- המסמך ת/3, התוודעות נעמן ב-ת/12 והודעת שאול ב-ת/14 (במובאה הראשונה שבה), מחייבים בשלב זה לרשום, כמסקנה ראשונה, כי המסמך ת/3 לא היה בגדר טיוטה, לפי הקיים בחומר הראיות ולפי מה שאין בו. לפי מה שיש בחומר: המסמך נושא כותרת, חתימות וחותמות, שלא כמקובל בטיוטות; ההתוודות ת/11, בחלקה הנוגע להודעת ביטול ששה חדשים מרש ובחלקה הנוגע לגיבוי אשר ניתן לשאול, מדברת בהסדר הקיים; ההודעה ת/14 מדברת בהסכמה ובהסכם. לפי מה שאין בחומר: טענה, כאילו לא היה הממסך אלא טיוטה, עלתה לראשונה מפי נעמן בתשובתו לאישום, ומפי שאול – בעדותו. נעמן כבש אותה גם כאשר בחקירתו נשאל שאלה ישירה אודות טיבו של המסמך ובחר לכנות אותו כ"הבנה", להבדיל מהסכם, ואת תכנו – כ"מניעת מלחמת מחירים", להבדיל מ"אי-תחרות" (ת/12, עמ' 4-5).
המסמך ת/3 שיקף לכל הפחות כוונה של כל אחד משני הצדדים להבטיח את קיומו בידי הצד שכנגד, חזקת המשכיות היא, כי מצב עובדות זה (מצב דעתו של אדם בשעה שחתם על הסכם) המשיך והתקיים גם מאוחר יותר, כל עוד לא הוכח אחרת.
- שאול העיד כאמור, כי מים ספורים לאחר שהמסמך נחתם הודיע בעל-פה שההסכם בטל מחמת שאינו חוקי (אף הוסיף ועשה זאת מספר פעמים לאחר מכן). בעדותו אישר נעמן שכך הודיע לו שאול והוסיף כי אילולא שמע זאת אמור היה "לקחת את הטיוטה, להעבירה ליועץ המשפטי, לקבל אישור, וכן היה עלינו לקבל אישור מן הממונה על ההגבלים העסקיים" (עמ' 68 לפרוטוקול, שורות 26-27). הגרסה הזאת הועלתה כחלק מגרסת הטיוטה, שנפלה כאמור; ואעפ"כ יש לדון בה, שמא גם הסכם אשר נחתם שלא כטיוטה נחתם על מנת שיתאשר ושמא גם הסכם כזה עבר מן העולם ימים ספורים לאחר שנולד.
דין גרסתם זו של נעמן ושל שאול להידחות, הן משום שנען כבש אותה עד אשר עלה לדוכן העדים, הן משום ששאול לא קרא לעדת את היועצים שציטט בגרסתו, הם משום שלגובה אין הגרסה הזאת עומדת.
(א) שאול הלא הסביר, בהודעתו ובעדותו, על איזה רקע נערך המסמך ת/3. בהודעה (ת/14, עמ' 1-2) –
"בהתחלה הייתי גורם שהתחרה בנחושתן, נתתי שירות עם מחירים זולים יותר, נחושתן בתגובה הורידה את המחירים, זה נמשך שנים. הלקוח הרוויח מהעניין. עד שבא יורם אופז מנכ"ל נחושתן לשעבר הזמין אותי לישיבה במשרד נחושתן בירושלים והודיע לי, שהוא יחסל אותי וייקח את המעליות שלי במחיר אפסי. הואיל ולא רציתי לפגוע בפרנסה שלי, הסכמנו להגיע להסכם של אי-תחרות, וזה ההסכם שאתה מציג לי";