ועוד נוסיף את הדברים הבאים: אכן, הפקדת תכנית משקפת שלב תכנוני מתקדם. יחד עם זאת, הליך הגשת ההתנגדויות מחייב את הבחינה הנוספת של הועדה המחוזית.. במקרה דנן נטען כי נציגי הועדה המחוזית ליוו את התכנית עוד בשלבים המוקדמים להפקדה, ואף תמכו ועודדו אותה. כאמור, אין בעובדה זו לחייב את הועדה המחוזית להחליט לאשר את התכנית, ובכל מקרה היה עליה לבצע חשיבה מחודשת לאחר שמיעת ההתנגדויות."
לאחר דחיית ערר הועדה המקומית, דנה המועצה הארצית בערר שהגישה הועדה המקומית בת-ים ומצאה לנכון לדחות אף אותו. יצוין, כי כנגד החלטה זו הגישה הועדה המקומית בת-ים עתירה, אשר נדחתה על ידי בית משפט זה ביום 1.3.15 (עת"מ 56633-06-14, לפני כב' השופטת ד' אבניאלי).
1.ח. הבקשה לתיקון העתירה והדיון הנוסף בעתירה
ביום 11.6.14 הגישו העותרים "הודעה ובקשה לתיקון העתירה והבקשה למתן צווי ביניים", לה צורפה החלטת המועצה הארצית מיום 15.5.14. העותרים טענו בבקשתם, כי עיון בהחלטת המועצה הארצית מגלה, כי חלף התמודדות עם טענותיהם, בחרה המועצה הארצית לקבוע, באופן לקוני ובלתי ממצה, כי התכנית תבטיח לעותרים מגורים איכותיים יותר ואיכות חיים נאותה, וזאת ללא כל הסבר או התייחסות ממשית לטענות העותרים. העותרים ביקשו, כי בית המשפט יאפשר להם לתקן את העתירה והבקשה לצו ביניים, כך שאלה יתייחסו אף להחלטת המועצה הארצית ובתוך כך להורות על צירופה כמשיבה לעתירה.
לאחר קבלת תגובות המשיבים לבקשה, נקבע דיון בעתירה, שהתקיים ביום 25.1.15. במהלך הדיון, המלצתי לעותרים למחוק את העתירה, ובשלב זה ללא הוצאות, וזאת בשים לב לכך שכל טענותיהם נבחנו על ידי המועצה הארצית במסגרת ערר הועדה המקומית. המשיבים 10-12, 17 ו-18, אשר הגישו בשעתו התנגדויות לתכנית ובמהלך הדיון לפני הודיעו כי הם תומכים בעמדת העותרים, נעתרו להצעתי, ולפיכך נמחקו מהעתירה. אולם, העותרים, וכן המשיבים 6 ו-7, עמדו על בירור העתירה לגופה, ולפיכך הורתי לצדדים להגיש את סיכום טענותיהם בכתב, ופסק הדין ניתן לאחר שהתקבלו כל הסיכומים, לרבות סיכומי תשובה מטעם העותרים.
אציין, כי לאחר הגשת הסיכומים ובטרם ניתן פסק הדין, נמחקה מהעתירה גם המשיבה 4, חברת החשמל לישראל, וכי יתר המשיבים (למעט, כאמור, החברה להגנת הטבע והמשיבים 6 ו-7), לא הביעו כל עניין בהליך.
- טענות הצדדים בתמצית
העותרים טוענים, כי החלטות מוסדות התכנון לאשר את התכנית הינן בלתי סבירות באופן קיצוני, באשר הן כופות על העותרים פינוי כוחני מבתי המגורים שלהם, וזאת תוך העדפת צורך ציבורי שולי, אשר ממילא מסופק במסגרת הפארק הקיים בתכנית, על פני זכויות היסוד שלהם, וחרף קיומן של חלופות ראויות יותר, פוגעניות פחות. נטען, כי הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מביאים בחשבון את הקיפאון התכנוני אשר היה מנת חלקם של העותרים במשך עשרות שנים, כמו גם את העובדה שבעוד שבנוסח המקורי של התכנית ביקשה הועדה המקומית לפנות את השכונה ולהפוך את שטח השכונה לחלק מפארק החולות, לכאורה בשל מגבלות הוראות הרעש נשוא תמ"א 2/4, הרי שכאשר הועדה המחוזית קבעה כי השטח שביעוד "תכנון לעתיד" יבוטל לטובת הרחבת פארק החולות, הגישה הועדה המקומית ערר, שבמסגרתו ביקשה להפוך את שטח מ/12, שבו מצויה השכונה, לשטח ביעוד "תכנון לעתיד".