לאחר ששמעתי את העדויות את הטענות ועיינתי בכל אשר הובא, לרבות חוות דעת המומחה, נחה דעתי כי יש לקבל את רכיב זה, בהתאם לחוות דעת מומחה בית המשפט.
- כאמור, התובעים טוענים, כי חתמו על תשריט החניה אך במעמד חתימת ההסכם, מבלי שהתשריט הוצג להם קודם לכן. לשיטתם, הם הוטעו, ולא עלה בדעתם כי החניה ממוקמת בבניין אחר.
מנגד, שפיר טוענת, כי אין לתובעים על מה להלין, והיה עליהם לבדוק על מה הם חותמים.
- ביני לביני, סבורה אני שהדין עם התובעים.
- התובעת הצהירה, כי נציגי שפיר הצהירו בפניה ובפני בעלה, כי מדובר בחניה צמודה לבניין (סעיף 7 לתצהירה). כמו כן, שלפני החתימה על הסכם המכר לא נשלח אליהם תשריט החניה (סעיף 8, שם). כמו כן, העידה שבמעמד החתימה על ההסכם היא ובעלה ידעו מהנציג שהחתים אותם על ההסכם את מספרי הדירות ומספרי החניה (עמ' 39, שו' 33-38).
- התובעת העידה, שרק במעמד החתימה על הסכם המכר היא חתמה על התשריט. כמו כן, העידה שהיא הבינה שיש בנין שמספרו 18, ולידו יש חניה שרשום המספר 18 (עמ' 35, שו' 32). והוסיפה, שהוצג לה שמדובר בחניה סטנדרטית, "כמו של כולם" (שם, שו' 35), אך שבפועל החניה הינה רחוקה מהבניין, לא באותו מפלס, וגורמת לאי נוחות (עמ' 36, שו' 24-26; 37-38, עמ' 37, שו' 1-25).
- מטעם שפיר, לא הובאו עדויות של ממש שיש בהן כדי לסתור את גרסת התובעים, גרסה לפיה, התשריט הוצג בפניהם רק במעמד חתימת ההסכם.
שיוביץ לא זכר לומר האם הוא זה שהיה במעמד החתימה על ההסכם, אם לאו (עמ' 10, שו' 31; 38-39).
קוטוק העיד כי לא נפגש עם התובעים בעת החתימה על הסכם המכר, אלא שפגש אותם כאשר הם בחרו את הדירה (עמ' 3, שו' 11-14). רוצה לומר, שקוטוק אישר שהוא לא יודע ברמה האישית, האם התובעים קיבלו את תשריט החניה רק במעמד ההסכם אם לאו (שם, שו' 30-34). וכן, הוא גם לא ידע לומר האם הציגו לתובעים את המודל (עמ' 4, שו' 14-16).
ניקחה העיד, כי לא פגש את התובעים במהלך רכישת הדירה (עמ' 9, שו' 28-32). וכן, גם לא ידע מי החתים את התובעים על הסכם המכר (עמ' 10, שו' 6). ניקחה גם לא ידע לומר האם התובעים ראו את התשריט לפני החתימה על ההסכם (עמ' 11, שו' 11-14).
- לא זו אף זו, עת קוטוק נשאל האם מהתשריט יכלו התובעים להבין שמדובר בהפרשי גובה, השיב: "מהתסריט עצמו, לא יודע. מהמודל חד משמעית, כן" (שם, שו' 35-36). עם זאת, לא הוכח כי התובעים ראו את המודל, ומה ראו בו בכל הנוגע לחניה, התובעת לא נשאלה על כך בחקירה הנגדית.
- יתרה מכך, שקוטוק נשאל האם עוד משפחה קיבלה חניה דומה לחניה שקיבלו התובעים, השיב: "למיטב זכרוני הייתה עוד חניה אחת כזו בשכונה..." (עמ' 4, שו' 29-32).
יש לזכור שמדובר בפרויקט של 1,519 דירות (שם, שו' 34). שנשאל, האם דווקא בגלל טיב החניה, האם מישהו משפיר היה אמור להדגיש להם את זה השיב: "חד משמעית" (עמ' 5, שו' 10-15). התרשמתי מעדות כנה של העד.
- ניקחה העיד, כי החניה שניתנה היא יותר קרובה פיזית לבניין (עמ' 14, שו' 6-9). אך גם בטענה זו אין ממש, כדי להצדיק את אי הגילוי.
יוצא אפוא, שדווקא שמדובר בחניה לא שגרתית בפרויקט מעין דא, היה מצופה משפיר להציג את הנתונים בצורה גלויה, ולא להסתפק בטענות, שדי בחתימת התובעים; שהיה על התובעים לקחת מומחים וכיו"ב, כפי שעוד יבואר בהמשך.