נוסף לכל אלה, המסקנה שלפיה הצדדים טרם גמרו בדעתם להתקשר בהסכם מחייב למכירת הדירה, וכי הטיוטה כשלעצמה לא שיקפה הסכמה סופית ומחייבת, נתמכת גם במכלול אינדיקציות נוספות:
ראשית, הצדדים לא קבעו מועד לחתימת ההסכם. רחלי הביעה תקווה כי חתימת ההסכם תהא בשבוע שתחילתו ביום 27.10.24 (ראו הודעתה מיום 22.10.24; נספח 23 למוצגי התובעת). ואולם, היא עצמה העבירה הערות מלאות לחוזה רק ביום 29.10.24. בכל מקרה, ליהי מעולם לא אישרה כי ההסכם ייחתם, ובוודאי שלא אישרה מועד לחתימתו.
שנית, התובעת והנתבע מעולם לא שוחחו ביניהם בעניין הדירה. השיח שהוחלף נעשה בין המתווכים ובין עורכות הדין. אין בכך כדי לומר שלעולם לא ניתן יהיה להסיק גמירת דעת באמצעות הסכמות שהשתכללו אצל מי מטעם בעלי הדין, שהוסמכו על ידם לבוא בדברים. ואולם, במקרה דנא, כפי שיבואר להלן בהרחבה, לכל היותר, הנתבע ייפה את כוחה של באת כוחו, ליהי, לנהל משא ומתן בלבד ולא להגיע להסכמות סופיות בשמו כמוכר. במקרה כזה, פעולותיה של ליהי יוצרות תשתית למגעים אך לא בהכרח חוזה מחייב. מאחר שלא הוצג בפני בית המשפט נוסח ייפוי הכוח עליו חתם הנתבע לטובת ליהי, לא ניתן להסיק כי הנתבע הסמיך את ליהי להסכים בשמו לכל תנאי העסקה, ובפרט לתנאי התשלום, או להתחייב בשמו ללא חתימה.
שלישית, אף שליהי העבירה לרחלי את טיוטת ההסכם הנכונה כבר ביום 10.10.24, התובעת, באמצעות באת כוחה, לא הזדרזה להעביר את הערותיה לטיוטה, ובוודאי שלא פעלה להאיץ בבאת כוח הנתבע, ליהי, לקדם את המשא ומתן ואת השלמת הליך החתימה על ההסכם בסמוך לאחר מכן. התרשמתי כי הטעם לכך היה נעוץ ברצונה של התובעת להבטיח, תחילה, את חתימתו של ההסכם למכירת דירתה בקריית ביאליק, ורק לאחר שתדע כי העסקה אכן יוצאת אל הפועל, כי עומדים לרשותה המשאבים הכספיים הדרושים, וכי ידוע המועד שבו תקבל את התמורה ממכירת דירתה - להתקדם להשלמת המשא ומתן ולחתימה על ההסכם לרכישת דירתו של הנתבע. נראה כי התובעת הניחה שהנתבע יתאים עצמו לאילוצים וללוחות הזמנים שנבעו מצדה. כך, אף שרחלי הבהירה תחילה כי ההסכם למכירת דירתה של התובעת צפוי להיחתם ביום 22.10.24, מועד החתימה נדחה ליום 29.10.24. עד למועד הנדחה לא העבירה רחלי הערותיה לטיוטת ההסכם, ככל הנראה מתוך רצון להתאים את לוח התשלומים בעסקה לרכישת דירת הנתבע ללוח התשלומים שייקבע בהסכם למכירת דירתה בקריית ביאליק.