0
יתר על כן, באותה עת התובעת טרם מכרה את דירתה בקריית ביאליק, ואף טרם פעלה לקבלת אישור עקרוני למשכנתא; אישור זה התקבל רק ביום 31.10.24 (נספח 34 למוצגי התובעת). מאחר שהתובעת התכוונה לממן, לפחות בחלקה, את התמורה שתשלם לנתבע באמצעות הכספים שיתקבלו ממכירת דירתה, בצירוף סכום המשכנתא שתקבל מהבנק, ברי כי בשלב זה טרם התגבשה אף מבחינת התובעת גמירת דעת סופית להתקשר בהסכם עם הנתבע.
לכל היותר, התובעת מכוונת כי הצדדים גמרו בדעתם להתקשר ביום 29.10.24, במועד בו העבירה רחלי, לראשונה, את הערותיה המלאות לטיוטת החוזה (ראו גם סעיף 22 לתצהירה של רחלי). ואולם, העובדה כי צד אחד העביר הערות לטיוטת הסכם ששלח לו הצד האחר, אינה יכולה להשמיע גמירת דעת ומסוימות. גמירת הדעת נבחנת, בין היתר, לפי נוסח הטיוטה, התכתובות, התנהגות הצדדים, נסיבות העניין והאופן שבו הצדדים ראו את המסמך בזמן אמת. אין די בטענתה הסובייקטיבית של התובעת כי מבחינתה נותרה רק חתימה פורמלית. כפי שחזינו, רחלי העבירה מספר רב של הערות לטיוטת ההסכם, ובכלל זאת הצעה חלקית ללוח תשלומים תוך שכתבה לגבי מועד התשלום השני, כי התובעת "ממתינה לתשובה מהקונה", וכן כי סכום הפיצוי המוסכם יועלה מסך של 106,000 ₪ לסך של 203,000 ₪. ההודעות העוקבות שהוחלפו בין עורכות הדין לאחר מכן, לימדו כי ליהי השיבה שתבדוק מול הנתבע ותעדכן אודות עמדתו בנדון. עוד בטרם היה סיפק בידה להודיע תשובת הנתבע, כבר הודיע הנתבע כי החליט שלא למכור את הדירה. כל אותה עת רחלי ידעה בבירור כי נדרש אישורו של הנתבע לעניין ההערות ולוח התשלומים. לכן, כל עוד הנתבע לא השיב כי נוסח הטיוטה מקובל עליו במלואו, לא היה בכוחה של התובעת להסיק אומד דעת מלא מצדו למכירת הדירה.
למעשה, לטעמי, מאחר שליהי הודיעה כי היא נדרשת לבדוק עם הנתבע את ההערות ואת ההצעה בעניין מועדי התשלום, והנתבע חזר בו לפני שהבדיקה והאישור התקיימו, הקושי אינו רק בכך שהתובעת לא הוכיחה שלב מובחן שבו התקיימו יחד הצעה וקיבול, גמירת דעת ומסוימות, אלא שכלל לא התקיים קיבול מצד הנתבע-המוכר וגמירת דעת מצדו להתקשר בחוזה. העובדה שפרטים אחרים סוכמו, בפרט בעניין התמורה ומועד המסירה, היה בהם להניע את גלגלי השיח בין עורכות הדין, אך אין בהם כדי להחליף את הצורך בהוכחת הסכמה של המוכר לתנאי התשלום ולחוזה כולו.
האם התנאי מבחינת הנתבעים לקבלת אישור עקרוני למשכנתא מהבנק שוללת את גמירת דעת הצדדים