אשר לסוגיית חריגת הבנייה, אציין כבר בשלב זה כי ליהי העבירה לרחלי נספח נפרד המפרט את חריגות הבנייה. עם זאת, בחקירתה טענה ליהי כי רחלי טרם הספיקה להעיר הערות ביחס לנספח זה (שם, עמ' 4 לפרו' מיום 6.5.26, שו' 13-8). אין בידי לקבל את הטענה שלפיה נוסח נספח חריגות הבנייה היה שנוי במחלוקת. התובעת הייתה מודעת לעצם קיומה של החריגה (סעיף 12 לתצהירה) ואף ידעה את היקפה - 18 מ"ר, כפי שעולה מההתכתבות בין רחלי לליהי מיום 20.10.24 (נספח 21 למוצגי התובעת). התובעת אף הסכימה לשאת בהשלכות הנובעות מקיומה של החריגה (ראו עוד: חקירת התובעת בעמ' 7 לפרו' מיום 3.2.25 שו' 15-14). דומה כי על רקע זה יש להבין גם את דבריה של ליהי בחקירתה, שלפיהם "לא יודעת אם הייתי מפילה את העסקה" (עמ' 11 לפרו' מיום 6.5.26, שו' 8) בשל יתר ההערות שהיו עשויות לעלות ביחס לטיוטה, להבדיל מסוגיית לוח התשלומים. זאת, אף שבסמוך לכך הבהירה כי "לא הגענו בשלב הזה בכלל להתייחס להערות" (שם, עמ' 11, שורה 10). מכל מקום, מכלול הדברים מלמד כי חריגת הבנייה לא הייתה בגדר מחלוקת מהותית שמנעה את השלמת ההתקשרות בין הצדדים.
משאלה הדברים מאחורינו, נאמר זאת: בענייננו, טיוטת ההסכם וחילופי ההודעות בין עורכות הדין לאחר מכן, מלמדות כאמור כי מרבית הפרטים המהותיים סוכמו, זולת בעניין לוח התשלומים (ראו חקירת ליהי, עמ' 3 לפרו' מיום 6.5.26, שו' 35-33), ובכפוף להערתי לעיל לעניין שינוי מועד מסירת החזקה "ברגע האחרון". אכן, מאחר שרחלי ידעה בבירור כי נדרשת הסכמת הנתבע להצעתה בעניין מועדי התשלום, היא לא הייתה יכולה להניח בהכרח כי הנתבע יסכים להצעה שהעבירה. אומנם, ליהי ביקשה ממנה "לשפר", כהגדרתה, את לוח התשלומים, אך רחלי ידעה כי השיפור מבוסס על ניסיונה של ליהי עצמה, שכן, ליהי טרחה להבהיר כי היא נדרשת לאחר מכן לקבל את עמדת הנתבע בנדון.
בהלכה הפסוקה נקבע כי תנאי התשלום נמנים על הפרטים המהותיים הדרושים לצורך קיומה של מסוימות (ע"א 471/76 גויטע נ' וייס, פ"ד לא(2) 187 (1977); ע"א 158/77 רבינאי נ' חברת מן שקד בע"מ, פ"ד לג(2) 281,288 (1979)). אומנם, במהלך התפתחות הפסיקה חל ריכוך מסוים בדרישה זו, ובתי המשפט היו נכונים להכיר בחוזה כמסוים דיו אף כאשר לא פורטו תנאי ומועדי תשלום התמורה (ע"א 235/75 קאדרי נ' מסדר האחיות צ'רלס הקדוש, פ"ד ל(1) 800 (1976); ע"א 3102/95 כהן נ' כהן, פ"ד מט(5) 739,747-744 (1996). ואולם. אף אם בית המשפט מוסמך להשלים פרטים חסרים (ראו סעיף 26 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973), השלמה זו אינה אפשרית שעה שבית המשפט מתרשם כי אחד הצדדים לא גמר אומר בדעתו להתקשר חוזית עם האחר.