ההתאחדות. בין השאר היא טענה כי עמדתה הפרשנית היא קיצונית, וכי אין מקום להישען על דברי ההסבר כפי שנעשה על ידה, שכן בסופו של יום החוק אימץ הסדר שונה מזה שהוצע בהצעת החוק עליה היא נסמכת. עוד הוצגה התייחסות לרכיבים שונים בטיעון ההתאחדות, ולא כאן המקום להאריך.
השלמת הטיעון
- הצדדים השלימו טיעונם במהלך הדיון שהתקיים לפניי.
- המערערת הדגישה כי ההסדר החקוק שעל הפרק הוא מורכב, וניסה לאזן בין שיקולים שונים. לא ניתן לגשת אליו בצורה הפשטנית שמציגות המדינה וההתאחדות. מכל מקום, היא הסבירה כי הבקשה הראשונית לרישום הפטנט שהוגשה באירופה הייתה רחבה, ונקבע שם כי היא הייתה רחבה מידי. ועדיין אין מניעה לקבל הגנה על בקשה "רזה" יותר, והדברים תלויים ועומדים שם להכרעה. אין כל סיבה כי התפתחות זו תוביל לצמצום ההגנה הניתנת לפטנט בישראל.
בין היתר הצביעה המערערת על סעיף 64ה(ג) העוסק בפרסום הודעה במצב דברים שבו אין פיצול, כמו בענייננו, והציגה תרחישים שונים שבהם דחיית עמדתה תוביל לאבסורד.