עם זאת, זהו אינו מצב הדברים בענייננו.  החלטת ההצבעה החוזרת בממשלה התקבלה ימים ספורים בלבד לאחר החלטת הממשלה, ואף היא ניתנה ללא חוות דעת משפטית התומכת במהלך; ולמעשה ללא שינוי כלשהו בתשתית העובדתית או המשפטית שעמדה בפני הממשלה.  יתרה מכך, הממשלה עצמה ציינה כי החלטתה התקבלה מבלי לפגוע בתוקפה של החלטת הממשלה ולשם "מניעת לזות שפתיים" בכל הנוגע לטענת ניגוד העניינים שנפל בהחלטת הממשלה, ולא מתוך שקילה מחודשת לגופו של עניין.  בנסיבות אלה, קשה לראות בהחלטה משום בחינה מחודשת, עצמאית ומלאה של הנתונים; הלכה למעשה, מדובר באימוץ מלא של החלטת הממשלה, בבחינת "העתק-הדבק" בעל אופי כמעט טכני.  ברי כי מהלך מעין זה אינו יכול, כשלעצמו, לרפא את הפגם שנפל בהחלטת הממשלה, ככל שהוא נוגע לעניינה של ד"ר בן חי-שגב.

149. ויודגש: במשרעת שבין שלילה מוחלטת של מועמדותה של ד"ר בן חי-שגב אך בשל ניגוד עניינים שנפל בהחלטת הממשלה, בקצה האחד; ובין הכשרת המינוי בהליך אשרור פורמלי ימים ספורים לאחר מכן באמצעות החלטת ההצבעה החוזרת בממשלה, בקצה האחר - המרחק רב. בין שני קצוות אלה מצויות דרכי ביניים שונות, שייתכן ועשויות היו, בנסיבות המתאימות, לנטרל את ניגוד העניינים מבלי להביא בהכרח לפסילת המועמדות.  אינני מביע כל עמדה בנושא זה, והדברים מובאים אך במבט צופה פני עתיד.  על כן במצב הדברים שנוצר, מוטב כי גורמי הייעוץ המשפטי לממשלה האמונים על תחום ניגוד העניינים, יידרשו לסוגיה ויבחנו מהו ההסדר הראוי, אם בכלל, בעניינה של ד"ר בן חי-שגב.
150. למען הסר ספק יובהר כי בנסיבות העניין לא נפל פגם בהתנהלותה של ד"ר בן חי-שגב עצמה בהקשר זה. אדרבה, דומה כי היא הראשונה שנפגעה מן האופן שבו פעלה הממשלה.  למעשה, יש יסוד להניח כי אילו ניתנה לייעוץ המשפטי לממשלה שהות מספקת להידרש לסוגיה - כפי שנתבקש במכתב המשנה ליועצת - ניתן היה למנוע ולמצער לצמצם את הפגם שנפל בהליך.  ואולם כאמור בקשה זו נדחתה.  הדברים מקבלים משנה תוקף בשים לב לכך שהפניה נעשתה בימי הלחימה הסוערים של מבצע "שאגת הארי".  בנסיבות אלה, משבחרה הממשלה להתקדם בהליך מבלי להעניק לייעוץ המשפטי לממשלה שהות סבירה להשלים את בחינתו - ובכך ככל הנראה לאפשר לו להצביע על הפגם שמתעורר מבעוד מועד - אין לה להלין אלא על עצמה באשר לתוצאותיו של אותו חיפזון.
151. לסיום חלק זה אציין כי אינני רואה להידרש לשאלה אם הפגם שנפל בהחלטת הממשלה ביחס למינויה של ד"ר בן חי-שגב הכתים גם את יתר 14 חברי המועצה "הנכנסת", וככל שאותו פגם הכתים אותם, האם נרפא במסגרת החלטת ההצבעה החוזרת בממשלה. זאת, מהטעם שכפי שיפורט בסמוך הגעתי למסקנה שיש להחזיר את עניינם של כלל המועמדים לבחינה מחודשת של הוועדה.

מן הפגמים אל הסעד

152. נמצאנו למדים כי החלטת הוועדה לבדיקת מינויים בעניינם של עו"ד בראשי וד"ר שיין ניתנה על יסוד תשתית חסרה. כפי שפירטתי לעיל, קביעה זו מובילה למסקנה כי אף החלטות הממשלה, שהתבססו על המלצת הוועדה, התקבלו על סמך תשתית חסרה.  במקרה הרגיל, הסעד המתאים בנסיבות מסוג זה הוא השבתן של מועמדותיהם של עו"ד בראשי וד"ר שיין לבחינה מחודשת על ידי הוועדה על מנת שתידרש למכלול הנתונים הרלוונטיים כאמור לעיל (השוו: בג"ץ 23426-04-26 אלמקייס נ' ראש הממשלה ‏(‏19.5.2026‏); ראו גם: עניין אייזנברג, בעמ' 244; זמיר, ההליך המינהלי, בעמ' 1224).  בדומה, קיומו של פגם ניגוד העניינים שנפל בהליך מינויה של ד"ר בן חי-שגב, משמעו כי יש מקום להשיב את עניינה לבחינה מחודשת, זאת תוך מתן אפשרות לגורמי הייעוץ המשפטי לממשלה להידרש למשמעותו של הפגם ולבחון את הדרכים האפשריות לריפויו, זאת כתנאי מקדים לאישור המינוי.
153. ואולם, בענייננו איני סבור כי בכך מתמצה הסעד המתאים. במקרה דנן יש לבחון את הסעד על רקע מאפייניהן של החלטות הממשלה, ובפרט העובדה כי עסקינן בבחירת חברים בגוף קולגיאלי אשר נודעת חשיבות מיוחדת להרכבו הכולל.  הדברים קיבלו ביטוי מפורש בהוראת סעיף 7(ג) לחוק הרשות השניה, שלפיה בעת מינוי המועצה על הרכבה לשקף במידת האפשר את מגוון דעות הציבור.  צורך זה - המחייב את בחינת כלל המועמדים כמקשה אחת העומדת לדיון - עולה במפורש גם בהחלטות שקיבלה הוועדה עצמה, מהן עולה כי המועצה מחויבת לקום כ"גוף אחד" (ראו למשל, בפסקה 11 להחלטת הוועדה; בפסקה 12 להחלטת הוועדה מיום 16.3.2026).  משכך, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי דיון בשלושה מועמדים, בפרט כאשר מדובר גם ביו"ר, משליך על הבחינה הכוללת של המועצה בכללותה, המונה 15 חברים.  מסקנה זו בדבר הצורך לבחינה מחודשת של כלל המועמדים אף מתבקשת לנוכח קביעות הוועדה כי החלטותיה יעמדו בתוקפן למשך שלושה חודשים בלבד - כזכור, החלטת הוועדה ניתנה במהלך חודש ינואר 2026 ולאחריה ניתנו החלטת הוועדה מיום 8.3.2026 והחלטת הוועדה מיום 16.3.2026.
154. זאת ועוד, מסקנה זו מקבלת חיזוק לנוכח ההתפתחויות שאירעו לאחר תחילת ההתדיינות בפנינו. הדברים אמורים לנוכח ההתפטרויות הפתאומיות שחלו בקרב חברי המועצה "הנכנסת" ו"היוצאת" גם יחד.  כזכור, ד"ר רביב וד"ר וניג הודיעו על התפטרותן הן מהמועצה "הנכנסת" הן מהמועצה "היוצאת".  במצב דברים זה, נותרו למעשה בקרב חברי המועצה בהרכב שעליו הצביעה הממשלה רק עשרה חברים.  על כן, בנסיבות אלה, ובהינתן השינוי הרב שחל בהרכב המועצה ובשים לב לאמור לעיל, יש להשיב את עניינם של כלל חברי המועצה "הנכנסת" לבחינה עדכנית של הוועדה.
155. אשר על כן, לנוכח הצטברות הפגמים שעליהם עמדתי לעיל, ובשים לב לשינוי המשמעותי שחל בתמהיל המועצה, מצאתי להורות על החזרת עניינם של כלל חברי המועצה "הנכנסת" לבחינה מחודשת של הוועדה לבדיקת מינויים - בהתאם, משמעות הדבר היא כי החלטות הממשלה בטלות.
156. כאן המקום להוסיף ולהתייחס לנקודה נוספת המתחייבת מהשתלשלות הדברים החריגה במהלך ניהול ההתדיינות שבפנינו.
157. מטבע הדברים, בחינתה המחודשת של הוועדה מותנית ברצונו של שר התקשורת לקדם החלטת מינוי חדשה בעניינם ובכפוף לכל דין. ברי כי בהתאם לדין, בעת קיום בחינתה המחודשת, על הוועדה לבדיקת מינויים להידרש לתשתית העובדתית העדכנית נכון למועד הבחינה המחודשת, לרבות כל מידע רלוונטי חדש בעניינם של המועמדים.  בכלל זאת, על הוועדה לתת דעתה להתפתחויות העובדתיות שחלו בעקבות ההליך דנן, ככל שיש בהן להשליך על בחינת עניינו של מועמד מסוים.  בעניין זה אזכיר כי מקרב חברי המועצה "הנכנסת", ישנם ארבעה חברים שהודיעו על התפטרותם מהמועצה "היוצאת" בלבד - מר עאסי, מר שמעוני, פרופ' כספי וגב' קדם מקטובי.  על הקושי הרב הטמון במהלך זה, באופן המטיל ספק אם התפטרות מעין זו אפשרית מלכתחילה, עמדנו כאמור בהחלטת צו הביניים.  עוד עמדנו בהחלטתנו על כך שעל פני הדברים מהלך שכזה - לנוכח הנסיבות שבהן נעשה כאמור - מעורר קושי בהיבט חובת הנאמנות המוטלת על חבר מועצה.  חובה זו מעוגנת בסעיף 13 לחוק הרשות השניה, ולפיה "חבר המועצה ינהג במילוי תפקידו בהגינות, בנאמנות וללא משוא פנים".

[במאמר מוסגר אעיר, כי חובה זו הופיעה במקור כסעיף 15 להצעת חוק הרשות השניה, והיא אושרה כמעט כלשונה על ידי הכנסת.  מעניין לציין כי בעת הדיון בוועדה הייעודית לחוק בכנסת, ציינה מזכירת הוועדה כי "בסעיף 15 יש הערה.  מרגע שהוא נבחר לתפקידו מייצג חבר המועצה את המועצה וחדל לייצג את הגופים שמינו אותו.  הנאמנות שלו היא למועצה" [ההדגשה נוספה - י"ע]; דברים אלה נענו על ידי נציג משרד התקשורת בוועדה בפשטות: "זה ברור מאליו" (פרוטוקול ישיבה 19 של הוועדה לחוק הרשת השניה, הכנסת ה-11,3 (1.6.1987)) - אלא שנסיבות ענייננו עשויות ללמד כי מה שנחזה בעבר כמובן מאליו, אינו עוד מובן מאליו].

158. עוד אזכיר כי אף התצהירים שהוגשו מטעם חברי המועצה המתפטרים העלו תהיות רבות (ונזכיר כי בניגוד להחלטתנו מיום 14.6.2026 לא הוגשו תצהירים משלימים). כך, למשל, ומבלי למצות, נזכיר את הנוסח הדומה עד כדי זהה של חלק מהתצהירים וכן נפנה לתצהירו של מר עאסי, בו הסביר כי התפטרותו מהמועצה "היוצאת" נעשתה, בין היתר, "לצורך קידום מקצועי והשתלבות בתפקיד ציבורי בכיר בנציבות שירות המדינה [...] מתוך רצון להיערך באופן מיטבי לאתגר המקצועי הבא ולתפקיד בעל השפעה ציבורית רחבה יותר, קיבלתי החלטה לסיים את תפקידי הנוכחי כחבר במועצת הרשות השנייה בצורה מסודרת ומכובדת.  מדובר בהחלטה הנובעת משיקולי התפתחות מקצועית ושליחות ציבורית" (פסקה 2 לתצהיר מר עאסי מיום 13.6.2026).  ואולם, על פני הדברים, קשה ליישב הנמקה זו עם העובדה שמר עאסי בחר בסופו של יום להתפטר אך ורק מהמועצה "היוצאת", תוך עמידה על רצונו להתמנות למועצה "הנכנסת".

לאמור עד כה מתווספת העובדה ששר התקשורת כזכור הצהיר כי "חלק מחברי המועצה שוחחו עם רמ"ט השר, אשר הביע בפניהם את עמדת השר בסוגייה".  נתונים אלה, כמו גם מידת ההשפעה שהייתה לשר על התפטרותם של חברי המועצה המתפטרים, נותרו עמומים ובירורם עשוי להשליך על מידת התאמתם לתפקיד, ומכאן שיש מקום שהוועדה תידרש להם בעת בחינת מועמדותם המחודשת.

159. למען הסר ספק יובהר כי עד לכינונה של מועצת רשות שניה חדשה, תמשיך לכהן המועצה "היוצאת", בהתאם לאמור בהחלטת צו הביניים וברוח ההלכה שנקבעה בבג"ץ 382/75 בוכבזה נ' המועצה המקומית אור-יהודה, פ"ד ל‏(‏1‏)‏ 576,580 ‏(‏1975‏).

טרם חתימה

160. ההליך דנן, ובפרט ניסיונותיו של שר התקשורת, בעקבות הצו הארעי שניתן, להביא את חברי המועצה "היוצאת" להתפטר מכהונתם - באופן אשר יוביל, הלכה למעשה, לכך שלא תפעל מועצה, ותסוכל תכלית הצו הארעי - מזמנים הזדמנות להפנות זרקור לתופעה שפשתה בעת האחרונה: שיתוק מינהלי כמדיניות (ראו בהקשר זה ומבלי למצות: בג"ץ 3329-12-25 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ממשלת ישראל ה-37 ‏(‏31.8.2026‏), שעודנו תלוי ועומד ועוסק, בין היתר, במינוי קבע של שר פנים ובאופן מימוש סמכויותיו; בג"ץ 42914-08-25 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' השר לשיתוף פעולה אזורי והממונה על רשות החברות הממשלתיות ‏(‏6.7.2026‏), שעסק במחדל במינוי יושב ראש לדירקטוריון התעשייה האווירית לישראל בע"מ; בג"ץ 79117-07-25 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' שר המשפטים ‏(‏31.5.2026‏)‏, ‏ שעסק בכינוס הוועדה לבחירת שופטים; בג"ץ 5404/22 הצלחה - לקידום חברה הוגנת נ' שר התקשורת ‏(‏12.5.2026‏), שעודנו תלוי ועומד ועוסק במינוי מועצת תאגיד השידור הישראלי; בג"ץ 24855-04-25 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' שר העבודה ‏(‏26.8.2026‏), שעודנו תלוי ועומד ועוסק במינוי מנכ"ל קבע למוסד לביטוח לאומי; בג"ץ 1711/24 התנועה למען איכות השלטון נ' שר המשפטים ‏(‏8.9.2024‏), שאף הוא עסק בכינוס הוועדה לבחירת שופטים; בג"ץ 2144/20 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' יושב ראש הכנסת ‏(‏23.3.2020‏), שעסק בכינוס מליאת הכנסת).
161. אכן, סמכות מינהלית טומנת בחובה, במקרים המתאימים, גם שיקול דעת שלא להפעילה. ואולם, מכאן ועד להפיכת הימנעות מפעולה למדיניות של שיתוק מינהלי - רב המרחק.  יפים בהקשר זה דברים שנאמרו על ידי השופט ח' כהן:

"ההימנעות מלממש ולהגשים חוק קיים ומחייב, אינה מדיניות ואינה יכולה להיות מדיניות, מכל בחינה שהיא; היא רק גורמת לדימורליזציה ביחסי השלטון והאזרח, וגוררת אחריה פריקת עול של כל חוקי המדינה" [ההדגשה במקור - י"ע] (בג"ץ 295/65 אופנהימר נ' שר הפנים והבריאות, פ"ד כ‏(‏1‏)‏ 309,328 ‏(‏1966‏)).