בעמ 3222-05-25 היועצת המשפטית לממשלה נ' פלוני - חלק 11

כמו כן, ידוע לי, כי בית המשפט יהיה רשאי לבטל את הסכמתי למסירת ילדי לאימוץ אם מצא שהתקבלה באמצעים פסולים ובלבד שבמועד הגשת הבקשה טרם חלפו 60 ימים מיום מסירת הילד למי שהסכים לקבלו לביתו בכוונה לאמצו או מיום חתימתי על כתב הסכמה זה, לפי המאוחר, ובתנאי שטרם ניתן צו אימוץ".

יצוין כי סעיף זה מבוסס על נוסחו של סעיף 10 לחוק האימוץ עצמו.  דומה כי אין צורך להכביר מלים בדבר החשיבות של מתן אפשרות להורה לחזור בו מהסכמתו למסירת ילדו לאימוץ בנסיבות מסוימות, בייחוד כזו שניתנה סמוך לאחר הלידה (ראו למשל: ע"א 5225/94, בעמ' 833-832).  דא עקא, זכרם של הדברים אינו מופיע כלל בתצהירי הוויתור.

94. לנוכח האמור, לא ניתן לומר שהחתימה על תצהירי הוויתור שקולה לחתימה על כתב ההסכמה.  בניגוד לתצהירי הוויתור שעליהם חתמו האימהות היולדות, אשר כוונו בעיקר להסדרת החובות שחלות עליהן, כתב ההסכמה כולל יידוע מקיף בפרטים מהותיים ומעגן בתוכו גם זכויות שמוקנות להן כמי שנותנות הסכמה למסירת ילד לאימוץ.  ניתן אפוא לומר כי מתצהירי הוויתור הושמטו הזכויות שהיו מוענקות לאימהות היולדות אילו הוחתמו על כתב ההסכמה שבתקנות.  על רקע זה, לא ניתן לראות בהם הסכמה מספקת שניתנה בגמירות דעת (ראו והשוו: בע"ם 1118/14 פלונית נ' משרד הרווחה והשירותים החברתיים, פסקה 19 של השופט הנדל ופסקה 4 לפסק דינה של הנשיאה מ' נאור [נבו] ‏(‏1.4.2015‏))‏‏.
95. באת-כוח המשיבים טענה לאורך ההליך כי בכתב ההסכמה יש היבטים שאין כל הצדקה לכלול בתצהירי ויתור הזכויות במקרה דנן, כך שאין הכרח לעמוד בדווקנות על כל פרטיהם. כך למשל, נטען כי בהיעדר קשר גנטי של האם היולדת לקטין, אין כל סיבה כי זו תשאיר לו מכתב או מזכרת.  אני סבורה כי טענה זו מוקשית.  אין מקום להתייחסות בעלת אופי אינסטרומנטלי למי שיש לה מעורבות עמוקה - במישור הגופני והרגשי כאחד - בתהליך הבאתם של הילדים לעולם.  המסגרת המוגדרת של הליך פונדקאות והיעדרו של קשר גנטי בין האם הנושאת לבין היילוד אינם מבטלים את החיבור האנושי שעשוי להיווצר ביניהם, באופן שיכול להתבטא גם ברצונה להותיר לו דבר מה ממנה בסיום התהליך.  אין אפוא הצדקה לשלול אפשרות זו מראש.  אף בהיבט הפורמלי, המשיבים קיבלו החלטה לפתוח בהליך אימוץ, בחירה המצביעה על כך שהם ראו בהליך זה אפשרות מתאימה לכונן הורות בנסיבות העניין.  בשים לב לכך שהם מצאו לנכון ללכת בדרך זו, יש קושי בהחלטתם לפסוח על לחלק מאבני הדרך של התהליך.  במובן זה, ניתן לראות את התנהלותם כהחזקת החבל בשני קצותיו: היתלות בדיני האימוץ כדרך האפשרית היחידה להכרה בהורות מחד גיסא, וסטייה מהם בטענה שאינם תואמים את הנסיבות הקונקרטיות מאידך גיסא.  זאת לא ניתן לקבל.
96. בהקשר זה אוסיף כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי קבע כי גם אם קיים ספק ביחס לגמירות דעתן של האימהות היולדות למסור את ילדיהם לאימוץ, הרי שהוא הולך ודועך ככל שהזמן חולף. בית המשפט המחוזי הוסיף והסביר כי משעברו כשנתיים מבלי שמישהי מהן העלתה טענות כלשהן בדבר זכויותיה ההוריות, מתחזקת המסקנה כי הסכמתן ניתנה מדעת.  עמדה זו אינה נקייה מקשיים.  ההליך כולו נסב על חשש לפגיעה בזכויותיהן של אותן נשים עד כדי סחר בהן ועל סימני שאלה ממשיים שעולים ביחס לחוקיותם של הליכי הפונדקאות בצפון קפריסין.  אף בית המשפט המחוזי בעצמו נתן לכך ביטוי נרחב בפסק דינו מבלי לערער על כך (בפסקאות 54 ו-61).
97. בנסיבות אלה לא ניתן לומר כי חלוף הזמן כשלעצמו, מבלי שהאימהות היולדות פנו למשיבים בקשר לקטינים, מלמד על טיב ההסכמה שניתנה מלכתחילה.  ברקע הדברים עומד החשש מניצולן של האימהות היולדות באופן שעלול לעלות כדי סחר בבני אדם.  במצב דברים זה ניתן להרהר אחר היכולת המעשית של האימהות היולדות - שייתכן כי מעמדן הסוציו-אקונומי הוא מהנמוכים שבשכבות האוכלוסייה ושעולה חשש לשלילת האוטונומיה שלהן במסגרת התהליך - להתייצב, מבלי שנקראו, ולהציג טענות משפטיות בדבר זכויותיהן ההוריות.  הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה כי האפשרות של חזרה מן ההחלטה כלל לא הובאה בפני האימהות היולדות במסגרת תצהירי הוויתור, כמו גם נוכח המגבלות שהוטלו עליהן בהסכמים בכל הנוגע ליצירת קשר עם המשיבים, כמפורט בהמשך.
98. אכן, העובדה שהמשיבים החלו בהליכי הפונדקאות לפי שפורסמה אזהרת המסע הקובעת פועלת לטובתם, אך אין בכך כדי ליצור יש מאין "פטור" מעמידה בדרישות הדין. כמו כן, לא ניתן להתעלם מהעובדה שכבר בשנת 2018 פורסמה אזהרת מסע שהבהירה כי "בטרם פנייה לביצוע הליכי פונדקאות במדינה כלשהי בחו"ל, יש לוודא את המסגרת המשפטית המלאה החלה על ביצוע הפונדקאות באותה מדינה על כלל השלכותיה המשפטיות".  המשיבים לא טענו בפנינו כי הם נקטו צעדים כלשהם לבירור הסוגיה קודם לניהולם של הליכי הפונדקאות.

שאלה שנייה: באיזה אופן יש לפעול לאיתורן של האמהות היולדות?

99. משהגענו למסקנה לפיה לא התקבלה הסכמה מדעת של האימהות היולדות וכי לצורך כך אין די בתצהירי הוויתור, נדרש כעת לבחון מהן הפעולות שיש לעשות כדי לנסות ולקבל הסכמה כזו.
100. לאורך ההתדיינות המשיבים סירבו לנקוט בשום צעד, ולו מינימלי, בניסיון לאתר את האימהות היולדות ולהחתימן על כתב ההסכמה. הם חזרו וטענו כי הדבר כרוך מבחינתם בעלויות גבוהות, בהפנותם לכך שהערכאות הקודמות קיבלו טענה זו וסברו כי הדרישה להחתים את האימהות היולדות על כתב ההסכמה תטיל על המשיבים נטל כבד ובלתי סביר.  אין בידי לקבל גישה זו.  פטור בלא כלום אי אפשר.
101. אף זאת יש לזכור: מבלי להקל ראש בעלויות הנטענות מהיבטם של ההורים המיועדים, על הכף שמנגד ניצבות זכויותיהן של האימהות היולדות, בנסיבות שבהן קיימים חששות כבדים בדבר ניצול הגובל בסחר בבני אדם. לא ניתן לנתק את תוכנם של תצהירי הוויתור מנסיבותיו של הליך הפונדקאות כולו.  מהתמונה שהצטיירה בפנינו עולה כי התהליך מעורר קשיים משמעותיים ביחס להבטחת זכויותיהן של האימהות היולדות (כמפורט בפסקה 25 לעיל), ובכלל זה: הגעתן של האימהות היולדות לקפריסין לצורך הפונדקאות בלבד, עריכת ההסכמים באנגלית ללא אינדיקציה לידיעתן את השפה, חתימתן על ההסכמים במועד קליטת העוברים הגם שנכללו בהם תניות לגבי שלבים קודמים יותר בתהליך, סנקציות משמעותיות שניתן להפעיל כלפיהן במגוון מצבים, צמצום מעורבותן בקבלת החלטות הנוגעות להפסקת ההיריון במקרה הצורך, התחייבותן להסכים מראש (טרם הלידה) לוויתור על ההורות ולמסירת היילוד, שלילת זכות גישתן לערכאות בהיבטים שעניינם הסיכונים לחייהן ולבריאותן וחיובן להשיב את עותק ההסכם שבידיהן בסיום התהליך.  נוסף על האמור, יש לייחס משקל אף לספקות בדבר חוקיותם של הליכי הפונדקאות בצפון קפריסין על-פי הדין המקומי השורר שם, ספקות שבגינם לא בוצע ניתוק זיקה במתכונת הפורמלית המקובלת במדינות אחרות בעולם.
102. על רקע נסיבות חמורות אלה, אף אין מקום לקבל את הטענה שהועלתה בעלמא לפיה איתור האימהות היולדות לצורך החתמתן על כתב ההסכמה, כדרישת החוק, כרוך בהוצאות לא מבוטלות. עלויות כאמור, ככל שישנן, אינן יכולות להצדיק ויתור על עמידה בהוראות הדין - ובפרט בהינתן הנסיבות האופפות את תהליך הפונדקאות.  קבלת טיעון זה ללא סייג כמוה כמתן הכשר להליך שנפלו בו פגמים של ממש, ואף עלולה ליצור תמריץ לניהול הליכים בעייתיים מסוג זה.
103. אוסיף, כי לא הוצג כל בסיס לטענת המשיבים לפיה יצירת קשר עם האימהות היולדות עומדת בניגוד להתחייבויותיהם של הצדדים בהסכמים. ההפך הוא הנכון.  עיון בהסכמי הפונדקאות מלמד כי אין בהם כל הוראה האוסרת על המשיבים ליצור קשר עם האימהות היולדות.  לעומת זאת, קיימות הוראות המגבילות דווקא את האפשרות של האימהות היולדות לפנות למשיבים בהקשרים שונים, ובפרט סעיף 4.7.21, המורה כי "האם הפונדקאית מסכימה ומתחייבת כי לאחר לידת הילד/ילדים היא לא תבקש פגישה עם הילד/ה וההורה המיועד ולא תיצור עמם קשר בכל אמצעי ומכל סיבה, אלא אם הוסכם אחרת בין הצדדים".  אין בהסכמים הוראה דומה ביחס למשיבים.
104. זאת ועוד: סעיף 4.7.31 להסכמי הפונדקאות קובע במפורש, בין השאר, כי "האם הפונדקאית מתחייבת להופיע בפני כל רשות בשגרירות צפון קפריסין ומדינת ישראל לצורך יישום הסכם זה". הוראה דומה מופיעה אף בתצהירי הוויתור, אשר סעיף 9 להם כלל את התחייבותן של האימהות היולדות "להופיע בפני כל ערכאה שיפוטית, פיזית או באמצעות שיחת וידאו...  באם יעלה הצורך בכך בעתיד".  אם כן, האימהות היולדות התחייבו להתייצב במידת הצורך בפני הנציגות הישראלית הרלוונטית לצורך השלמת התהליך, ואף בפני ערכאות שיפוטיות - כך שאין להלום טענה לפיה פנייה אליהן בהקשר זה היא בבחינת הפרת התחייבות חוזית מצד המשיבים.
105. המסקנה המתחייבת מכל האמור היא שהמשיבים נדרשים לנקוט צעדים מעשיים לצורך איתורן של האימהות היולדות והחתמתן על כתב ההסכמה בפני נציג דיפלומטי או קונסולרי של מדינת ישראל. היועצת המשפטית לממשלה מנתה פעולות שונות שביכולתם לבצע, ובכללן: פניה לסוכנות התיווך ולמרפאה שהיו מעורבות בהליכי הפונדקאות; פניה לרשויות במדינת המוצא של האימהות היולדות; נסיעה עצמאית לאותה מדינה או היעזרות בשליח לשם כך; הסתייעות בגורמים מקומיים במאמצי החיפוש; או אף חיפוש ברשתות החברתיות.  אלה הן דוגמאות בלבד, שאינן מחייבות אך מלמדות על העיקר: על המשיבים להקדיש מאמצים כנים לאיתורן של האימהות היולדות.  ככל שפעולותיהם של המשיבים יישאו פרי - וזהו התרחיש החיובי ביותר - הם יוכלו לנקוט פעם נוספת הליך אימוץ בבית המשפט לענייני משפחה.  לצד זאת, קיימת גם אפשרות שחלוף הזמן יקשה בסופו של דבר על המשיבים לעמוד במשימה בהצלחה.  ייתכן שלא יעלה בידם לאתר את האימהות היולדות או להשיג את הסכמתן לשיתוף פעולה בעת הזו.  קושי זה אינו פוטר את המשיבים מראש מהירתמות למשימה ואף אינו מאפשר להם להסתפק במאמץ מינימלי במתכונת של "לצאת ידי חובה".  יחד עם זאת, ככל שהניסיונות יעלו בתוהו, מובהר כי יהיה על היועצת המשפטית לממשלה לתת משקל למאמצים שנעשו עד אותה עת, וכי ככל שתסבור כי יידרשו מהמשיבים פעולות נוספות - יהיה עליה להצביע על צעדים קונקרטיים בעלי היתכנות מעשית ומשפטית, להבדיל משליחתם לדרך ללא מוצא.

שאלה שלישית: האם קיימת אפשרות להכריז על הקטינים כבני אימוץ

106. ניתנת האמת להיאמר: ברקע הדברים מצוי סעיף 13 לחוק האימוץ, ולפיו בהיעדר הסכמה למסירת ילד לאימוץ מצד הורה, בית המשפט רשאי להכריז על הקטינים כבני אימוץ בנסיבות מסוימות, לבקשת היועצת המשפטית לממשלה. בפרט, ניתן לעשות כן כאשר "אין אפשרות סבירה לזהות את ההורה, למצאו או לברר דעתו", לפי האמור בסעיף 13(א)(1) לחוק.
107. למען שלמות התמונה ראוי להבהיר כי במקרה הרגיל, הסעיף האמור עוסק בחובה המוטלת על רשויות המדינה לפעול לאיתורו של הורה שזהותו אינה ידועה, כאשר ההורה השני מבקש למסור את ילדו לאימוץ. נסיבות מעין אלה עמדו ביסודו של עניין תינוק המריבה שתואר לעיל, אשר בעקבותיו נחקק כאמור תיקון מס' 8 לחוק האימוץ, שכלל הסדר מפורט בהקשר זה.  גם לאחר תיקון החוק נדון מקרה דומה בבע"ם 9447/16 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה - משרד הרווחה [נבו] (28.2.2017) (להלן: בע"ם 9447/16)).  כמוסבר באותו עניין, ההסדר שנקבע שואף לאזן בין הרצון למנוע מצב שבו בית המשפט יכריז על קטין כבר אימוץ כלפי הורה שאינו מודע להליך תוך פגיעה בזכותו להורות, לבין השמירה על פרטיותו של ההורה המבקש למסור את ילדו לאימוץ מבלי לנדב פרטים על זהות ההורה הנוסף.  בהקשר זה סעיף 13(א)(1) מונה פעולות אשר לאחר ביצוען קמה חזקה שאין אפשרות סבירה לזהות את ההורה.  ב-בע"ם 9447/16 [נבו] נקבע ברוב דעות כי מדובר ברשימה סגורה של פעולות אשר השלמתן מקימה חזקה חלוטה בעניין.
108. הנסיבות שבפנינו, כידוע, שונות מן היסוד. זהו מקרה שבו המשיבים - שהם המבקשים לאמץ את הקטינים - נושאים בנטל לשכנע את היועצת המשפטית לממשלה כי אין אפשרות סבירה לאתר את האימהות היולדות.  על כן, ההכרעה הנורמטיבית ב-בע"ם 9447/16, [נבו] כמו גם הרציונלים שביסוד הקביעות באותו הליך, אינן חלות במישרין במקרה הנוכחי, לפחות בשלב זה.  לכך יש להוסיף, כי בנסיבות העניין הפעולות הספציפיות המנויות בסעיפים 13(א)(1)(א)-(ג) לחוק האימוץ כתנאים שיש לעמוד בהם לצורך ביסוס המסקנה כי אין אפשרות סבירה למצוא את האימהות היולדות - אינן ממצות את הנדרש מהמשיבים בעת הזו.
109. יש לציין כי כבר מתחילתו של ההליך היועצת המשפטית לממשלה חזרה והדגישה כי במישור הפרוצדורלי, סעיף 13 לחוק האימוץ קובע במפורש שניתן להכריז על קטין כבר אימוץ רק "לפי בקשת היועץ המשפטי לממשלה או נציגו". במקרה דנן בקשה כאמור כלל לא הוגשה מטעמה של היועצת המשפטית הממשלה.  אדרבה, אף המשיבים לא הגישו בקשה להכריז על הקטינים כבני אימוץ, וממילא לא הצביעו על כך שעילה הקבועה בסעיף 13(א) לחוק האימוץ מתקיימת לשיטתם בנסיבות העניין.  באופן יותר ספציפי, ולגופם של דברים, מאחר שלא בוצע כל ניסיון מעשי למצוא את האימהות היולדות, ברי כי בעת הזו לא ניתן לקבוע שאין אפשרות סבירה לכך (בהתאם לעילה הקבועה בסעיף 13(א)(1) לחוק).
110. הדעת נותנת כי בנסיבות שבהן המאמצים לאיתורן של האימהות היולדות ייכשלו זו תהיה החלופה המתאימה ביותר שיהיה מקום לבחון. במסגרת הודעותיה המשלימות, היועצת המשפטית לממשלה מיאנה להבהיר מהם המצבים שעשויים לאפשר הגשת בקשה לפי סעיף 13(א)(1) ולהציג קווים מנחים לבחינת מקרים נוספים.  כל שצוין ברמה הפרקטית הוא כי "ככל שיהיה שינוי נסיבות כזה או אחר והמשיבים יציגו תשתית עובדתית מוצקה לתמיכה בה, תשוב ותיבחן עמדת היועצת המשפטית לממשלה" (פסקה 26 להודעה המשלימה מיום 16.4.2026).  הדברים נכונים אך טעונים סיוג: אכן, טרם בשלה העת לשקול הגשת בקשה כאמור.  ההכרעה בעניין תונח לפתחה של היועצת המשפטית לממשלה במקרה הצורך, וקשה לתת בה סימנים ברורים מראש.  לצד זאת, כבר עתה ניתן לומר כי קיים קשר בין סך הצעדים שינקטו המשיבים במסגרת המאמצים לאיתורן של האימהות היולדות לבין השאלה אם קיימת אפשרות סבירה לאתרן אם לאו.  מחד גיסא, במצב דברים זה המשיבים יידרשו להציג בפני היועצת המשפטית לממשלה תשתית עובדתית שתבסס את המסקנה לפיה אין אפשרות סבירה לאתר את האימהות היולדות; מאידך גיסא, ככל שהיועצת המשפטית לממשלה תסבור שלא עלה בידם להוכיח את התקיימות העילה, יהא עליה לפרט באופן ברור מדוע ומה היא מבקשת שייעשה עוד (והזכויות שמורות לתקוף החלטה זו, במידת הצורך).
111. ניתן להוסיף כי לאורך ההתדיינות המשיבים חזרו והעלו חששות לפיהם האימהות היולדות עשויות להתנות את חתימתן על כתב ההסכמה במילוי דרישות שונות, לרבות דרישות כספיות. בשלב זה, מדובר בהשערות והערכות שאין לטעת מסמרות ביחס אליהן, ואף אין לדעת אם יהיה להן עיגון בדין או במערכת ההסכמית בין הצדדים.  מכל מקום, גם אם למעלה מן הצורך ומבלי לנקוט עמדה, די להזכיר כי בהתאם לסעיף 13(א)(8) לחוק האימוץ, היועצת המשפטית לממשלה רשאית להגיש בקשה להכריז על קטין כבר אימוץ אם "הסירוב לתת את ההסכמה בא ממניע בלתי מוסרי או למטרה בלתי חוקית".

טרם סיום

112. המקרה שבפנינו מחדד את הקשיים העולים מהליכי פונדקאות חו"ל המנוהלים ללא פיקוח מדינתי מספק. אלה רובצים בראש ובראשונה לפתחם של הגורמים המקדמים הליכים אלו, אך יש להודות כי גם התנהלותן של הרשויות הישראליות בהקשר זה לא הייתה מיטבית.
113. ראשית, חשוב להצביע על הקושי העולה ממתן שירותים דיפלומטיים או קונסולריים אשר עלולים, במעלה הדרך, ליצור תקלות משפטיות. כך היה כאשר האימהות היולדות הוחתמו בפני נציג של מדינת ישראל על תצהירי הוויתור - מסמך שבדיעבד התברר כלא רלוונטי להליכי האימוץ שננקטו בנסיבות העניין.  ייתכן כי בעת הזו, לאחר פרסומן של אזהרת המסע הקובעת ושל הודעת העדכון המבהירה כי לא תינתן עוד הסכמה לכינון הורות של בן או בת הזוג של ההורה הגנטי בהמשך להליכי פונדקאות בצפון קפריסין שהחלו לאחר יום 21.6.2023, תקלות מסוג זה לא צפויות להישנות.  עם זאת, טוב היה אילו הוחתמו האימהות היולדות מלכתחילה על כתב ההסכמה הנדרש בחוק.  הצדדים לפנינו נחלקו בשאלה אם המשיבים היו נכונים ללכת בדרך זו בזמן אמת.  אציין רק כי ככל שהתעורר קושי לפעול כך בטרם הוכרו הקטינים כילדים ישראלים - היה מקום שרשויות המדינה יסבירו זאת ויפנו את הצדדים להתייצב בפני הנציגות הישראלית פעם נוספת לאחר מכן.
114. שנית, במסגרת ההתדיינות הועלו מטעם היועצת המשפטית לממשלה טענות מפליגות בחומרתן באשר לנסיבות שאפפו את הליכי הפונדקאות במקרה זה - הגם שלא הופנתה במישרין אצבע מאשימה כלפי גורמים מסוימים, ובפרט לא כוונו טענות בהקשר זה באופן אישי כלפי המשיבים. אין ספק כי התמונה שהצטיירה ביחס למערכת ההסכמית ולתהליך הפונדקאות בכללותו היא מטרידה, ודומה כי יש לכאורה בסיס לחששות שהתעוררו.  לצד זאת, לא נמסר כל מידע על הליכים שננקטו בהקשר זה, במישור הפלילי, במישור המשמעתי או במישורים אחרים.  פעם אחר פעם הוזכר החשש לביצוען של עבירות פליליות מן החמורות שבספר החוקים, ואשר לישראל יש בעניינן אף מחויבויות במישור הבינלאומי.  ואולם - לא נמסרו פרטים על פעולות שנעשו (כדוגמת, ומבלי לנקוט עמדה - פתיחה בחקירה, בדיקה מקדמית או הליכים משמעתיים רלוונטיים).  סוגיה זו אינה מונחת לפתחנו בהליך הנוכחי, אך אין מנוס מלהעיר בזהירות המתחייבת כי ככל שיש בסיס לטענות ניתן היה לצפות לפעולה נחרצת יותר בעניין.  הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח ההשלכות המשפטיות המשמעותיות של הליכי הפונדקאות שתוארו במישור דיני המשפחה והאימוץ.  ניתן להתרשם כי עיקר הפעילות בהקשר זה כוונה להקשחת התנאים שאותם נדרשים למלא ההורים המיועדים, חלף נקיטת צעדים תקיפים כלפי גורמים אחרים שהיו מעורבים בתהליך.
115. שלישית, יוזכר כי ההתדיינות בתיק זה נמשכה זמן רב גם על רקע העובדה שהיה על היועצת המשפטית לממשלה לאסוף מידע רלוונטי מרשויות המדינה. ראוי להדגיש - ככל שהתמונה מורכבת מבחינתם של גורמי הייעוץ המשפטית לממשלה, הדברים נכונים ביתר שאת ביחס לאזרחים מן השורה.  אף במסגרת ההליך הנוכחי ציינו לא אחת את הצורך בשרטוט קווים מנחים במצבים מסוג זה, אך אלה לא הוצגו בפנינו.  לצד החשש מפני "מיסוד" או "הכשרה" של תופעות לא רצויות, חשוב לזכור כי הנחיות בהירות וקונקרטיות יוכלו לסייע לכלל הצדדים המעורבים, להיטיב את הטיפול במקרים מסוג זה ולמנוע התדיינויות משפטיות שאינן נדרשות (ראו והשוו: בע"ם 1533/24 היועצת המשפטית לממשלה נ' פלוני, פסקאות 33-32 [נבו] (7.5.2024)).  איננו נדרשים לתוכן הרצוי של הנחיות מסוג זה, אך הדעת נותנת שתוכל לצמוח מהן תועלת.
116. הדברים מקבלים משנה תוקף על רקע הניסיון המצטבר בכל הנוגע להליכי הפונדקאות שמתקיימים בצפון קפריסין.  מבלי למצות יצוין כי הקושי הכרוך בכך זכה להכרה גם בהליכים משפטיים המתקיימים במדינות אחרות.  כך עולה למשל מפסיקתם של בתי המשפט לענייני משפחה באנגליה.  אפתח בהתייחסות לעניין Re Z (Unlawful Foreign Surrogacy: Adoption) [2025] EWHC 339 (Fam) שבו נדון הליך אימוץ של שני קטינים שנולדו לזוג נשים במסגרת הליכי פונדקאות שהתקיימו בצפון קפריסין.  בנסיבות העניין, הליכי הפונדקאות נעשו מבלי שלאף אחת מן האימהות המיועדות היה קשר גנטי לעוברים.  האימהות היולדות היו נשים אוקראיניות שהגיעו לצורך כך לצפון קפריסין כאשר רק שמותיהן הפרטיים היו ידועים, מבלי שניתן היה לאתר את זהותן.  לאחר הלידה, שני הקטינים היו חסרי אזרחות ואף הבאתם לאנגליה התעכבה במשך מספר שנים.  בנסיבות הקשות שנוצרו ולאחר בחינה מדוקדקת של המקרה, בהיעדר כל אפשרות לאתר את האימהות היולדות, בית המשפט למשפחה נתן צו אימוץ בעניינם של הקטינים.  באותו מקרה הממשלה החליטה בסופו של דבר שלא להתנגד למתן צו האימוץ, בכפוף להבהרה כי היא שומרת על הזכות להתנגד לכך במקרים עתידיים.  מקרה נוסף שנדון באותה שנה - Re W (Foreign Surrogacy: Consent and Welfare) [2025] EWFC 85 - נסב אף הוא על הליך פונדקאות שנעשה בתנאים מעוררי חשד בצפון קפריסין, באותו מקרה תוך שימוש בזרעו של האב המיועד.  הפונדקאית הייתה אזרחית קירגיזסטן שנסעה לצפון קפריסין למטרה זו.  ההליך נסב על הוצאת צו הורות עבור ההורה הגנטי ואף עניין זה התעכב, בין השאר בשל הצורך להשיג הסכמה אפקטיבית מהאם היולדת.  ועל כך ניתן אפוא לומר: סדנא דארעא חד הוא.

סוף דבר

117. ההתדיינות במקרה זה הוליכה אותנו כברת דרך ארוכה. למרבה הצער סופה אינו נראה באופק ולא ניתן עדיין לברך על המוגמר.  אין לשכוח כי במוקד הדברים סוגיות מורכבות ורגישות: חיי המשפחה של המשיבים, טובתם של הקטינים וזכויותיהן של האימהות היולדות.  ניתן לשער כי כאב רב היה נחסך מהצדדים המעורבים כולם אילו מלכתחילה נמנעו המשיבים מלצעוד בדרך חתחתים הרצופה סימני שאלה.  את הנעשה אין להשיב, אך דומה כי עדיין אפשר לתקן.
118. הדיון שבפנינו הוא מורכב גם בשל המתח הברור במקרה זה בין ה"מלכתחילה" לבין ה"בדיעבד".  בדיעבד - בשלב שבו אנו מצויים - אין חולק שטובתם המובהקת של הקטינים היא הסדרת מעמדם של שני ההורים המגדלים אותם באופן מלא.  אולם, מלכתחילה - אין לתת תוקף למצב של הזנחה ופגיעה בזכויות נשים בהליכי פונדקאות, תוך ויתור על דרישות הדין והסתמכות על ההנחה שעם בואם של הילדים לעולם "יהיה בסדר", במובן זה שתתאפשר הסדרה מהירה של מעמדם המשפטי.  אין כל מקום להתנהלות הצועדת ב"עיניים פקוחות" ליצירת מצב קשה שיכפה למעשה על הרשויות מציאת פתרון.  גישה מקלה ומתירנית המכשירה בדיעבד הליכי פונדקאות בתנאים פוגעניים עלולה להוביל לפגיעה חוזרת ונשנית בזכויות ואף לתמרץ את יצירתה.  על כן, בשלב הנוכחי נודעת חשיבות מיוחדת להקפדה על תקינותו של המשך התהליך.
119. הכמיהה האנושית להורות היא מיסודות הקיום העמוקים ביותר, אך אל לה לבוא על חשבונן של נשים החשופות לניצול. המטרה אינה מקדשת כל אמצעי.  משאת נפשם של ההורים המיועדים אינה יכולה להצדיק פגיעה בנשים המשמשות פונדקאיות.  היא מחייבת שמירה מוקפדת על זכויותיהן ועל קיומו של הליך הוגן, מיטיב ותקין.  לצד מוסדות המדינה, האחריות לוודא זאת רובצת לפתחם של מי שיוזמים ומנהלים הליכים מסוג זה, כמו גם של הגורמים המקצועיים המלווים את התהליך בהיבטים משפטיים, כלכליים ורפואיים.
120. סוף דבר: אציע לחבריי לקבל את הערעור כמפורט בפסקאות 74-73 לעיל. כמו כן, בנסיבות העניין, ובשים לב לאפשרות של התדיינות נוספת בין הצדדים, אני סבורה

כי אין לעשות צו להוצאות.