מעיון בתמונות שהוצגו, דומני שקונה פוטנציאלי מתקשה להבין כי עסקינן בחנייה בבניין אחר ובמפלס אחר. נתון זה היה אמור להיות ברור ונהיר, גם בכתובים.
- לטענת שפיר, התובעים חתמו על ההסכם ועל התשריטים, אך בחרו שלא לבדוק את התשריטים ואת התכניות. כמו כן, ב"כ שפיר מפנה לחוות דעת מומחה בית המשפט (עמ' 24 לחוו"ד).
- לעניות דעתי, יש לשקף את הנאמר בחוות הדעת במסגרת הדיון, במלואה:
"ראשית אציין כי טענת התובעים מהווה סוגיה משפטית המופנית להכרעתו של ביהמ"ש.
בימ"ש יכריע האם לתובעים עומדת הזכות לפיצוי בעקבות הטענה שבמועד חתימת הסכם המכר היה כבר היתר בניה והתובעים יכלו (תיאורטית) לעיין בו או לשכור שירותו של בעל מקצוע שיעיין בו עבורם בטרם החתימה על ההסכם.
למעשה, יכלו התובעים להבין טוב יותר על מה חתמו וללמוד על מיקום החניה, לרבות הפרש המפלסים ודרכי הגישה לדירתם, עוד בטרם חתמו על ההסכם.
במידה ובימ"ש יהיה סבור כי התובעים יכלו להתבסס על תוכניות המכר שעליה חתמו בלבד, המידע המופיע בתוכנית זו הינו חלקי (מפלסי הבניינים בלבד ללא מפלס החניון/הדרך) ועל כן, לא ניתן היה להבין את "התמונה המלאה"".
- דומני, שלאור חוות הדעת, בראי ההליך והפסיקה ברי בעיני, כי דווקא שעסקינן בעסקה "על הנייר", לפני שניתן להתרשם מהמצב בשטח, על הקבלן לשקף את מצב הדברים לקונה "ברחל בתך הקטנה", כי החניה לא צמודה לבניין ושאינה באותו מפלס. אין די בטענת שפיר, כי התובעים חתמו על תשריט החניה, על הסכם המכר ששם הצהירו כי בדקו וראו את המקרקעין (סעיף 3.1 להסכם) ושהיה עליהם להיעזר באיש מקצוע.
כאמור, אינני מקבלת טענות אלה, וסבורה אני שעל קבלן מוטלת חובת גילוי מוגברת. גם אם אקבל את טענות שפיר שכל מה שעניין את התובע זה מחיר הדירה (עמ' 26, שו' 33-34), אין בכך כדי לפטור את שפיר, והיא את חובתה צריכה לעשות.
- יתרה מכך, החניה הוגדרה 45 "עילית", ואין בכך רמיזה כלשהי כי מדובר בבניין הנמצא במפלס תחתון מהחניון של בניין 18. להפך - מהבחינה הלשונית מבינים שמדובר בחניה "עילית", כשמה כן היא.
- זאת ועוד, ראו סעיף 16 לחוק המכר, תשכ"ח - 1968, לפיו האחריות לגילוי אי התאמה רובצת לפתחי המוכר. הפסיקה מפרשת הוראה זו כהטלת אחריות מוגברת על המוכר ואימוץ העיקרון: "יזהר המוכר" ולא "יזהר הקונה". לכן, עצם האפשרות לפיה הקונה יכול היה לגלות את הפגם בבדיקה סבירה ואף אם התרשל בבדיקה, אינה שוללת כשלעצמה את אחריות המוכר (ראו והשוו: ת"א (מחוזי ת"א) 23501-10-15 יהודה יצוא ויבוא בע"מ נ' אמפא בע"מ [פורסם בנבו] 27.12.2019)).
- השתכנעתי כי שפיר לא נקטה גילוי נאות כמצופה מחברה קבלנית, בכל הנוגע למיקום החניה. לפיכך זכאים התובעים לפיצוי, ואין מקום לייחס לתובעים "אשם תורם" בגין הצהרותיהם בהסכם המכר כי בדקו את הנכס (ראו: ע"א 8068/11 עיני נ' שיפריס [פורסם בנבו] (11.2.2014)).
אשר על כן, ראיתי לנכון לאמץ את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, אשר קבע כי ירידת הערך בגין החניה נאמדת בסך של 17,000 ₪.