אם כן, וכמוסבר בהחלטה האמורה, איני סבור כי נפל כל פגם בעצם החלטת הייעוץ המשפטי לממשלה להגיש את הבקשה לדיון נוסף, המעוררת כאמור סוגיות עקרוניות כבדות משקל. אמנם, מטבע הדברים, מצופה כי הייעוץ המשפטי לממשלה ישקול בכובד ראש הגשת בקשה לדיון נוסף מקום שבו עמדתו המקורית נדחתה בפסק דין של בית משפט זה. ואולם, מבלי להמעיט מן הזהירות המתבקשת, ברי כי במקרים המתאימים יש להותיר את הדלת פתוחה לנקיטה באפיק דיוני זה, זאת בנסיבות שבהן הייעוץ המשפטי לממשלה סבור כי האינטרס הציבורי מחייב דיון נוסף בהלכה שנקבעה על ידי בית משפט זה.
טענות הצדדים
- לגוף הדברים, המבקשים טוענים כי החלטת הנציב לכנס את הוועדה לבקשת שר היא החלטה מינהלית עצמאית הכפופה לכללי המשפט המינהלי, ובהם, החובה לבדוק כי קיימת תשתית עובדתית, ולוּ ראשונית, התומכת בטענות השר. כפועל יוצא מכך, נטען כי בידי הנציב החובה לוודא כי קיימת תשתית עובדתית כאמור המאפשרת לפתוח בהליך הפסקת כהונה, זאת על מנת להבטיח כי לא נעשה שימוש לרעה בסמכות השר. לשיטתם, הקביעה כי לנציב, בתור יושב ראש הוועדה, תפקיד פרוצדורלי בלבד פותחת פתח בעייתי לקידום הליכי הפסקת כהונה של נושאי משרה בכירים הנדרשים לפעול באופן עצמאי - בפרט כאלו בעלי סמכויות אכיפה כדוגמת הממונה - ללא תשתית עובדתית מספקת ותוך פגיעה בעיקרון העצמאות של התפקיד. נזק זה, כך נטען, עלול להיגרם אף אם בסופו של ההליך הוועדה תמצא את טענות השר כלא מוצדקות.
- אשר לעילה שעניינה משבר אמון חריף ומתמשך, לשיטת המבקשים, עמדתו של השופט אלרון, שלפיה מדובר בעילה סובייקטיבית, עלולה להוביל להכפפתם המעשית של נושאי משרה בכירים בעלי סמכויות אכיפה לדרגים המיניסטריאליים, בבחינת משרות אמון אישיות. זאת, שכן פעולה בניגוד לרצון הדרג הממונה - בעניינים המסורים לשיקול דעת עצמאי של נושאי המשרה - עלולה להביא לפגיעה נטענת באמון הסובייקטיבי של השר בנושאי המשרה ולקידום הליכי הפסקת כהונה בכל עת. בנוסף, הודגש כי פרשנותו של השופט אלרון התעלמה מן התנאי המצטבר המנוי בעילה, לפיו נדרש קיומו של משבר אמון חריף ומתמשך, וכן מצב המונע תפקוד יעיל ותקין כתוצאה ממשבר האמון האמור.
- מנגד, השר סבור כי אין מקום לשנות מפסק הדין. השר עומד על כך שהמבקשים שינו דעתם באשר למקור הנורמטיבי המעניק לנציב סמכות שלא לכנס את הוועדה - בעוד שבמסגרת ההליך הקודם טענו כי הנחיית הנציב היא מקור הסמכות, הרי שכעת נטען כי כינוס הוועדה הוא החלטה מינהלית של הנציב, וככזו היא כפופה לכללי המשפט המינהלי. בהקשר זה נטען כי אין די בהפניה כללית לעקרונות המשפט המנהלי וכי יש להצביע על מקור פוזיטיבי לסמכות הנציב. עוד נטען כי גישת המבקשים עומדת בסתירה ללשון החלטה 4062, הקובעת כי הסמכויות נתונות לוועדה בכללותה, ומובילה לייתור של סמכות הוועדה. לגישת השר, כל שהנציב נדרש לבחון בטרם הוא מכנס את הוועדה הוא קיומה של בקשה מהשר, ותו לא.
- אשר לטענת המבקשים לעניין "האפקט המצנן", נטען כי אין בכוחו של דין רצוי להקים דין מצוי, וכי ממילא, במקרה דנן הימשכות ההליכים בשל הבדיקה המקדימה היא שפוגעת בממונה, שעננה ממשיכה לרחף מעל ראשה. מעבר לכך, ובאופן קונקרטי, השר מבהיר כי אין כל בסיס להאשמות כי הפעיל על הממונה לחצים פסולים. משכך, נטען כי לא הייתה כל הצדקה מבוססת למנוע את כינוס הוועדה.
- לביא מצטרפת לטענות השר וסבורה אף היא שאין מקום לשנות מפסק הדין. בעיקרם של דברים, לביא טוענת כי הכלל שלפיו נדרשת תשתית עובדתית מספקת לצורך קבלת החלטה מינהלית אינו יכול להקים כשלעצמו סמכות שאינה קיימת. עוד נטען כי אין בכוחה של הנחיית הנציב לסכל את המנגנון שנקבע בהחלטת ממשלה, שהיא מקור נורמטיבי בעל מעמד גבוה יותר; כי החלטות הממשלה מלמדות שתפקיד הנציבות היה מלכתחילה לרכז את פעילות הוועדה במובן טכני בלבד, ודאי נוכח העובדה שכאשר ניתנה במקור הסמכות הנ"ל לנציבות, יושב ראש הוועדה הרלוונטית היה שופט בית המשפט העליון בדימוס ולא הנציב; וכי הטענה בדבר "אפקט מצנן" היא טענה ספקולטיבית.
- ביום 30.6.2026 התקיים דיון בפנינו ובו שבו הצדדים על עיקרי טענותיהם כמפורט לעיל.
דיון והכרעה
- אם כן, במוקד הדיון הנוסף שלפנינו ניצבת ההכרעה באשר לגבולות הגזרה שבין סמכויות הנציב מזה, ובין סמכויות ועדת המינויים מזה, במסגרת הליכי הפסקת כהונה של נושאי משרה בכירים תוך כדי תקופת כהונתם הקצובה. כל זאת, כאמור בהחלטתי מיום 15.1.2026, בשים לב לאופיו התקדימי של הליך הפסקת הכהונה מושא ענייננו, המהווה מקרה ראשון מסוגו, ולהשלכותיו הרחבות על הליכים עתידיים דומים. בגדרי בחינה זו יש ליתן את הדעת גם למאפייניה הייחודיים של עילת הפסקת הכהונה שבצילה נערך הדיון - משבר אמון חריף ומתמשך.
- כאן המקום להעיר כי תכליתו המרכזית של הדיון הנוסף, מעצם טיבו, היא הכרעה בשאלות המשפטיות העקרוניות המתעוררות בגדרו, וזאת מתוך נקודת מבט צופה פני עתיד, החורגת אך מן ההכרעה האופרטיבית בנסיבות הקונקרטיות של המקרה (דנ"א 21/89 כהן נ' אושיות חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה(3) 499,503 (1991); ראו גם: דנ"א 2439/94 בלוך נ' גילאור, פ"ד מח(3) 319,324 (1994)). בהקשר זה יובהר כי עצם קיומו של דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה אינו מלמד כי יש הצדקה דווקא להפוך את ההלכה שנקבעה בו; משמעותו היא כי טיבן ומשקלן של השאלות המתעוררות בגדרו מצדיקים את בחינתן הנוספת על ידי הרכב מורחב של בית משפט זה. בהתאם לכך, תוצאתו של הדיון הנוסף עשויה להיות לעיתים - אישור ההלכה שנקבעה בפסק הדין (למשל: דנ"א 7480/18 קרצמר נ' פקיד שומה ירושלים [נבו] (31.10.2021); דנג"ץ 10007/09 גלוטן נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד סו(1) 518 (2013); ד"נ 15/78 לויט נ' מנהל מס שבח מקרקעין, פ"ד לב(3) 572 (1978); ד"נ 44/75 ביטון נ' פרץ, פ"ד ל(3) 581 (1976)); לעיתים - דיוקה, שכלולה או חידודה של ההלכה (למשל: דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות - אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד סא(2) 1 (2006), וראו בהקשר זה גם: רע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ, פסקה 16 לפסק דינו של המשנה לנשיאה א' ריבלין [נבו] (26.2.2012)); ולעיתים - הפיכתה של ההלכה שנקבעה (למשל: דנג"ץ 5120/18 נשים קוראות ללדת - למען חופש בחירה בלידה נ' מדינת ישראל [נבו] (21.7.2021); דנ"א 5325/19 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' פיקאלי [נבו] (7.7.2021); דנ"א 4960/18 זליגמן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ [נבו] (4.7.2021)). כל אחת מתוצאות אלה מגשימה בדרכה את תכליותיו של הדיון הנוסף. מנקודת מבט זו נפנה עתה להכרעה בהליך דנן.
- בענייננו, אקדים מסקנה לדיון ואומר כי בשאלה המרכזית שהונחה לפתחנו מצאתי ללכת כברת דרך משמעותית עם דעת הרוב בפסק הדין מושא הדיון הנוסף. כמוהם, אף אני סבור כי ככלל, אין לנציב לבדו סמכות להימנע מכינוסה של הוועדה לשם דיון בבקשת שר להפסיק את כהונתו של נושא משרה בכיר. ואולם, מסקנה זו אינה עומדת לבדה וטעונה השלמה. כפי שיפורט להלן, סבורני כי נוכח הטענות כבדות המשקל שהועלו על ידי המבקשים יש מקום בענייננו להוסיף על גישת דעת הרוב "קומה נוספת". זאת, באופן אשר נותן מענה טוב יותר לצורך במניעת "אפקט מצנן" ובהבטחת עצמאותם של נושאי משרה מסוגה של הממונה על התחרות.
- לשיטתי, הקביעה כי אין בידי הנציב למנוע לבדו את כינוס הוועדה, אין משמעה כי הנציב מחויב להביאה לפני הוועדה דווקא במסלול של בירור מלא. כך, בכובעו כיושב ראש הוועדה, רשאי הנציב להניח על שולחן הוועדה הצעה לקיים תחילה דיון מקדמי ומזורז בבקשה, מקום שבו הוא סבור, על יסוד חוות דעת משפטית, כי זו אינה מגלה על פניה עילה להפסקת כהונה או כי נפל בה פגם מינהלי מובהק אחר. בדרך זו, ההכרעה בשאלה אם יש מקום להמשיך בבירור בקשת השר לגופה אינה מתקבלת בידי הנציב לבדו, אלא מובאת לפני הוועדה עצמה. לצורך הכרעה מקדמית זו רשאי הנציב לכנס את הוועדה לדיון על יסוד הכתובים וללא צורך בשמיעת הצדדים. אם תמצא הוועדה כי דין הבקשה "להידחות על הסף" כאמור, תובא המלצתה לפני הממשלה (וראו לעניין זה האמור בפסקה 58 להלן).
- אגב דברים אלה, וכפי שיורחב בהמשך, משהתכנסנו בהרכב מורחב של בית משפט זה מצאתי להוסיף מספר הערות עקרוניות ביחס לעילת הפסקת הכהונה שעניינה משבר אמון חריף ומתמשך. אבהיר כבר עתה כי עמדתי בהקשר זה קרובה לעמדתו של חברי השופט כבוב. כך, לגישתי, יש לבחון עילה זו בזהירות רבה, ובהתבסס על ראיות אובייקטיביות-מקצועיות, להבדיל מטעמים בעלי ממד סובייקטיבי-אישי.
כך בקצרה ועתה בהרחבה.