למשל, הנתבע סבור שהחשבון מאזן, לאלתר את הקיפוח, יודע שיש לאביו חשבונות נוספים (הנתבע- עמ' 144, ש' 26-23), בהם מיליוני שקלים (ת/10), מסכים שהכספים בחשבון איגוד יכולים לשמש את האב אפילו במלואם: "ש: אבל אם צריך 6 מליון שקלים כדי לאזן את הקיפוח ההסטורי ולכן נותנים לך אותם במתנה לאלתר, אז כשנניח האבא זקוק לניתוח חירום ..זה כסף שיוצא מהכיס של י'? ת: זה כסף שיוצא מהכיס של י' ושל אבא ביחד וכל אחד לחוד, זה מה שכתוב בהסכם. ..במה שחתמנו בבנק ...ש: אם צריך ניתוח בעלות 6 מיליון? ת: אז נשאיר את אבא לגסוס?.. יכול להיות במצב היפוטטי מסוים שיכול להיות שהייתי נשאר או לחלופין פונה לבית המשפט לקבל סעד על החשבונות האחרים של ההורים להוציא משם את הכסף אבל לא חשבתי על זה באותה העת" (הנתבע- עמ' 142, ש' 8- עמ' 143, ש' 6). זאת ועוד, בהינתן עמדתו כנ"ל, כיצד מתיישבת עם ההסכמה על הגבלות משיכה מעל 10,000 ₪ רק בהסכמת האפוטרופסים ופעולה באשראי עד 10,000 ₪ בחתימה של אחד מהם (ת/7; התובע- עמ' 12, ש' 10-7, עמ' 56, ש' 25-22).
למשל, בהודעתו בקבוצת האחים מיום 30.5.2016 הנתבע עדכן על התנהלותו מול בנק איגוד: "הודעתי להם שברגע שיהיה צו קיום הצוואה, אני מוציא משם את כל הכסף שלנו, כולל החשבון המנוהל" (נ/4 לתצהיר הנתבע 2). בחקירתו הנגדית הסביר הנתבע: "אתה יכול לנסח את זה גם "שלנו" - של אבא ושלי, באותה מידה ..המילה "שלנו" היא לא משהו שיכולה לעשות הכללה לגבי כל העולם ואשתו... ש: אתה מנסה בעצם להגיד לנו שלא התכוונת ל"שלנו" "אנחנו", "הקבוצה הזו" אלא "שלנו", "אני ואבי"? ת: אני ואבי כן. כולל החשבון המנוהל" (עמ' 137, ש' 11- עמ' 138, ש' 22). לעומת זאת, בהתכתבות בין התובע והנתבע בחודש מאי 2019 (ת/9) התובע כתב: "סה"כ זה חשבון של כולנו אני לא מבין מה הבעיה שאני (או ק' אם היה מבקש) תסתכל בחשבון הזה (הטעות במקור-ס.א)" ועל כך השיב הנתבע: "החשבון לא שלנו... החשבון שלי ושל אבא, וזה על פי החלטתם של אמא ואבא לפני כ4.5 שנים. ...הכספים שנכנסים לחשבון אחרי ----- הם משותפים לכולנו. בבוא היום נראה מה עושים. כמובן שאם אתה רוצה לראות את החשבון אשמח שניפגש ותראה מה שאתה רוצה".
למשל, כשהנתבע התבקש ליתן לתובע קוד לחשבון, הוא סרב בנימוק ש: "הקודים הם משותפים לחשבון האישיים והעסקיים שלי ולא ניתן להפריד" (הודעה מיום 29.12.2018 ת/17; עמ' 131, ש' 26). מצופה היה שהתשובה תהיה אחרת בייחוד כשהנתבע מעיד בחקירתו: "למה שאני אתן לו את זה? זה חשבון בבעלותי, למה שאני אתן לו קוד" (עמ' 132, ש' 14-13). אלא שהנתבע נמנע מכך, ללא הסבר מניח את הדעת: "ש: למה לא כתבת לא' בפשטות? ת: כי ככה הרגשתי... אני לא עונה מהבטן ולא מכלום, באותו רגע עניתי לו תשובה כדי שיירד ממני, זה הכל... אני לא יכולתי למנוע את הקודים? ש: אבל לא אמרת את הדברים האלה בזמן אמת. ת: מה פתאום שאני אתן לו את הקודים שלי? .. ש: מאה אחוז, רק שלא כתבת" (הנתבע- עמ' 133, ש' 2-1,20-19, עמ' 134, ש' 14-3).
- הנתבע נמנע מלדווח לצדדים שלישיים על החשבון והכספים הצבורים בו ככאלה ששייכים לו. הנתבע, בכובעו כאפוטרופוס על ענייניו הרכושיים של אביו, יחד ולחוד, עם התובע מכח צו מינוי מיום 3.5.2017 (א"פ 20073-01-17 [נבו]) (ת/1, ת/7), הגיש תצהיר לתמיכה בפרטה המוגשת לאפוטרופוס הכללי, ובמסגרתו הצהיר כי הכספים בחשבון איגוד מהווים חלק ממצבת רכושו של האב, ללא כל טענה על זכויותיו שלו בכספים אלה: "אבא שלי ואני היינו בעלים ביחד ולחוד במאה אחוז בחשבון" (עמ' 135, ש' 24-23; ת/10). כך, הנתבע שעוסק באופן עצמאי כסוכן נסיעות באמצעות חברה בע"מ (עמ' 187, ש' 24-21, עמ' 188, ש' 5-4), הסכים כי "סביר להניח" שיש לדווח על הכספים במסגרת הצהרת הון (עמ' 189, ש' 8-6). תחילה לא שלל את האפשרות כי הכספים דווחו, ואולם בהמשך שינה את גרסתו: "אני כמעט בטוח שלא. ש: בוא נבדוק את זה. ת: אני צריך לחשוב על זה, יכול להיות שכן...לא עשיתי הצהרת הון אחרי שצורפתי לחשבון" (הנתבע- עמ' 189, ש' 25-23, עמ' 190, ש' 4). מצופה היה כי הנתבע ימציא, מיוזמתו, את הצהרת ההון הרלוונטית, או לחלופין יציג אסמכתא מרו"ח שלפיה הייתה זו מודעת לקיומם של הכספים, אך הם לא דווחו בכלל: "ש: אתה יודע שבדוח האישי אתה צריך להראות על הכנסות שלך כל שנה? ת: כן. ש: זה יכול להיות מעיסוק, ממשלח יד, מניירות ערך, ממטבעות. דיווחת על זה בדוחות האישיים? ת: לא. .. רואת החשבון שלי יודעת שיש כזה דבר, שיש כזה חשבון. לטעמי היא לא דיווחה על זה.... היא יודעת שיש לי, אמרתי. לטעמי היא לא דיווחה על זה, לא הייתה לי הצהרת הון וההכנסה הזו, בפועל" (הנתבע- עמ' 190, ש' 23-18, עמ' 191, ש' 20-18,26-25).
- אם אכן מטרת הצירוף הייתה לשם איזון מתנות קודמות, ניתן היה לצפות כי הנתבע יפעל באופן ברור ושקוף למימושו של אותו איזון. קשה לקבל מצב שבו הנתבע יודע כי הוענקה לו כביכול מתנה משמעותית שנועדה לאזן את חלקו ביחס לאחיו, ויחסיו עם אחיו תקינים (עמ' 180, ש' 12), לא סיפר על כך לאחיו בזמן אמת (עמ' 181, ש' 1, עמ' 182, ש' 3-1), ואף המשיך להימנע מלעדכן אותם בעניין עד שנת 2019. נוכח התנהלותו של הנתבע, מסתברת יותר הגרסה של התובע והנתבע 2 כי אמם יידעה אותם על צירופו של הנתבע לחשבון מטעמי נוחות בלבד (התובע- עמ' 13,17-15, עמ' 14, ש' 5-2, עמ' 15,7-6,15-14; הנתבע 2- עמ' 60, ש' 16-12, עמ' 64,9-8). יתר על כן, אם סבר הנתבע שהאם תיידע את אחיו, כפי ש"הבטיחה" (עמ' 180, ש' 14), מצופה היה שחילופי ההודעות בין הצדדים, כמובא לעיל, יהיו שונות בתכלית.
- לאור כל האמור לעיל, שוכנעתי כי הנתבע מודע, היטב, שלא קיבל מתנה לאלתר והוא מנסה לייחס לצירוף לחשבון משמעות קניינית בדיעבד מאשר כזו שמשקפת את המטרה שעמדה בבסיסו בזמן אמת.
עוללות
- בהתייחס לטענות נוספות שהועלו, אתייחס בקצרה. טענת השהוי מוטב אלמלא נטענה, בייחוד כשהנתבע נמנע מלהניח בפני אחיו את הטענה על קבלת הכספים בחשבון במתנה אלא בשנת 2019. הטענה שסעיף אריכות ימים מהווה מעין צוואה נדחתה בפסיקה תוך שהודגש כי: "אף אם הטופס כולל סעיף מסוג זה, לא ניתן לראות בו כתחליף לצוואה (ענין שרון בעמ' 676), שכן, כאמור, על הצוואה להיערך על פי הדרישות הקבועות בחוק בלבד" [בע"מ 4739/15 [נבו] פיסקה 6].
סוף דבר
- לפיכך, אני קובעת כדלהלן:
א. התביעה מתקבלת; אני מצהירה כי הבעלים הבלעדי של חשבון בבנק איגוד, סניף XX (XX), מספר חשבון XX, והכספים הצבורים בו, הוא י.א ז"ל ת"ז XX.