ספיר טען כי עדכן את ליהי על כך שהחתימה על החוזה "תתבצע רק לאחר החגים, ורק לאחר אישור סופי של הלקוחות שיקבלו אישור עקרוני..., אולם ברור כי טיוטה זו לא היה בה כדי לחייב אף צד עד לאישורם הסופי של עדי ודניאל" (שם, סעיף 13). בחקירתה, הכחישה ליהי כי ספיר עדכן אותה בעניין זה. לדבריה, דבר קיומו של התנאי הנוגע למשכנתא כלל לא הובא לידיעתה (עמ' 20 לפרו' שו' 26-13; שם, עמ' 21 שו' 18-1), והיא אף הבהירה: "אני ידעתי מזה רק בסוף" (שם, עמ' 21 שו' 20). ליהי הוסיפה וטענה, "לפעמים המתווכים גם לא תמיד מעדכנים אותנו. נוח להם, סליחה שאני אומרת את זה, שאנחנו עובדים, שאנחנו מקדמים להם את העסקה. אז לפעמים לא מעדכנים אותנו" (שם, עמ' 21 שו' 16-14). לדבריה, מטעם זה, "אני לא הצבתי את זה כתנאי במשא ומתן. זה לא היה תנאי" (שם, שו' 23).
בעניין זה, מצאתי לבכר את גרסתה של ליהי, שלפיה לא ידעה על התנאי הנוגע לקבלת אישור עקרוני למשכנתא, על פני גרסתו של ספיר, שלפיה עדכן אותה בעניין זה. ראשית, הנתבע ורעייתו הודו כי לא עדכנו את ליהי בדבר התנאי האמור. שנית, הדעת נותנת כי אילו אכן עדכן ספיר את ליהי כי מבחינת הנתבע ורעייתו, קבלת אישור עקרוני למשכנתא מהווה תנאי לחתימת ההסכם, הייתה ליהי נותנת לכך ביטוי בשיח שקיימה עם רחלי, ומבהירה לה באופן מפורש כי השלמת העסקה מותנית בקבלת אישור עקרוני כאמור. על רקע זה, אין לתמוה על כך שליהי הופתעה מהודעת הנתבע שלפיה החליט שלא למכור את הדירה. לדבריה, היא כלל לא הייתה מודעת לכך שקבלת אישור עקרוני למשכנתא היוותה מבחינת הנתבע תנאי להשלמת העסקה (עמ' 23 לפרו' שו' 36-35; שם, עמ' 24 שו' 2-1). עוד אציין כי חיזוק נוסף לכך מצוי בפער שבין גרסתו של ספיר בתצהירו לבין עדותו בחקירה הנגדית: בעוד שבסעיף 16 לתצהירו טען, "ידענו לכל אורך התקופה שעד שלא תיחתם העסקה, אין מקום להסתמך על כלום ושום דבר", הרי שבחקירתו העיד כי הופתע מהודעת הנתבע שלפיה אינו מתכוון למכור את הדירה על רקע האמור (עמ' 44 לפרו' שו' 35-31 ועמ' 45 שו' 12-8).
מכל מקום, גם אם אניח כי ספיר אכן עדכן את ליהי בעניין קבלת אישור המשכנתא, אין לכך רבותא בענייננו. זאת, מאחר שלא הוכח כי התנאי מבחינת הנתבע שלפיו תוקף העסקה מותנה בקבלת אישור משכנתא, הובא לידיעת התובעת, או מי מטעמה. בנסיבות אלה, לשאלה אם ספיר עדכן את ליהי בדבר קיומו של תנאי זה, אם לאו, אין נפקות ממשית להכרעה בשאלת גמירת דעתם של הצדדים. מסקנתי בדבר היעדר גמירת דעת ומסוימות נשענת על מכלול הטעמים שפורטו לעיל, ולא על סוגיית קבלת האישור העקרוני למשכנתא.