רחלי טענה כי לאחר קבלת בקשתה של ליהי לשיפור לוח התשלומים ביום 29.10.24, "כבר הייתה בינינו הסכמה מוחלטת וסופית על כל תנאי ההסכם" (סעיף 22 לתצהירה). אין בידי לקבל טענה זו. רחלי ידעה כי בקשותיה של ליהי בעניין שיפור לוח התשלומים נמסרו לה בשם ליהי עצמה, שכן, ליהי הבהירה במפורש שעליה לקבל את אישורו של הנתבע להצעות שהועלו. אילו אומנם סברה רחלי כי הדרישות לשיפור לוח התשלומים מקורן בנתבע עצמו, חזקה כי הייתה משיבה לליהי שבנסיבות אלה לא מחוור מדוע היא נדרשת לבדוק ולאשר שוב עם הנתבע את הצעותיו. עצם העובדה שליהי הודיעה כי עליה לבחון את הדברים עם הנתבע מלמדת כי עמדתו טרם ניתנה וכי טרם התקבלה הסכמתו לתנאים שהוצעו.
בכל מקרה, אף לאחר שרחלי הסכימה לשיפור לוח התשלומים בהתאם לבקשות שהעלתה ליהי, כתבה רחלי לליהי ביום 30.10.24 "היי, ממתינה לתשובתך לגבי לוח התשלומים" (נספח 31 למוצגי התובעת). מכאן עולה בבירור כי גם בשלב זה ידעה רחלי כי טרם התקבלה תשובתו ואישורו של הנתבע ביחס ללוח התשלומים, וממילא, לא ניתן לראות בהתכתבות בין השתיים משום הסכמה סופית ומוחלטת על כלל תנאי העסקה.
ויודגש. לוח התשלומים אינו עניין של מה בכך. הוא מהווה רכיב משמעותי מבחינת מסוימות החוזה, המקרין על גמירת דעתו של המוכר. כך, למשל, לו יצויר כי לאחר בדיקת ליהי מול הנתבע, היה הנתבע דורש כי כל התמורה תשולם לאלתר, מכל סיבה שהיא, אזי במקרה זה, מאחר שהתובעת התאימה את לוח התשלומים המוצע לזה שנכלל בחוזה למכירת דירתה בקריית ביאליק, מתפרש כי לא היה בכוחה לעמוד בדרישות הנתבע. כך, בחקירתה ביום 3.2.25 נשאלה התובעת, כיצד הייתה נוהגת אילו היה הנתבע דורש את כל התמורה "במכה אחת" (עמ' 9 לפרו' שו' 25). על כך השיבה, "הייתי בודקת עם עורכת הדין שלי. לא יודעת מה הייתי עושה במצב הזה. מדובר במצב חריג וזה מצב שהיה עולה לפניי" (שם, שו' 27-26). בנסיבות אלה, מאחר שהתובעת ידעה כי לוח התשלומים המוצע ממתין לאישור הנתבע, בוודאי שאין בכוחה לטעון כי החוזה מסוים דיו וכי הצדדים גמרו אומר לבוא בברית נוסח הטיוטה המוצעת ככתבה.
לכך יש לצרף את העובדה כי ההסכם בין הצדדים לא נחתם. אכן, כפי שפורט לעיל, במקרים חריגים עשוי בית המשפט לקבוע, על יסוד מכלול הראיות שהובאו לפניו, כי התגבשה גמירת דעת בין הצדדים אף בהיעדר חתימתם על הסכם כתוב. ואולם, ככלל, היעדר חתימה על הסכם מהווה אינדיקציה לכך שהצדדים טרם גמרו בדעתם להתקשר בחוזה מחייב. משכך, הנטל להוכיח כי חרף היעדר החתימה התכוונו הצדדים להתקשר בהסכם מחייב, מוטל על הטוען לתוקפו של ההסכם הבלתי חתום.