בהקשרים רבים ובתחומי משפט מגוונים, אנו נוהגים לומר כי בית המשפט אינו בוחן כליות ולב, והדברים יפים גם להקשרנו שלנו. מאחר שעסקינן ב'רגש', ניתן בהחלט להבין את החשש כי יעשה שימוש במילים 'משבר אמון' כ'מילות קסם' המסוות את העילה האמיתית להפסקת הכהונה המבוקשת. מכאן ההצדקה לבדוק היטב אם משבר האמון הוא 'אותנטי' וזאת תוך היעזרות ברכיבים אובייקטיבים מסוימים, משיקולים ראייתיים. בכל זאת, אמון היה ונותר מונח סובייקטיבי" [הדגשות במקור - י"ע] (שם, בפסקה 57 לפסק דינו).
אם כן, ביסוד פרשנותו של השופט אלרון עמדה התפיסה כי יש לנתח את עילת "משבר האמון" מתוך הכרה באופיים הסובייקטיבי של יחסי האמון שבין השר ובין נושא המשרה. זאת, במידה רבה בניגוד לעמדת משיבי המדינה, אשר טענו כי לצורך התקיימותה של עילת הפסקת הכהונה אין די במשבר אמון "סובייקטיבי" או משבר אמון "מלאכותי", שכן גישה זו עלולה לרוקן מתוכן את מעמדם העצמאי של נושאי משרה המשמשים כרגולטורים וכשומרי סף ולהפכם, הלכה למעשה, למשרות אמון.
- מנגד, השופט כבוב הסתייג בעיקרה מגישה "סובייקטיבית" זו, בציינו, בין היתר, כי:
"עילת משבר האמון אינה מבוססת על 'דברים שבלב' בלבד. אילו זה היה המצב, לא היה מקום להידרש לוועדה אובייקטיבית שתבחן את התקיימותה של עילה זו. נדרש, אפוא, כי גורם חיצוני יוכל להתרשם, על סמך תשתית עובדתית נאותה, כי ישנם טעמים אובייקטיבים בעטיים קיים אי אמון חריף ומתמשך בין השר והממונה - בין הגורם הפוליטי והגורם המקצועי. ברי כי עניין זה תחום לעניינים מקצועיים מובהקים, בגדרי הדין והמותר, ולא לעניינים אישיים או גחמות פוליטיות" [הדגשה הוספה - י"ע] (שם, בפסקה 47 לפסק דינו).
- בשים לב למחלוקת זו, אדגיש כי לגישתי עמדתו הפרשנית של השופט אלרון מעוררת קושי רב. הדברים אמורים אף בהינתן המתח העולה לכאורה בין גישתו ובין קביעות אחרות בפסיקה ביחס לאופן פרשנותה של עילת משבר האמון. כך, כבר בעניין ראש השב"כ - שניתן כחודשיים לפני פסק הדין מושא הדיון הנוסף - עמד בית משפט זה על אופייה של עילת הפסקת כהונה זו. כזכור, באותו עניין החליטה הממשלה על הפסקת כהונתו של ראש השב"כ הקודם וזאת בשל טענות ל"חוסר אמון מקצועי ואישי מתמשך". בפסק דיני באותו עניין הבהרתי כי טענה לקיומו של משבר אמון אינה יכולה להתבסס על תחושתו הסובייקטיבית של נבחר הציבור הרלוונטי. חלף זאת, עליה להיתמך בתשתית ראייתית אובייקטיבית, מוצקה ומפורטת, המלמדת כי מקורו של אובדן האמון בשיקולים מקצועיים. מפאת חשיבותם לענייננו אביא את הדברים כלשונם:
"זולת עמדתו הכללית והבלתי מנומקת של ראש הממשלה כי בחודשים האחרונים 'איבד אמון' בראש השב"כ וביכולותיו המקצועיות, לא הוצג בפני הממשלה דבר. בכך אין די. כפי שצוין בעבר בהקשר דומה, 'יחסי אמון אינם מלת קסם' ועל ראש הממשלה הייתה מוטלת החובה לבסס את טענתו בדבר אובדן האמון ואף להציג ראיות או דוגמאות קונקרטיות שיש בכוחן לבאר כיצד אמון זה אבד (בג"ץ 651/86 מלכה נ' שר המשטרה, פ"ד מ(4) 645,653 (1986)) כפי שצוין לעיל, על הממשלה היה להראות כי מבחינה אובייקטיבית, יחסי העבודה בין הדרג המדיני לבין ראש השב"כ חורגים מגדר יחסי העבודה המקצועיים והתקינים" [הדגשה במקור - י"ע] (שם, בפסקה 96 לפסק דיני).