כלומר, תכליתו של הסדר ניגוד העניינים, כפי שהובהרה בפסיקה, אינה מתמצית במניעת האפשרות להשפיע על עדותו של עד. לכך אוסיף כי העמדה שלפיה עם תום עדותו של עד פלוני, תם הסדר ניגוד העניינים בעניינו משוללת היגיון. ברי כי הסדר ניגוד העניינים נועד למנוע גם מצבים שבהם תינתן לעד "הטבה" בעבור עדותו (לאחר סיומה). אלמלא כן, ייווצר החשש שעדים במשפט (ולא רק זה שנהנה מאותה "הטבה") יראו איך ייעשה למי שמושא ההסדר "חפץ ביקרו".
זאת ועוד, בהיבטי נראות ציבורית, מבלי להתייחס לטענות כבדות המשקל שהועלו ביחס למשמעות תוכן עדותה של ד"ר בן חי-שגב, ואף בהתעלם מכך שהתביעה במשפטו הפלילי של ראש הממשלה ביקשה להכריז עליה כ"עדה עוינת" - יש טעם לפגם בכך שראש הממשלה פועל לקידום מינויה של עדה במשפטו לתפקיד ציבורי בכיר. על כן, גם אם אין בשלב זה כל אפשרות מעשית לראש הממשלה להשפיע על העדות שכבר נמסרה - ומבלי להידרש לשאלות שעלו ביחס לאפשרות תיאורטית שד"ר בן חי-שגב תיקרא לשוב ולהעיד (סעיף 167 לחסד"פ) - עצם מעורבותו הפעילה בהליך קבלת ההחלטה בממשלה עשוי לעורר אצל המתבונן מן הצד ספק אם ההבחנה בין עניינו האישי של ראש הממשלה ובין תפקידו הציבורי נשמרה במלואה. עוד יש לציין כי יש אף טעם לפגם בניסיון של ראש הממשלה לקדם פרשנות מצמצמת להסדר שלו-עצמו. בפרט משלא נועץ בנושא מבעוד מועד עם הייעוץ המשפטי לממשלה, כפי שהיה עליו לעשות אם התעורר בליבו ספק, ואף מבלי שנימק את "הפרשנות" הזו שלו בזמן אמת - אלא נזכר להציג את הפרשנות המצמצמת להסדר רק בדיעבד, לאחר שעלו טענות בעניין.
- על כן מסקנתנו היא שבהחלטתו של ראש הממשלה להעלות על סדר היום את נושא ההצבעה על חברי המועצה, לרבות ד"ר בן חי-שגב; בהחלטתו לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 9 לתקנון הממשלה בהקשר להצבעה האמורה; ובהשתתפותו בישיבת הממשלה והצבעתו על מינויה של ד"ר בן חי-שגב - ראש הממשלה הפר את הסדר ניגוד העניינים. נזכיר בהקשר זה כי בהחלטת הממשלה צוין במפורש כי "מזכיר הממשלה הודיע שבהתאם לתקנון לעבודת הממשלה, ראש הממשלה קובע את סדר היום לדיון בממשלה והוא אישר לכלול בו את הצעת ההחלטה שבנדון" [ההדגשה נוספה - י"ע].
- משמצאנו כי ראש הממשלה היה מצוי בניגוד עניינים ביחס למינויה של ד"ר בן חי-שגב, מתחייבת המסקנה כי הוא לא היה רשאי להשתתף בהליך קבלת ההחלטה בדבר מינויה. בהקשר זה, אין נפקות לכך שהחלטת הממשלה התקבלה בסופו של דבר פה אחד, או לכך שקולו של ראש הממשלה לא היה דרוש לשם קבלתה. זאת, ראשית, בשים לב לכך שלפי דברי מזכיר הממשלה, עצם הכללת הצעת ההחלטה נעשתה באישורו (האישי) של ראש הממשלה; וגם לכך שהכלל האוסר על ניגוד עניינים חל גם על השתתפות בתהליך קבלת החלטה של גוף קולגיאלי כדוגמת הממשלה, על אחת כמה וכמה כשמדובר על ראש הממשלה, ועצם השתתפותו של מי שמצוי בניגוד עניינים פוגמת בתקינות ההליך. בהקשר דומה, הזדמן לי להבהיר בעניין בר את הדברים הבאים:
"נושא משרה שעומד במצב של ניגוד עניינים אינו יכול להיות חלק מתהליך קבלת החלטה בנושא שלגביו מתקיים ניגוד העניינים; ועצם השתתפותו בהצבעה פוגמת בתקינות ההליך כולו. כך פסק בית משפט לא אחת בהקשרים שונים של קבלת החלטות על ידי גופים קולגיאליים [...] אם כן, עצם השתתפותו בדיון וההצבעה של ראש הממשלה, שכאמור עמד במצב של ניגוד עניינים, מביאים אפוא לפסלות ההחלטה, באשר הכלל של ניגוד עניינים חל כאמור גם על גופים קולגיאליים" (שם, בפסקאות 87-86).