לבחינת חוליות אלה אפנה עתה.

חוליה ראשונה: הליך ההיוועצות

102. כאמור לעיל, נשמעו לפנינו טענות שלפיהן לא הונחה תשתית המלמדת כי שר התקשורת קיים היוועצות מהותית כנדרש בסעיף 7(א) לחוק הרשות השניה. נטען כי בהצעת המחליטים ובהחלטות הוועדה נזכרו באופן כללי בלבד פניותיו של השר לגופים המייעצים, אך לא צורפו הפּניוֹת עצמן, התשובות שהתקבלו מהגופים השונים או תיעוד אחר של ההיוועצות.  משכך, לטענת העותרים, לא ניתן לעמוד על זהות הגופים שהשר נועץ בהם, על המועמדים שהוצעו על ידם ועל עמדתם ביחס לכל אחד מהם.  עוד נטען כי לא הוכח שהרשימה הסופית שהובאה לאישור הממשלה עמדה במלואה לפני הגופים המייעצים.

בנסיבות העניין לא מצאתי לקבל את טענות העותרים בעניין זה.

103. אכן, בעניינה של חובת ההיוועצות הקבועה בחוק הרשות השניה הובהר בעבר כי השר חייב להיוועץ בגופי הייעוץ השונים לגבי כל מועמד ומועמדת שבכוונתו להמליץ עליהם לממשלה (בג"ץ 3073/99, בעמ' 539-538; ראו גם: הנחיה 1.1550)). בהקשר זה, כידוע, אופן מימושה של חובת היוועצות עשוי להשתנות בהתאם לנסיבות העניין ולמהות ההחלטה הרלוונטית (בג"ץ 5933/98 פורום היוצרים הדוקומנטריים נ' נשיא המדינה, פ"ד נד‏(‏3‏)‏ 496,518-517 ‏(‏2000‏) (להלן: עניין פורום היוצרים)).  בהתאם, ביטויה הקונקרטי של חובת ההיוועצות יקבע בהתאם לשכל הישר, לנוהג המקובל ולהלכה הפסוקה (בג"ץ 3073/99, בעמ' 538).  על רקע זה ובאופן קונקרטי לענייננו, ביחס למינויָם של חברי המועצה נקבע כי ההתייעצות צריכה להיעשות, בדרך כלל, עם גופים בעלי זיקה לענייני שידור, והתייעצות עם גופים חסרי זיקה לתחום עלולה מצידה לעורר חשש לשקילת שיקולים זרים במסגרת ההליך (בג"ץ 8404/00 האגודה לזכות הציבור לדעת נ' שר התקשורת, פ"ד נה‏(‏3‏)‏ 547,561 ‏(‏2001‏)).
104. העיקרון המנחה ביישומו של הליך היוועצות כדין הוא כי ההיוועצות חייבת שתהא היוועצות של אמת, במובן זה שהיא חייבת להיות ממשית, בלב פתוח ובנפש חפצה - כלומר, ההיוועצות חייבת שתהא היוועצות בתום לב (עניין פורום היוצרים, בעמ' 518). אכן, קיים קושי להוכיח שהרשות המינהלית לא קיימה את הליך ההיוועצות בנפש קולטת, שעה שמדובר בנתון סובייקטיבי, וזאת בפרט בהינתן חזקת תקינות המינהל, שלפיה "כל עוד לא נתברר שלשר יש כוונה אחרת, יש להעמידו בחזקתו שיקיים את תהליך ההיוועצות כהילכתו" (בג"ץ 1934/95 תה ויסוצקי ‏(‏ישראל‏)‏ בע"מ נ' שר הבריאות, פ"ד מט‏(‏5‏)‏ 625,644 ‏(‏1996‏); ראו גם: יצחק זמיר הסמכות המינהלית כרך ב - ההליך המינהלי 1215 (מהדורה שנייה מורחבת 2011) (להלן: זמיר, ההליך המינהלי)).
105. על רקע חזקה זו, ובהיעדר ראיה ממשית לסתירתה, העובדה שהעותרים לא נחשפו לתשובות השונות שנמסרו לשר התקשורת אינה מובילה כשלעצמה למסקנה שנפל פגם בהליך ההיוועצות שקיים השר. אמנם, לתשובת הממשלה צורפה רק התייחסותו של ארגון העיתונאים לרשימת המועמדים שגיבש שר התקשורת כחלק מהליך ההיוועצות, במסגרתה הועלתה הסתייגותו של ארגון העיתונאים לחלק מהשמות המוצעים, ביניהם ד"ר בן חי-שגב, ד"ר שיין, מר שמעוני, גב' קדם מקטובי ועו"ד בראשי (נספח 3 לתצהיר התשובה מטעם הממשלה).  בהקשר זה מוכן אני להניח כי לעיתים, חשיפת מלוא תוכנו של הליך היוועצות ביחס למינויו של מועמד מסוים לעיניי העותרים (אם כי לא חשיפתו לעיניי בית המשפט) עלולה לפגוע בפרטיות המועמד ובשמו הטוב, ובמקרים מסוימים היא אף עלולה להרתיע גורמים מייעצים רלוונטיים ממסירת מידע מלא בהליכי היוועצות עתידיים [השוו להוראת סעיף 30(ב)(7) לחוק בתי דין מינהליים, התשנ"ב-1992; עע"ם 414/18 התנועה למשילות ודמוקרטיה נ' הממונה על יישום חוק חופש המידע בהנהלת בתי המשפט, פסקאות 17-16 ‏(‏13.12.2018‏); בג"ץ 7793/05 אוניברסיטת בר-אילן נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד סד‏(‏3‏)‏ 1,53-52 ‏(‏2011‏); ראו גם: דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך א 509-508 (2010) (להלן: ברק-ארז); אך יודגש כי אין בדברים אלה כדי להניח כי מדובר בחומרים חסויים או סודיים (ראו, למשל, בסעיף 9(ב)(4) לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998; יצחק עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים - הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 1126-1123 (2021))‏].  במקרים אחרים בוודאי עשויה להיות הצדקה לחשיפת מלוא המידע בין לעיניי העותרים או למצער לעיניי בית המשפט בלבד.  ואכן בענייננו, בראי הטענות שהעלו העותרים, מוטב היה לוּ שר התקשורת או הייעוץ המשפטי לממשלה היו, לכל הפחות, מציגים לעיונו של בית המשפט בלבד את תשובות הגופים המייעצים.
106. חרף האמור, בהיעדר ראיה של ממש מטעם העותרים בהקשר זה, ובשים לב לכך שהוועדה לבדיקת מינויים ציינה במפורש בהחלטותיה כי עיינה בתשובות שהתקבלו מהגופים המייעצים (פסקה 5 להחלטת הוועדה לבדיקת מינויים; פסקה 6 להחלטת הוועדה מיום 8.3.2026; פסקה 6 להחלטת הוועדה מיום 16.3.2026); ובהינתן שגם היועצת לא טענה שנפל פגם בהליך ההיוועצות שערך השר - לא מצאתי לנכון לקבל את טענות העותרים בעניין פגמים לכאורה שנפלו בהליך ההיוועצות או ליתן הוראות נוספות על חשיפת המידע לעיוננו. לכך מתווספת העובדה כי על פני הדברים, מהחומר שהוצג לנו, עולה כי שר התקשורת ערך הליך היוועצות סדור במהלכו פנה לעשרות ארגונים שונים לצורך איתור מועמדים רלוונטיים לתפקיד חבר מועצה, תוך מתן שהות מתאימה לגיבוש התייחסותם (ראו: נספח 1 לתצהיר התשובה מטעם הממשלה וכן בהערת שוליים 3 לתגובת היועצת).  לפנייה זו נענו כ-30 ארגונים שונים, חלקם בעלי זיקה לענייני שידור (הערת שוליים 4 לתגובת היועצת).  בעקבות הפניות, גיבש שר התקשורת רשימה בת 33 מועמדים ולאחר מכן שב ופנה לגופים המייעצים על מנת שיחוו דעתם על המועמדים השונים.  בהמשך נערכו סבבי היוועצות נוספים ביחס למועמדים חדשים שהוצעו בעקבות החלטות הוועדה (נספחים 4 ו-6 לתצהיר התשובה מטעם הממשלה).

[במאמר מוסגר: כאמור, בתגובת היועצת מפורטים הגופים אליהם פנה שר התקשורת בכתב לצורך היוועצות והגופים שהמליצו על מועמדים בעקבות פנייתו.  השר פנה לכל האוניברסיטאות, אך רק אוניברסיטת בר אילן, אוניברסיטת רייכמן והאוניברסיטה הפתוחה טרחו להמליץ על מועמדים בעקבות פניית השר.  זאת, לצד מספר מכללות וגופים כמו האגודה לזכות הציבור לדעת, פורום קהלת, התאחדות התעשיינים בישראל, השומר החדש, מועצת יש"ע, המרכז האקדמי שלם, איגוד יועצי תקשורת, איגודי הקולנוע ועוד.  לדידי, מדרש פליאה הוא מדוע האוניברסיטאות לא טרחו להמליץ על מועמדים, באשר ניתן להניח כי ניתן למצוא באקדמיה מאגר מומלצים טבעי, בהינתן שברוב האוניברסיטאות בארץ יש חוג או מחלקה לתקשורת, חוג תיאטרון או חוג לקולנוע.  למותר להזכיר כי תכליתו של הליך ההיוועצות היא לשפר ולטייב את ההחלטה המינהלית (ראו גם: ברק-ארז, בעמ' 291).  בהתאם, מוטב היה כי הגורם שאליו פונה השר לשם היוועצות ישיב לו וישקף את עמדתו ביחס לסוגיה שהובאה לפניו.]

107. על כן, ובשים לב לחזקת התקינות עליה עמדתי לעיל, אינני סבור שבנסיבות העניין עלה בידי העותרים להראות כי נפל פגם בחוליה הראשונה שהובילה להחלטות הממשלה.

לא כך הם פני הדברים באשר לשתי החוליות הנוספות, כפי שאפרט להלן.

חוליה שניה: הוועדה לבדיקת מינויים

108. בכל הנוגע לחוליה השניה בהליך המינהלי שהוביל להחלטות הממשלה - בחינת המועמדים על ידי הוועדה לבדיקת מינויים - נטען כי החלטות הוועדה התקבלו על יסוד תשתית חסרה. לפי הטענה, חלק ניכר מהנתונים הרלוונטיים הנוגעים לד"ר בן חי-שגב, לעו"ד בראשי ולד"ר שיין לא עמדו לפני הוועדה, ולכן היא לא בחנה את השלכתם על התאמת המועמדים.  מכאן, כך נטען, שגם החלטות הממשלה, הנסמכות על החלטות הוועדה, התקבלו על יסוד נתונים חסרים.
109. נקודת המוצא לדיון בסוגיה זו היא כי תנאי מינימלי ומקדמי לקבלת החלטה מינהלית, הוא כי התשתית העובדתית שביסודה תהיה מוצקה והולמת (ראו מני רבים: בג"ץ 18225-06-25 גילון נ' ממשלת ישראל, פסקה 47 ‏(‏14.12.2025‏); עניין דואר ישראל, בפסקה 32 לפסק דינו של השופט מינץ ובפסקה 65 לפסק דינו של השופט כבוב; ראו גם: ברק-ארז, בעמ' 443-439). בכלל זאת, מוטלת חובה על הרשות המינהלית לאסוף את הנתונים הנדרשים לצורך קבלת החלטתה; להבחין בין נתונים הנוגעים לעניין שעל הפרק ובין נתונים שאינם נוגעים לו; לבחון את אמינות הנתונים שנאספו; ולהיווכח כי מכלול הנתונים יוצר תשתית עובדתית מספקת לקבלת ההחלטה (בג"ץ 1637/06 ערמון נ' שר האוצר, פסקאות 11 לפסק דינו של השופט י' דנציגר (‏3.1.2010‏); בג"ץ 8569/96 הסתדרות הנוער העובד והלומד נ' שר החינוך התרבות והספורט, פ"ד נב‏(‏1‏)‏ 597,621-620 ‏(‏1998‏); בג"ץ‏ 987/94 יורונט קווי זהב ‏(‏1992‏)‏ בע"מ נ' שרת התקשורת, פ"ד מח‏(‏5‏)‏ 412,425-423 ‏(‏1994‏); בג"ץ 297/82 ברגר נ' שר הפנים, פ"ד לז‏(‏3‏)‏ 29,49 ‏(‏1983‏); ראו גם: עניין ג'רבי, בפסקה 39; להרחבה ראו: זמיר, ההליך המינהלי, בעמ' 1139-1126).  לצד זאת נקבע בפסיקה כי היקף התשתית העובדתית הנדרשת נגזר, בין היתר, ממהות ההחלטה שנדרשת הרשות המינהלית לקבל (בג"ץ 58681-11-25 לשכת עורכי הדין בישראל נ' שר המשפטים, פסקה 7 לפסק דיני ‏(‏3.12.2025‏) (להלן: עניין בן חמו); עע"ם 3602/22 עיריית רמת השרון נ' ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ולבניה, פסקה 53 (17.12.2024)).
110. על רקע האמור, נקבע בפסיקה כי קבלת החלטה בהיעדר תשתית עובדתית מספקת, עשויה להקים עילה עצמאית להתערבות שיפוטית (בג"ץ 8647/22 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' משרד הרווחה והביטחון החברתי, פסקה 81 (18.9.2025)). זאת, כפי שכבר צוין, אף כאשר עסקינן בנושאים שבהם ככלל מידת ההתערבות השיפוטית היא מצומצמת מאוד ביחס לשיקול דעתה של הרשות המינהלית (בג"ץ 5309/18 התאחדות המלונות בישראל נ' משרד הפנים, פסקה 73 ‏(‏6.1.2021‏); רע"ב 5754/15 חטיב נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 39 ‏(2.7.2017‏)); ומאחר שמדובר כאמור בפגם הליכי ולא בפגם מהותי.
111. מטבע הדברים, דרישה זו - העומדת ביסוד כל החלטה מינהלית - חלה גם על עשייתה של הוועדה לבדיקת מינויים בבואה לבחון מועמדים המובאים לפתחה. הדברים מקבלים משנה תוקף לנוכח חשיבות תפקידה של הוועדה - בחינת כשירותם והתאמתם של מועמדים למשרות בכירות בשירות הציבורי.  כל זאת, אף בשים לב לאופייה המקצועי של הוועדה.  יפים בהקשר זה (ובשינויים המחויבים) דבריה של השופטת א' פרוקצ'יה, באחת הפרשות שעסקו בעבודת ועדת המינויים שבנציבות.  ועדה זו פועלת מכוח החלטת ממשלה בנושא ולפי סעיף 12 לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959, והיא בחנה באותה פרשה מועמד למנכ"ל משרד ממשלתי:

"חוסנו וכוחו של השירות הציבורי תלויים ברמתם האישית והמקצועית של עובדיו.  רמה זו בנויה על שני נדבכים עיקריים: הכושר המקצועי לעמוד במשימות התפקיד, והרמה המוסרית-ערכית שנועדה להבטיח הגנה ראויה על נורמות וערכים הנדרשים בשירות הציבורי.  הכוח והחוסן של השירות הציבורי מותנים בגורם האנושי והמקצועי המאייש את השירות הציבורי, ובמיוחד באנשים הנבחרים לעמדות ההנהגה של שירות זה.  הליך מינוי תקין שיבטיח את כשירויות המועמד הוא תנאי חיוני בשמירת רמתו של השירות הציבורי והוא מנשמת אפו.  בלעדיו, מעמדו ויכולתו לשאת באחריות המוטלת עליו לא יובטחו" [ההדגשה נוספה - י"ע] (עניין ג'רבי, בפסקה 67).

112. בראי תפקידה של הוועדה לבדיקת מינויים כגורם מינהלי מייעץ באשר למידת התאמתם של מועמדים לתפקיד בכיר בחברות הממשלתיות (סעיף 18ב(ג)(3) לחוק החברות הממשלתיות), תוצריה משליכים באופן ישיר על תקינותן של החלטות הגורם הממנה שניתנות בעקבות חווֹת דעתה. כך, מקום שבו נפל פגם בגיבוש תשתית עובדתית מספקת לגיבוש המלצת הוועדה, עשוי הדבר להוביל לפסילתה של החלטת המינוי שהתקבלה על יסוד המלצה זו, וזאת מהטעם ש"במקרה כזה, הגורם המחליט אינו יכול לסמוך על כך שההמלצה שניתנה על בסיס מידע חלקי היא ההמלצה המתאימה בנסיבות העניין, ובמצב כזה אף לא ניתן לקבוע כי ההחלטה הסופית שהתקבלה היא הנכונה, שהרי היא לא נשענה על הליך היוועצות תקין" (בג"ץ 23426-04-26 אלמקייס נ' ראש הממשלה, פסקה 61 לפסק דינו של השופט ע' גרוסקופף ‏(‏1.6.2026‏) (להלן: עניין אלמקייס)).

כך, למשל, בבג"ץ 6163/92 אייזנברג נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מז‏(‏2‏)‏ 229 ‏(‏1993‏) (להלן: עניין אייזנברג), נקבע כי עבודת ועדת המינויים שבנציבות שירות המדינה לא הייתה תקינה, וזאת מאחר שהוועדה לא בחנה סוגיות מרכזיות בעברו של המועמד - שהיה בעבר ראש אגף בשירות הביטחון הכללי והיה מעורב בשתי פרשות שנודעו כ"פרשת קו 300" ו"פרשת נאפסו" - ולא נתנה עליהן את דעתה.  משכך עניינו של המועמד הוחזר לבחינה נוספת בוועדה, ולאחר מכן להכרעה מחודשת בממשלה.  כך סיכם זאת השופט א' ברק: