במתכונת דיונית זו, באפשרות הוועדה לקיים דיון מקדמי בבקשה, על יסוד הכתובים בלבד - בקשת השר, תגובת נושא המשרה, ככל שהוגשה, וחוות דעת הייעוץ המשפטי - מבלי לזמן את הצדדים לשימוע בעל-פה או להידרש לבירור עובדתי נוסף. לא למותר להעיר כי במהלך הדיון שהתקיים בפנינו ובמענה להערות בית המשפט בהקשר זה, הן באי-כוח השר והן בא-כוח לביא לא חלקו כי הוועדה (להבדיל מהנציב) מוסמכת לבחון את בקשת השר במסגרת הליך מקוצר כאמור (ראו למשל דברי בא-כוח לביא בעמ' 30, שורות 10-6 לפרוטוקול הדיון מיום 30.6.2026).
- באילו מקרים ניתן לצפות כי הנציב יעלה לסדר יומה של הוועדה דיון בבקשת השר במתכונת של הליך מקוצר? מבלי לקבוע רשימה סגורה של מקרים, אני סבור כי מדובר באותם מקרים שבהם בחינת הבקשה מגלה כבר על פניה כי זו נעדרת תשתית עובדתית או משפטית המבססת, ולוּ לכאורה, עילת הפסקת כהונה; או בנסיבות שבהן עולה חשש כי הגשת הבקשה נגועה בפגם מינהלי מובהק, כגון שיקולים זרים וניגוד עניינים (ראו לעניין זה גם את עמדתו של השופט כבוב בפסקה 40 לפסק דינו בהליך מושא הדיון הנוסף). במצבים אלה קיים אינטרס ציבורי ברור בקיומו של הליך דיוני מזורז אשר יצמצם את האפשרות כי הליך הפסקת הכהונה ינוצל לרעה.
- כאן המקום להעיר כי בעת שהנציב בא לבחון את אופן הטיפול ההולם בבקשת שר המוגשת לפתחו - דהיינו, בחירה שבין הליך דיוני "רגיל" ובין ההליך המקוצר - מצופה כי יסתייע בגורמי הייעוץ המשפטי הרלוונטיים, אשר יניחו בפניו חוות דעת משפטית מתאימה באשר להתקיימות השיקולים הרלוונטיים לבחירה בהליך המקוצר, כפי שתוארו לעיל. בהקשר זה יובהר כי ניתן לצפות שקבלת חוות דעת משפטית כאמור תעשה במהירות ההולמת את טיבה הרגיש של הסוגיה שבה עסקינן, וזאת באופן שלא יוביל לעיכוב בלתי סביר בכינוס הוועדה.
- אם כן, ההליך המקוצר נותן, בגדרי הדין, מענה לא מבוטל לחשש מ"אפקט מצנן" על נושאי משרה כתוצאה מקיומו של הליך להפסקת כהונתם. במבט רחב יותר, החובה לפעול במהירות הראויה נגזרת גם מהחשש כי יעשה שימוש לרעה בחרב הפיטורין המרחפת מעל ראשו של נושא המשרה שאת כהונתו מבוקש להפסיק. לכן, חזקה על כלל הנוגעים בדבר, ובתוך כך - הנציב והוועדה כמובן, אולם גם השר והממשלה - כי יפעלו במהירות הראויה והכל בכדי להסיר בהקדם האפשרי את העננה הרובצת לפתחו של נושא המשרה.
- סיכומו של חלק זה. הגם ש"אפקט מצנן" לא יכול להקים סמכות יש מאין, הוא עודנו שיקול חשוב שראוי לתת עליו את הדעת. על רקע זה מצאנו כי לא אלמן ישראל. מה שאין בידי הנציב לעשות לבדו, באפשרותו להשיג באמצעות הוועדה במליאתה, וזאת במסגרת של דיון מקדמי ומקוצר בבקשת השר, על בסיס הכתובים בלבד, ותוך מתן משקל הולם לחוות דעת הייעוץ המשפטי. מובן מאליו כי התכנסות הוועדה והדיון המקדמי נדרשים להיעשות במהירות הראויה האפשרית, והכל במטרה לצמצם ככל הניתן את ההשלכות השליליות על נושא המשרה הנלוות לבירור ההליך בעניינו.
- ובמבט צופה פני עתיד. ההליך דנן חידד את הצורך בעיגון הכללים בהנחיה אשר תעסוק באופן קונקרטי בהליך הפסקת הכהונה ולא רק במינוי. המקורות הנורמטיביים הנוגעים להליך הפסקת כהונה הקיימים בעת הזו חסרים ומותירים קצוות פתוחים רבים. בהיבט זה, ראוי כי הגורמים הנוגעים בדבר ייתנו דעתם לעניין במהירות הראויה ובאופן שייתן מענה לסוגיות השונות שהועלו בגדרי ההליך שבפנינו בכל הנוגע להפסקת כהונה של נושא משרה בכיר.
עילת "משבר אמון חריף ומתמשך"
- משהגענו עד הלום, ועל מנת שהתמונה לא תהא חסרה, אדרש בתמצית לסוגיה הנוספת שבצילה נערך כאמור פסק הדין מושא הדיון הנוסף - עילת הפסקת הכהונה שעניינה "משבר אמון חריף ומתמשך". כאמור, עילה זו היא אחת מבין שתי העילות המוגדרות להפסקת כהונתו של נושא משרה הקבועות בהחלטה 4062. פסק הדין מושא הדיון הנוסף כלל קביעות שונות - הן מצד השופט אלרון הן מצד השופט כבוב - לעניין פרשנותה של עילה זו. אף שבמידה רבה אין לראות בקביעות אלה כשלעצמן הלכה מפורשת, משהתכנסנו בהרכב מורחב מצאתי בכל זאת מקום להעמיד, ולוּ בקצרה, דברים על דיוקם (השוו לדנג"ץ 8537/18 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 21 לפסק דינה של הנשיאה חיות [נבו] (24.6.2021)). הדברים אמורים, כפי שיוסבר להלן, נוכח הסתירה העולה מחלק מהקביעות שנכללו בפסק הדין לפסיקות קודמות של בית משפט זה.
- בפתח הדיון אשים לנגד עינינו פעם נוספת את לשון סעיף 4.ב(2) להחלטה 4062:
")2) קיומו של משבר אמון חריף ומתמשך, או קיומם של חילוקי דעות מהותיים וממושכים בין נושא המשרה הבכיר לבין הממונים עליו, היוצרים מצב המונע תפקוד יעיל ותקין".
- על רקע זה, בבואו לתחום את גדרי פרשנותה של עילה זו, הטעים השופט אלרון בפסק הדין משוא הדיון הנוסף, בין היתר, כי:
"לעמדתי, מבחינת 'עוצמת' חוסר האמון, מלשון הסעיף אכן ברור כי נדרש משבר אמון עקבי בדרגת חומרה משמעותית - כפי שנכתב 'חריף ומתמשך'. לצד זאת, אמון, מעצם הגדרתו, הוא מונח סובייקטיבי. [...]