בחקירתו, טען ספיר כי לא זו בלבד שעדכן את ליהי שקבלת אישור עקרוני למשכנתא מהווה תנאי מבחינתו של הנתבע לחתימה על ההסכם עם התובעת - טענה שכאמור נדחתה על ידי - אלא שאף עדכן את טל בעניין זה (עמ' 32 לפרו' מיום 6.5.26 שו' 37-30), וזאת, לדבריו, "בשיחת טלפון" (שם, עמ' 32 שו' 1). עוד הוסיף ספיר כי ייתכן שטל לא העביר את הדברים לידיעת התובעת (שם, עמ' 32 שו' 13-10; עמ' 36 שו' 23-22; עמ' 37 שו' 3-1). אין בידי לקבל את גרסתו של ספיר שלפיה עדכן את טל בעניין המשכנתא. ראשית, טענה זו לא באה לידי ביטוי בתצהירו של ספיר, והוא העלה אותה לראשונה בחקירתו. שנית, ואף חשוב מכך, במסגרת חלופת ההודעות הענפה בין הצדדים, אשר צורפה לתצהירו של טל - ומטעם שאינו מחוור לא צורפה לתצהירו של ספיר - אין כל אזכור לכך שקבלת אישור עקרוני למשכנתא היוותה, מבחינת הנתבע, תנאי לחתימת ההסכם. קשה להלום כי דווקא התנאי שהיה ידוע לספיר כי הוא מהותי ומכונן מבחינת הנתבע להתקשרות, לא מצא כל אזכור בהודעות שהוחלפו בינו לבין טל.
למעשה, גרסתו של ספיר עצמו בעניין זה לא הייתה עקבית. בעוד שבתחילת עדותו טען כי "חד משמעית" עדכן את טל בעניין המשכנתא (עמ' 36 לפרו' שו' 23), בהמשך הסתייג מדבריו והודה כי אינו זוכר אם אכן עשה כן, באומרו: "לא זוכר להגיד לך, יכול להיות שכן, יכול להיות שלא, לא זוכר להגיד לך..." (שם, עמ' 38 שו' 27).
סיכום ביניים בעניין גמירת דעתם של הצדדים להתקשר בהסכם מחייב
מאז משלוח הטיוטה הנכונה הראשונה ביום 10.10.24, ובהמשך העברתה בקובץ Word ביום 13.10.24, הוחלפו הודעות מועטות בלבד בין עורכות הדין בנוגע לעסקה. בתקופה זו חלו חגי תשרי, וממילא מספר ימי העבודה היה מועט. רק ביום 29.10.24, יומיים בלבד קודם שהודיע הנתבע כי החליט שלא למכור את דירתו, לאחר שלא עלה בידו למצוא דירה חלופית במחיר התואם את יכולותיו הכלכליות - וזאת לאחר שכבר הובהר לו כי לא יקבל את אישור המשכנתא הדרוש לו - שלחה רחלי, ב"כ התובעת, את הערותיה לליהי, ב"כ הנתבע. בסמוך לאחר מכן השיבה ליהי בהערה הנוגעת ללוח התשלומים, ובד בבד הבהירה כי עליה לקבל את אישור הנתבע ורעייתו לכך.
על רקע ההשתלשלות הכרונולוגית כמתואר, ובשים לב לעדויות הצדדים ולמכלול הראיות שהונחו לפניי, שוכנעתי במישור העובדתי כי לאורך כל המשא ומתן הייתה רחלי מודעת לכך שבקשותיה של ליהי לשיפור לוח התשלומים הועלו על דעתה בלבד, וכי ליהי הבהירה, פעם אחר פעם, כי היא נדרשת לקבל את הסכמת הנתבע לשינויים אלה. כפי שפורט לעיל, בנסיבות המקרה דנא, לוח התשלומים אינו עניין של מה בכך. מדובר ברכיב מהותי בעסקה, שיש בו כדי להשליך על שאלת גמירת דעתו של הנתבע להתקשר בהסכם עם התובעת.