הטרדה מינית מילולית וגבולותיה
- בדברי ההסבר להצעת החוק למניעת הטרדה מינית (ה"ח 2641, י"ז בתמוז התשנ"ז, 22.7.1997) הוסברה כך תכלית האיסור על הטרדה מינית:
"הטרדה מינית היא פגיעה בכבוד האדם, בחירותו, בפרטיותו ובזכותו לשוויון. היא פוגעת בכבודו העצמי ובכבודו החברתי של המוטרד. היא משפילה ומבזה את אנושיותו, בין השאר על ידי התייחסות אל האדם כאל אובייקט מיני לשימושו של המטריד. הטרדה מינית שוללת את האוטונומיה של המוטרד ואת שליטתו בגופו ומיניותו, פוגעת בזכותו להגדרה עצמית ופולשת לפרטיותו, וכן מפלה אותו לרעה לעומת אנשים אחרים. הטרדה מינית כלפי נשים גורמת להשפלתן ביחס למינן או למיניותן ומקשה עליהם להשתלב כחברות שוות בעולם העבודה וביתר תחומי החיים, ובכך היא פוגעת בשוויונן"
- החוק אוסר כידוע הן על הטרדות מיניות מילוליות והן על הטרדות מיניות פיזיות. זאת, בין שהן באות בגדר מעשים מגונים ממש, כמשמעותם בסעיפים 348 ו- 349 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ובין שאינן באות בגדר "מעשה מגונה" אך הן מהוות "התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד כי אינו מעוניין בהתייחסויות האמורות" האסורות לפי סעיף 3(א)(4) לחוק למניעת הטרדה מינית, כמו לדוגמא "עיסוי גב, חיבוק, תפיסת ידיים וכריכתם מסביב לצוואר הקורבן" (הציטוט בפיסקה 260 לפסק דינה של השופטת מרים נאור ב-ע"פ 3372/11 קצב נ' מדינת ישראל (10.11.11; וראו האסמכתאות שם), או בגדר אחת החלופות האחרות המנויות בסעיף 3 לחוק. במוקד ההליך שבפנינו עומדת טענה להטרדה מינית מילולית. משכך, נדון להלן במסגרת הנורמטיבית להטרדות מסוג זה בלבד.
- בעניין זמיר (ע"ע (ארצי) 9834-05-16 זמיר - מדינת ישראל משרד הבריאות (22.8.18, הנשיאה ורדה וירט-לבנה)) התקיים דיון ראשון מסוגו בפסיקתו של בית דין זה במהותן ופרשנותן של חלק מעילות ההטרדה המינית המנויות בסעיף 3 לחוק. בכלל זה, התקיים דיון בשאלה האם ההטרדות המיניות המילוליות האסורות לפי סעיף 3 לחוק כוללות גם התבטאויות שאינן מתייחסות במישרין למיניותה של המוטרדת. זאת, במסגרת הליך שעניינו היה במנהל מחלקה בבית חולים ממשלתי ש"שיתף" מזכירה רפואית במידע, כולל גסויות ממש, בנוגע ליחסי מין שקיים עם נשים, הראה לה תמונות ארוטיות וסרטונים קצרים בעלי אופי מיני, נהג לספר בדיחות גסות בנוכחותה, שאל אותה שאלות אודות יחסי המין שהיא מקיימת, ועוד.
- בעניין זמיר הבהיר בית דין זה כי בגדר הטרדה מינית האסורה לפי החוק באה גם "יצירת סביבה עוינת" שבאה לידי ביטוי ב"עיסוק במין, במיניות ובמגדר באופן שהופך את מקום העבודה לבלתי נסבל עבור העובדת. הטרדה מינית מסוג זה יכולה לבוא לידי ביטוי בבדיחות גסות, בהצגת תמונות פורנוגרפיות, בהערות מיניות ועוד", תוך שהובהר כי "התנהגויות אלה אינן מקבלות הכשר נורמטיבי משום שנאמרו בסביבת עבודה שבה מקובלת התנהגות חופשית בתחום המין או משום שהדברים נאמרו בצחוק".
- במסגרת הדיון באיסור זה צוטטה פסיקתו של בית המשפט העליון, שהדגישה את החומרה היתרה בהתנהגויות מסוג זה כשמעורבים בהן עובדים שיש ביניהם יחסי מרות: "להערות בעלות אופי שוביניסטי או סקסיסטי במערכת של יחסי מרות, אין מקום במסגרת מקום עבודה בכלל... יש להקפיד כי לא יינתן גיבוי להתבטאויות פוגעניות כלפי נשים 'במסווה של התנהגות חופשית, פתיחות חברתית, או חיזור מקובל'. דברים אלה צריכים שיהיו בבחינת סטנדרט ארגוני בהיר וצלול" (השופט (כתוארו אז) עוזי פוגלמן ב-בג"ץ 3884/16 פלונית נ' השר לבטחון פנים (20.11.2017)). כן ראו: עש"מ 6713/96 מדינת ישראל נ' בן אשר (9.3.1998; להלן: עניין בן אשר). נציין כאן, למען הדיוק, כי עניין בן אשר אמנם ניתן מעט לפני שנחקק החוק למניעת הטרדה מינית, אך עד היום הוא משמש "מסגרת חשובה במיוחד לשיח הציבורי ולהבנה הנדרשת לגבי טיב ההתנהגויות האסורות" לפי החוק (הציטוט הוא מתוך מאמרה של השופטת רויטל טרנר, שסקר מספר פסקי דין מרכזיים שניתנו לאורך השנים בענייני הטרדה מינית: "ניצול, לא חיבה: הטרדה מינית במקום העבודה" 75 שנות עצמאות במשפט (הוצאת נבו, 2023) 763).
- ודוקו, גם אמירות שאינן בעלות אופי מיני בוטה ומפורש - באחת הפרשות דובר על ממונה שאמר למפקחת "אני רוצה שתהיי חברה שלי" - עשויות להיחשב כהטרדה מינית מילולית, כפי שהבהירה השופטת (כתוארה אז) ורדה וירט-לבנה בעניין פלונית 2010 (ע"ע (ארצי) 454/08 פלונית - חברה פלונית (12.4.10)):
"נוסח כזה של הדברים, לעתים יכול להשתמע בשני פנים - הפן של הצעת ידידות תמימה ללא אופי מיני והפן השני - הצעה של חברות בעלת אופי מיני וכאשר המילים משתמעות לשני פנים, הרי שיש לבחון את הנסיבות הסובבות את האמירה ואת ההתרשמות הישירה של הערכאה הדיונית מן העדויות".
- ועוד, בעניין זמיר נקבע, תוך הסתמכות על עניין פודלובסקי (השופטת (כתוארה אז) דורית ביניש ב-עש"ם 5771/01 פודלובסקי נ' נציב שירות המדינה (24.10.01)) כי גם התבטאויות פוגעניות בעלות גוון מיני מובהק שאינן מתייחסות במישרין למיניות המוטרדת, אלא עוסקות במיניות המטריד עצמו, או במיניותם של אחרים - כמו למשל הצגת פורנוגרפיה בפני המוטרדת - באות בגדר סעיפים 3(א)(4) ו- 3(א)(5) לחוק, דהיינו יש לראות בהן כהתבטאויות "המופנות לאדם" - מופנות למתלוננת על הטרדה מינית - כמשמעות מונח זה בשני תת-הסעיפים.
- ולבסוף, יש לראות בחומרה יתירה הטרדה מינית הנעשית בפומבי, למשל אמירות מבזות ומשפילות הנאמרות בישיבות רבות משתתפים, באופן המדגיש את הזלזול בכבודה של העובדת המוטרדת ועשוי להעצים את העלבון, ההשפלה והסבל האישי (ראו: ע"ע (ארצי) 32637-06-24 פלונית - עודה (14.1.26) בפסקה 42)).
- לצד ההלכות הנחרצות שלעיל, הובהר בפסיקה כי מהאיסור על הטרדה מינית מילולית אין לגזור איסור קטגורי על שיח אישי-אינטימי המתנהל בהסכמה בין עובדים, גם כאשר שיח זה עוסק במיניות. כך, בלשונו של השופט יצחק זמיר בעניין בן אשר (שם, בפיסקה 21):
"ברור שלא כל אמירה בעלת אופי מיני, ואף לא כל התנהגות בעלת אופי מיני, אפילו בין אנשים שאינם מקיימים קירבה אישית, יש בה משום הטרדה מינית.... יש להבדיל הבדל היטב בין אמירות והתנהגויות בעלות אופי מיני שיש בהן משום הטרדה אסורה, שרק להן נקרא הטרדה מינית, לבין אמירות והתנהגויות כאלה שאינן חורגות מהתנהגות מקובלת וקבילה..."
- בדומה, בעניין פלונית 2008 (ע"ע (ארצי) 274/06 פלונית - אלמוני (26.3.08)) הדגישה השופטת ורדה וירט-לבנה כי:
"הוראות החוק מבקשות לעטוף את העובד או העובדת במעטפת הגנה עבה, אך עם זאת אינן מבקשות לחסום אפשרות לפיתוח קשרים מרצון חופשי במקום העבודה או לאכוף הלכות מוסר בדרך כלשהי. החוק מבקש להציב נורמות התנהגות ראויות ומחמירות במקום בו קיימת מערכת יחסים אשר מעצם מהותה וטיבה מועדת לניצול. זאת, על מנת להרתיע ממונה במקום עבודה מלבצע בכפוף או בכפופה לו מעשים אשר יכולים לעלות כדי הטרדה מינית. אולם, בה בעת שהוכחה העילה, נתונה לממונה 'המטריד' האפשרות להוכיח כי לא בהטרדה מינית עסקינן... אדגיש, כי אין באמור בחוות דעתי כדי לשלול, ולו במקצת, את היות מקום העבודה הסביבה הטבעית ביותר ליצירת מערכות יחסים של זוגיות, ופיתוח קשרים אישיים והתאהבויות בין חברים לעבודה. הכל, בכפוף לחובת הזהירות של בעל המרות".
- ונבהיר, כי אף שהציטוט האחרון נאמר בהקשר של טענה להטרדה מינית פיזית, הרי שבבחינת קל וחומר שהוא חל גם כשהטענה היא להטרדה מינית מילולית.
- מתי אם כן עוברת התבטאות אישית אינטימית, גם בעניינים של מיניות, את הגבול מתחום המותר אל תחום האסור? בעניין בן-אשר, שעסק אמנם בעבירת משמעת מסוג הטרדה מינית, אך הדברים נכונים אף למקרים כמו זה שלפנינו, כתב השופט יצחק זמיר (שם, בסעיף 4 לפסק הדין) כך:
"הקושי בקביעת מבחנים או סימנים להטרדה מינית העולה כדי עבירת משמעת נובע מן הצורך להיזהר מאוד שלא לחצות את הגבול המטושטש שבין התנהגות בעלת אופי מיני שהיא טבעית, ובנסיבות מסוימות אף חיובית, ומכל מקום היא נחשבת דרך של התנהגות קבילה בחברה פתוחה, לבין התנהגות בעלת אופי מיני הסוטה מן הדרך של התנהגות קבילה, פוגעת באדם אחר, ולפיכך היא נחשבת כעבירת משמעת... צריך להישמר היטב, שמא הרצון להעניק הגנה מרבית מפני הטרדה מינית יוביל למבחן מחמיר יתר על המידה, ששכרו יצא בהפסדו. מבחן מחמיר עלול להטיל מורא גם על אנשים הגונים, שאין להם שום כוונה של הטרדה מינית, עד שהם ינהגו זה בזה באופן יבש ומנוכר, כשהם נזהרים מכל ביטוי של קירבה או חיבה, מתוך חשש שביטוי כזה, ולו רק מילולי, עלול להתפרש כהטרדה מינית. אכן, יודעי דבר אומרים שחשש כזה כבר גרם בארצות-הברית לשיבוש ביחסים בין-אישיים, אולי אפשר לומר יחסים אנושיים, בעיקר במקומות עבודה. תוצאה כזאת עלולה לפגוע, לא רק בחברה באופן כללי, אלא גם באנשים שעליהם רוצים להגן מפני הטרדה מינית".