[...]
ב. הוועדה רשאית להמליץ על סיום העסקה בתוך תקופת הכהונה שנקצבה למשרה או בתקופת הפז"מ, אם הוכח להנחת דעתה כי מתקיים אחד מאלה:
(1) קיומה של אי התאמה מובהקת לתפקיד;
(2) קיומו של משבר אמון חריף ומתמשך, או קיומם של חילוקי דעות מהותיים וממושכים בין נושא המשרה הבכיר לבין הממונים עליו, היוצרים מצב המונע תפקוד יעיל ותקין.
[...]
ד. הוועדה תקבע את סדרי עבודתה, בכפוף לאמור להלן:
1) הבקשה לחוות-דעת הוועדה לענין הפסקת כהונתו של נושא משרה לפי החלטה זו תוגש לוועדה בכתב על ידי השר או המנכ"ל שעם משרדו נמנית המשרה, תוך פירוט התשתית העובדתית הרלבנטית, ונימוקי הבקשה, בצירוף המסמכים לתמיכה בבקשה, ככל שישנם.
2) הוועדה תגבש את עמדתה לאחר שנתנה לנושא המשרה שעניינו נדון בפניה הזדמנות להשמיע דברו בפניה, בכתב או בעל-פה, ותגיש לשר ולנושא המשרה את המלצתה המנומקת בכתב.
3) נציבות שירות המדינה תרכז את עבודת הוועדה" [הדגשות הוספו - י"ע].
- עינינו רואות כי לשון החלטת 4062 מסמיכה באופן מפורש את הוועדה בכללותה, על כלל חבריה, לקבל את בקשת השר הכוללת את פירוט התשתית העובדתית הרלוונטית ואת הנימוקים לבקשה; לגבש עמדתה; ולהגיש לבסוף את המלצתה, לאחר ששמעה את נושא המשרה הרלוונטי. במובן זה, אין לטענה כי לנציב כשלעצמו סמכות עצמאית לדחות את בקשת השר על הסף ומבלי לכנס את הוועדה, אחיזה בלשון החלטה 4062 [במאמר מוסגר יוער כי מסקנה זו בולטת בהשוואה להסדרים אחרים שחלים ביחס לפעילותן של ועדות מייעצות אחרות. בהקשר זה, השוו למשל לנוהל 1.14.0001 של רשות האוכלוסין וההגירה "נוהל הסדרת עבודתה של הוועדה המקצועית המייעצת לשר לפי סע' 7 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) התשפ"ב 2022" (30.12.2024). הנוהל עוסק בוועדה מקצועית שתפקידה לבחון טעמים הומניטריים מיוחדים בבקשות למתן היתרי שהייה ולהמליץ על כך לשר הפנים, והוקנתה בו סמכות מפורשת למרכזת הוועדה לדחות בקשות על הסף מבלי להעבירן לדיון בפני הוועדה (ראו סעיף 2.ה. לנוהל); אשר לגדר סמכותה של מרכזת הוועדה לדחות בקשות על הסף, ראו: עע"ם 2357/14 אסברוק נ' משרד הפנים [נבו] (19.3.2015)].
- על רקע זה, עמדת המבקשים כי לנציב סמכות שלא לכנס את הוועדה ביקשה להיבנות לאורך שלבי ההליך משני מקורות סמכות אפשריים: הראשון, טענה כי כינוס הוועדה על ידי הנציב הוא החלטה מינהלית בפני עצמה, וככזו, עליה להתבסס על תשתית עובדתית ראויה; והשני, סעיף 4.ד(3) להחלטה 4062, הקובע שנציבות שירות המדינה תרכז את עבודת הוועדה. כפי שיפורט להלן, איני סבור שיש בטענות אלה כדי לבסס את העמדה כי בידי הנציב סמכות למנוע את כינוס הוועדה בבקשה שהגיש השר.
- אתחיל מהטענה שלפיה כינוס הוועדה מהווה החלטה מינהלית הדורשת תשתית עובדתית ראויה, ומשכך, ככל שנמצא כי לא קיימת תשתית עובדתית בבקשתו של השר להפסקת כהונה, רשאי הנציב שלא לכנס את הוועדה.
איני סבור כי הדרישה לתשתית עובדתית ראויה יכולה להקנות כשלעצמה מקור סמכות עצמאי, ולמעשה, טענה זו מניחה במידה רבה את המבוקש. אכן, יסוד מוסד הוא במשפטנו המינהלי כי כל החלטה מינהלית צריכה להיות מבוססת על תשתית עובדתית ההולמת את טיבה ומאפייניה (ראו: בג"ץ 987/94 יורונט קווי זהב (1992) בע"מ נ' שרת התקשורת, פ"ד מח(5) 412,423 (1994); בג"ץ 297/82 ברגר נ' שר הפנים, פ"ד לז(3) 29,50-48 (1983)). בהתאם לכך, כידוע, היעדרה של תשתית עובדתית עלול להקים לעיתים עילה עצמאית להתערבות שיפוטית (ראו למשל: בג"ץ 58681-11-25 לשכת עורכי הדין בישראל נ' שר המשפטים, פסקה 7 לפסק דיני [נבו] (3.12.2025); בג"ץ 8647/22 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' משרד הרווחה והביטחון החברתי, פסקאות 82-81 [נבו] (18.9.2025); בג"ץ 6745/19 לובטון נ' הפרקליט הצבאי הראשי, פסקאות 63 ו-80 לפסק דינה של הנשיאה א' חיות ופסק דינו של השופט סולברג [נבו] (14.3.2022); בג"ץ 635/95 מוניות הדרים שרות רחובות ק. עקרון מזכרת בתיה בע"מ נ' שר התחבורה, פ"ד נא(5) 723,748-747 (1997)). ואולם, דרישה זו - הנוגעת לשלב תקינות ההליך המנהלי (ראו: ברק-ארז משפט מינהלי, בעמ' 263-261) - אינה מחליפה את השלב הראשון בבחינת כל החלטה מינהלית - שלב הסמכות.