"מכאן גם החשיבות שבקיום דיון תקין בוועדת המינויים, אשר על חוות־דעתה סומכת הממשלה. ייתכן שבעקבות דיון תקין - אשר במהלכו הייתה נפרשת התמונה כולה לפני ועדת המינויים הראשונה - חוות־דעתה הייתה שונה. חוות־דעת שונה של ועדת המינויים עשויה הייתה להביא להחלטה שונה בממשלה. אכן, הדיון שהתקיים לפני ועדת המינויים הראשונה לא היה תקין. לא נפרשה לפניה התמונה כולה. המערכת העובדתית שהוצגה לפניה הייתה חלקית. המלצתה התרכזה בכישוריו של המשיב ולא התחשבה כלל בחלקו בפרשת קו 300 ובפרשת נאפסו. בנסיבות אלה, אילו עמדו על מכונן המלצה זו והחלטת הממשלה אשר באה בעקבותיה, לא היה מנוס מביטול ההמלצה (של ועדת המינויים) וההחלטה (של הממשלה)" [ההדגשה במקור - י"ע] (עניין אייזנברג, בעמ' 244).
- כאמור לעיל, במסגרת העתירות שלפנינו ובתגובת היועצת הועלו טענות כבדות משקל באשר לנתונים שונים שלא נבחנו על ידי הוועדה, בעיקר טענות הנוגעות למשוא פנים אפשרי של המועמדים כלפי גופים המפוקחים על ידי המועצה וכן לזיקות פוליטיות נטענות.
על כן, בראי האמור לעיל, נפנה לבחון האם מדובר בנתונים רלוונטיים אשר יש בהם להשליך באופן ממשי על התשתית העובדתית שעל בסיסה נערכה עבודת הוועדה.
משוא פנים פוטנציאלי כנתון רלוונטי
- האיסור על דעה קדומה או משוא פנים הוא כלל יסוד במשפט המינהלי. הפרתו עשויה להביא לפסילת האקט המינהלי או השיפוטי (בג"ץ 701/81 מלאך נ' יושב-ראש הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, ירושלים, פ"ד לו(3) 1,8 (1982) (להלן: עניין מלאך) [ודוק: במצבים שבהם ישנו אינטרס אישי או מוסדי של בעל התפקיד, להבדיל מדעה קדומה, מקובל לעשות שימוש בטרמינולוגיה של "ניגוד עניינים" (ברק-ארז, בעמ' 530)]). הימצאות במצב של נעילת דעה או משוא פנים מאיינת את הפעלת שיקול הדעת המינהלי. כך גם כאשר הגורם המוסמך מקבל החלטה מחמת מניע פרסונלי, כגון טינה אישית (זמיר, עילות הביקורת המשפטית, בעמ' 3447-3446). על משמעותו של האיסור בדבר משוא פנים עמדה זה מקרוב חברתי השופטת ר' רונן:
"ככלל אסור למי שנדרש לקבל החלטה, להיות במצב בו קיימת אפשרות ממשית של 'משוא פנים' - היינו דעה משוחדת או נעולה. כך, אדם ייפסל אם גיבש לעצמו מראש דעה סופית ביחס להכרעה אותה הוא נדרש לקבל, באופן המייתר את הדיון בו הוא אמור לקחת חלק. לכן, כאשר יש לאדם דעה קדומה שאין סיכוי סביר כי תשתנה במהלך הדיונים ואין הוא פתוח לשינויה - ייקבע כי הוא פסול מלקבל את ההחלטה מחמת משוא פנים" (בג"ץ 12220-02-26 גרוסמן תמיר נ' השר לשירותי דת, פסקה 27 (9.3.2026); ראו גם: עניין גלי צה"ל, בפסקה 11 לפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז).
- קיומה של אפשרות ממשית למשוא פנים נבחן לפי אמת מידה אובייקטיבית (בג"ץ 1356/96 בן דוד נ' ראש ממשלת ישראל, פ"ד נ(1) 661, 667 (1996) (להלן: עניין בן דוד)). הנטל להוכיח פסלות על בסיס חשש למשוא פנים מוטל על הטוען, עליו להישען על ראיות של ממש ומדובר בנטל כבד (בג"ץ 2148/94 גלברט נ' יושב-ראש ועדת החקירה לבדיקת אירועי הטבח בחברון, פ"ד מח(3) 573,592 (1994); עניין מלאך, בעמ' 9). ודוק: ענייננו בהקשר זה אינו בשאלה אם המועמדים אכן נגועים במשוא פנים, אלא בשאלה אם הוועדה לבדיקת מינויים בחנה, על יסוד מלוא התשתית העובדתית הרלוונטית, אם נסיבותיהם והתבטאויותיהם מקימות אפשרות ממשית שהם נגועים במשוא פנים, שיש בו כדי להשפיע על התאמתם לתפקיד או להצדיק הטלת מגבלות על כהונתם.
- ככלל, קיומו של הליך תקין למינוי למשרה ציבורית מחייב את הרשות הנוגעת בדבר לאסוף מגוון רחב של נתונים המשליכים על בחינת המועמדים השונים ולהידרש אליהם. דברים אלו נכונים גם ביחס לוועדה המקצועית המגישה את המלצתה לגורם הממנה. בכלל זאת עליה לקבל ולהידרש לנתונים הנוגעים הן למשרה הרלוונטית הן למועמד הנבחן. כך, ביחס למשרה, מצופה כי בידי הוועדה יהיו מונחים כלל הנתונים באשר למהות המשרה ולמאפייניה; לדרישות התפקיד ולחיוניותו; ולטיב המשימות שיוטלו על המועמד שימונה. בדומה, ביחס למועמד, על הוועדה לקבל מידע שלם ככל הניתן ביחס לנתוניו, ובכללם השכלתו, ניסיונו וכישוריו המקצועיים, הארגוניים והניהוליים. בנוסף, ובשים לב לכך שהתאמתו של אדם לכהונה ציבורית תלויה גם בסגולותיו האישיות והערכיות (ראו והשוו: עניין פטרושקה, בפסקה 21; עניין לביא, בפסקה 10), מצופה כי בפני הוועדה יובא, ככל הניתן, מידע הנוגע גם להתאמתו של המועמד מבחינה זו.
- היבט אחרון זה משתקף למשל בעניין לביא, שם נדונה שאלת תוקפה של חוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה, שקבעה כי אין להביא את מועמדותו של העותר לתפקיד מנהל מינהל מקרקעי ישראל לאישור הממשלה, זאת על רקע התבטאויות שנשאו אופי גזעני כלפי המגזר הערבי. בעניין זה קבעה הנשיאה ביניש את הדברים הבאים:
"נוכח התבטאויותיו הגזעניות והבוטות של העותר נגד הציבור הערבי בשתי הזדמנויות שונות, יתקשה העותר להקרין יחס של ענייניות ושוויוניות כלפי כלל המגזרים בחברה הישראלית - לרבות המגזר הערבי הנזקק לשירותי המינהל [...] מינויו של העותר לתפקיד הנדון עלול ליצור פער בין התדמית של הגינוּת ושוויוניוּת המתחייבת מהשירות הציבורי לבין דמותם של העומדים בראשו. פער זה עלול לפגוע פגיעה קשה ועמוקה באמון הציבור, על מגזריו השונים, במערכת הציבורית בכלל ובמינהל מקרקעי ישראל בפרט" (שם, בפסקה 26).