לאור האמור לעיל, מדוע ההורים שלא דאגו מעולם שתהיה חלוקה שוויונית (הנתבע - עמ' 177, ש' 26-24, עמ' 178, ש' 19-1), ולא חשבו שקיפחו מי מהילדים (התובע- עמ' 44, ש' 11-8; עמ' 6 נ/1) ימצאו לנכון להעניק במועד הרלוונטי דווקא לנתבע מיליוני שקלים במתנה כשאין קיפוח?
- גם במישור הראייתי קיימת חולשה משמעותית בגרסת הקיפוח. הנתבע אישר ששלח להוריו מכתב "פורמאלי" (עמ' 151, ש' 2), העיד כי המכתב של אמו הוא: "תשובה... והיא הביעה כאן את ההרגשה שלה, היא גם הביעה את הדעות שלה וגם הביעה חרטות על כל מיני דברים שעשו...והיא כותבת שבדיעבד היא הייתה צריכה לעשות דברים אחרים ושגם היא תפצה אותנו בעתיד" (עמ' 152, ש' 18-15). מצופה היה שהנתבע יגיש כראיה את המכתב ששלח להוריו על מנת לפרוש תמונה ראייתית מלאה שיכולה, לכאורה, לאושש את הגרסה על העברת כספים לתיקון "עוול".
הנתבע נמנע מהבאת הראיה הנ"ל, בלי הסבר מניח את הדעת להימנעותו מלעשות כן: "ש: מן הראוי היה לחשוף? ת: אני חושב שאתה טועה. אני חושב שהמכתב מדבר בעד עצמו ולא משנה מה רשמתי" (עמ' 152, ש' 12-11). משכך, הימנעותו פועלת לחובתו.
- יתר על כן, בענייננו ההתנהלות של הנתבע לא מתיישבת עם שמחתו על תיקון "עוול" שנעשה לכאורה כלפיו. למשל, הנתבע העיד שהמעמד היה מרגש (עמ' 105, ש' 25-20), לא סיפר חבריו (עמ' 193, ש' 7), לא חגג את תיקון העוול (עמ' 193, ש' 9), לא כתב להוריו מכתב הוקרה (עמ' 179, ש' 24).
- במקרה זה, הראיה לצירוף הנתבע (מסמכי הבנק) מוכיחה את הצירוף היא אינה מוכיחה את מטרתו, בלי שהובאה ראיה נוספת המלמדת על כוונה של הקנאה. לאור כל האמור לעיל, בהעדר ראיה ישירה או נסיבתית מספקת הקושרת בין אותן נסיבות לבין צירופו של הנתבע לחשבון בשנת 2015, ובשים לב להתנהגותו בזמן אמת, גרסת הקיפוח אינה מצליחה לגבור על התמונה הראייתית העולה מן ההתנהגות בפועל. מכאן מתבקשת המסקנה כי אין לייחס לפעולה של צירוף לחשבון משמעות קניינית מרחיקת לכת שאינה מתחייבת מנסיבותיה.
- סיכום ביניים: מכל האמור יוצא כי לא הייתה להורים כוונה או גמירות דעת ליתן לנתבע במתנה את הכספים בחשבון עם צירופו כשותף לחשבון המשותף, עוד בחיי ההורים.
תנאי שני: לא הוכח עיתוי מתן המתנה טרם המוות -
- בענייננו, לאחר בחינת הראיות שהונחו בפניי, אני קובעת כי לא הוכחה כוונה להקנות מתנה לאלתר. החשבון הוא "ביחד ולחוד", בלי להגביל את הנתבע (עמ' 161-15 נ/2). עם זאת, מסמכי הבנק מסדירים את מערכת היחסים בין השותפים והבנק, והם אינם מצביעים על שותפות קניינית כלשהי. וכפי שנכתב במאמרו של פרופ' ראבילו, מתנה וחשבון בנק משותף, משפטים כ"ג (תשנ"ד) 239, בעמ' 256: "פתיחת חשבון בנק משותף ומילוי טופס הוראות כשלעצמו אינו מתנה ... במקרים מסוימים יש לקבוע כי ניתן "להקנות זכויות" ביתרה של חשבון משותף, אך לשם כך יש חשיבות מכרעת לעובדה שרצון הנותן יובע בצורה הברורה ביותר, כך שנוכל לקבוע שהיה ברצונו לתת מתנה לאלתר".
- במקרה זה, הנתבע העיד כי המנוחה מעולם לא אמרה את המילים "ביחד ולחוד": "ש: אתה זוכר את אמך משתמשת במילים "ביחד ולחוד"? ת: לא, אמא שלי אמרה לי שהיא נותנת לי מתנה. ...ש: אמא השתמשה במילים "ביחד ולחוד" ת: לא שאני זוכר. ...ש: אז למה כתבת שהיא אמרה "ביחד ולחוד"? ת: כל המטרה הייתה לתת לי מתנה ולכן היא הזמינה אותי. .. ש: איך איפשרת לסעיף 3 להיכתב כמו שהוא כשאתה שם בפיה של אמא ז"ל את המילים "ביחד ולחוד" כשזה דבר שלא קרה לא נברא? ת: אני מקבל את ההערה שלך, עדיין אני בא ואומר לך שהשורה התחתונה הייתה - אנחנו רוצים להעניק לך מתנה" (עמ' 103, ש' 1- עמ' 104, ש' 16).
- יתר על כן, התנהלותו של הנתבע מלמדת בבירור, על הבנתו שלא קיבל מהוריו במתנה את הכספים בחשבון. אדגים.
- הנתבע העיד תחילה כי הוריו ביקשו להעניק לו את המלוא הכספים שבחשבון במתנה, לאלתר: "כבעלים עמם ביחד ולחוד, קרי בעלים במאה אחוז" (סעיף 3 לתצהיר; עמ' 91, ש' 18, עמ' 145, ש' 5). ואולם, בהמשך עדותו טען כי הוריו נתנו רק מחצית מהכספים בחשבון: "יש חשבון משותף של אבא ושלי. כל עוד אבא חי זה המצב. ביום שאחרי אבא, 50% שייך לי והיתרה שייכת לשלושתנו ..הטענה שלך שאמא לא הכניסה אותי בחשבון, משוללת יסוד" (הודעה מיום 19.12.2018 ת/18).
מדובר בגרסאות סותרות, שהנתבע לא סיפק להן הסבר הגיוני או מניח את הדעת. ודוק, אם הצעתו לחלוקת הכספים נועדה למנוע מחלוקת, מדוע הודעתו הראשונית לוחמנית (הודעה מיום 28.11.2019 ת/19; עמ' 145, ש' 26-10, עמ' 146, ש' 5-1, עמ' 146, ש' 26-20, עמ' 6, ש' 6-1). בהעדר ראיה ברורה ואמינה המלמדת כי ההורים התכוונו להקנות לנתבע את מלוא הכספים באופן מיידי, דומה שהנתבע ניסה לקבל לפחות 50% מהחשבון.
- אדם הסבור כי כספי חשבון הוקנו לו כמתנה, ובוודאי אדם המבקש לממש את אותה "מתנה", אפילו בשלב מאוחר יותר (עמ' 206, ש' 2,17,26-23, עמ' 207, ש' 1), אינו מתנהל בדרך שבה הנתבע התנהל בפועל. אדגים.
למשל, הנתבע לא עשה פעולה כלשה בחשבון לאחר צירופו: לא הפקיד בחשבון, ולו פעם אחת, כספים כלשהם: "לא אגורה אחת...לא פרומיל" (הנתבע- עמ' 177, ש' 9-1), לא משך כספים מן החשבון לצרכיו ולא ביצע בו פעולות המעידות על שימוש אישי בכספים, למעט פעולה בודדה (ר' להלן). אילו אכן ביקשה האם להעניק לנתבע את הכספים שבחשבון במתנה, מצופה היה כי לאחר צירופו ייטול הנתבע חלק פעיל בניהול החשבון ויפעל בו כבעלים, וודאי כאשר נאמר לנתבע שהחשבון נועד לאזן אותו מול אחיו: "אמרה לי בפירוש, זה סוג של איזון על כל השנים שבהן כביכול טענתי שקופחתי" (הנתבע- עמ' 100, ש' 5-4), וודאי וודאי כאשר מדובר: "בהרבה כסף...בסכום כזה וכזה" (הנתבע- עמ' 101, ש' 17, עמ' 102, ש' 4), "ויותר מזה, גם היה שם מניות, ריביות וכו' וכדומה" (עמ' 173, ש' 1) שאפשר להפסיד: "ש: היא גם יכולה לעשות גם השקעות גרועות ואז לא יישאר לך כלום? ת: ולהפסיד את הכסף, חד משמעית" (הנתבע- עמ' 204, ש' 12-10). ואולם, בפועל האם המשיכה לנהל את החשבון באופן בלעדי עד לפטירתה, ללא כל התערבות או מעורבות מצד הנתבע: "עד שאמא שלי נפטרה לא ידעתי מה קורה בחשבון. אמא שלי ניהלה את החשבון... עד שהיא נפטרה" (עמ' 172, ש' 23-21), "עד שאמא שלי נפטרה, ...אני חושב שאולי פעם אחת הסתכלתי בחשבון, אני לא בטוח" (עמ' 205, ש' 2-1; ר' גם הנתבע 2- עמ' 62, ש' 6-5).