הנתבע לא פעל גם לאחר פטירתה של אמו: "ש: מעצם היותך אפוטרופוס לרכוש של אבא והחשבון היה גם שם אבא וגם של אמא, לא התחקית מה קרה עם החשבון לפני פטירתה של אמא? ת: אני רק ראיתי שאמא שלי ניהלה שם תיק מניות לא נכנסתי לעובי הקורה. ש: לא ראיתי אם יש איזשהן כניסות לתוך החשבון? ת: לא, לא נכנסתי לתוכו" (עמ' 173, ש' 9-7). התנהלותו של הנתבע מעוררת תמיהה, בייחוד כשהחשבון מצריך, על פניו, ניהול, ואילו הטענה שלא היה צריך לעשות איזה פעולה בחשבון נטענה בעלמא ואינה הגיונית נוכח הרכבו: "עד לרגע הסכסוך...תחילת 2020 אני לא נגעתי בשום דבר שיפר את האיזון בחשבון. הדבר היחיד שהייתי עושה בדרך כלל זה צופה, בהחלט צופה בחשבון, מוודא שההכנסות של אבא שלי נכנסות, לא נגעתי וגם כתבתי שאני לא רוצה לגעת בחשבון כל עוד שאבא שלי בחיים. זו הייתה הכוונה המוצהרת שלי. ש: ניירות ערך זה דבר דינמי, מט"ח זה דבר דינמי. ת: שום דבר. ש: שום דבר מ2015 עד 2020? ת: אל תתפסי אותי על זה, אני אומר, ניירות הערך הכניסו תשואה, אני עקבתי אחריהם אבל לא היה צורך להשתמש בזה. אמא שלי עשתה השקעה טובה מאוד וזה עד היום, דרך אגב, לא שונה עד היום שום דבר" (הנתבע- עמ' 206, ש' 26-21, עמ' 207, ש' 16-1).
כאמור הפעולה היחידה שהנתבע ביצע בחשבון קשורה להשבת כספים בסך 30,000 ₪ שהמנוחה הייתה "חייבת" לו: "וזה שייך לי כי אני, את החנות הזו, אחרי שהשוכר עזב הוא עשה שם ביזה, ...ואני שילמתי מכספי מן הסתם על זה בא לי החזר. ההחזר הזה הוא לא החזר של הורי. ...זה כסף שהיה בבעלותי ואני החלטתי באותו רגע להשתמש בו" (הנתבע- עמ' 114, ש' 10-6; התובע- עמ' 11, ש' 17-16; פרו' 22.3.2020 עמ' 6, ש' 19-11). ואולם, אדם לא מחזיר לעצמו מתוך כספיו. יתר על כן, התובע כתב לנתבע: "מומלץ בחשבונות משותפים ליידע מראש על הוצאה שהולכת לאחד מאיתנו", בלי שהנתבע ימהר להעמידו על כך שהכספים בחשבון לא משותפים (עמ' 129, ש' 22, עמ' 130, ש' 3,7; הודעה מיום 29.12.2018 נ/5 לתצהיר הנתבע 2).
למשל, במסמכי ההצטרפות נכתב, במפורש, "אין בהוראות אלה, כשלעצמן, משום קביעה ביחס בעלות בכספים...שהיו בעת אותה הפטירה בחשבון או בידי הבנק" (עמ' 17 נ/2) ואילו הנתבע סבור שקיבל מתנה לאלתר לא עשה מסמכים משפטיים בהתייחס לזכויותיו אלה: "ש: לא שינית, לא עדכנת צוואות? ת: לא נגעתי בשום דבר. ...ש: ש לך צוואה בכלל? ת: אין לי צוואה" (עמ' 193, ש' 22-15).